שטח A

מעל יסודות מבנים מן התקופה הרומית (המאות הא'–הד' לסה"נ) שקירותיהם נשדדו כמעט לחלוטין נחשף מבנה גדול (30×50 מ' לערך; איור 2) ובו מספר רב של תנורי אפייה גדולים (1.5 מ' קוטר ממוצע, כ-1 מ' עומק; איור 3). רוב התנורים הוצמדו אל הקירות התוחמים את המבנה מצפון ומדרום; התנורים שבצפון השתמרו טוב יותר מאלו שבדרום. בתוך התנורים התגלו כלי חרס רבים, חלקם שלמים, ובחלקם גם שרידי פחמים וחומר אורגני שנשלחו לבדיקה.
בתוך המבנה נתגלה מכלול כלי חרס עשיר ומגוון ובו כלי יבוא רבים ממצרים, קפריסין, צפון אפריקה ומקומות אחרים ברחבי אגן הים התיכון. יש לציין את מספרם הרב (כמה מאות) של המטבעות שנתגלו, בהם מטבעות של העיר אשקלון ומטבעות אימפריאליים. מן הממצא עולה שהמבנה היה בשימוש לאורך כל התקופה הביזנטית (המאה הה'–תחילת המאה הז' לסה''נ). כמות גדולה של כלי חרס ומטבעות נתגלו גם במבנים הרומיים שעל יסודותיהם הוקם המבנה.
נראה שהמבנה שימש חאן שסיפק שרותי דרך ולינה לבאים מצפון לעיר אשקלון בדרך הים ('ויה מאריס') וכן אספקה ליוצאים ממנה צפונה.
מצפון לחאן נחשף רחוב המוביל לכנסייה (להלן). תעלת ניקוז, שככל הנראה התחברה לתעלה שבמרכז הרחוב המפריד את המבנה מהכנסייה, הקיפה את החאן מדרום.
 
שטח B
במרכז המדרון, צמוד לשטח A, נחשפה כנסייה שכיוונה הכללי מזרח–מערב, בסטייה של 20 מעלות (19.5×25.0 מ'; איור 4). קירותיה ומרצפותיה של הכנסייה נשדדו לאחר נטישתה ושרידיה נפגעו קשות בפעילות חקלאית בת ימינו בשל קרבתם הרבה לפני השטח. תוכניתה האדריכלית של הכנסייה והממצאים שהתגלו בה מאפשרים לתארכה לתקופה הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ).
לכנסייה תוכנית בזיליקה והיא כוללת אטריום, אולם תווך, שתי סיטראות, אפסיס שמשני צדיו חדרים ובפטיסטריום.
באטריום (7.4×9.3 מ') אפשר להבחין בשני שלבי בנייה. השלב הקדום היה מרוצף באריחי שיש (0.2×0.2 מ'), שרק שלושה מהם נחשפו באתרם. בשלב המאוחר נבנתה על גבי רצפת השיש רצפת פסיפס מאבנים בינוניות בצבעים אדום, שחור ולבן, שנשתמרה בחלקה.
אולם התווך (5.3×11.7 מ') היה מרוצף באריחי שיש במגוון דגמים. בין אולם התווך לסיטראות נבנו עמודים שמהם שרדו בסיסים מאבן כורכר מסותתת ומטויחת בטיח לבן. אפשר להבחין בשדרת בסיסי עמודים (סטילובט) המתחילה באומנה משולבת בתוך קיר ובה ארבעה בסיסי עמודים המטויחים בצדיהם. בין הסיטרה הדרומית לבין אולם התווך נחשף סטילובט מקביל עם בסיס עמוד כפול (0.5×0.5 מ').
הסיטראות (2.2×11.7 מ') רוצפו באריחי שיש. השתמרות הסיטרה הדרומית סבירה ואילו הסיטרה הצפונית כמעט ולא השתמרה. מעל רצפת הסיטרה הדרומית נתגלו מפולות הקומה השנייה, כנראה גלריה. תשתית רצפת הגלריה נבנתה מלט ואבני כורכר קטנות, ככל הנראה על קורות עץ שלא שרדו, ועליה נראים תשלילי האריחים, בדגמים הדומים לאלו שבסיטרה. בחיבור בין רצפת הסיטרה הדרומית לקיר הסוגר את הכנסייה מדרום נחשפו פנלים משיש.
האפסיס. בחלקה המזרחי של הכנסייה נמצא אפסיס שמשני צדיו חדרים. האפסיס נבנה מאבני כורכר וגיר ושרד לגובה נדבך אחד מעל היסודות. בבסיס העמוד המזרחי של הסיטרה הצפונית ניתן להבחין במגרעת אשר שימשה להחזקת הסורג שהפריד בין אולם התווך לבמה. מתחת לרצפת הבמה, שלא שרדה, נחשף קבר ארגז שדוד, ללא לוחות כיסוי, שכיוונו מזרח–מערב (0.80×1.95 מ'); דופנות הקבר עשויות אבני כורכר מסותתות ובתוכו התגלו עצמות אדם אחדות. מדרום לאפסיס נחשף חדר, ככל הנראה דיאקוניקון. החדר שמצפון לאפסיס נחשף בחלקו.
הבפטיסטריום. צמוד לקיר הסיטרה הצפונית נבנה חדר שכיוונו מזרח–מערב (4.5×9.0 מ') ושבפינתו הדרומית-מזרחית התגלה אגן טבילה (1.2×1.4 מ' מידות חיצוניות), בנוי מיציקת בטון ואבני כורכר ומטויח בחלקו הפנימי בטיח הידראולי. לא ניתן לשחזר את צורתו המדויקת עקב מצב השתמרותו הגרוע, אך לחלקו התחתון צורת מלבן עם שתי אומנות, בדומה לאות H. לפי גודלו נראה כי האגן שימש להטבלת ילדים ואולי גם מבוגרים.
בין הקיר הצפוני של הבפטיסטריום לבין הקיר הצפוני של מכלול הכנסייה עובר מסדרון
(9.5 מ' אורך, 0.85 מ' רוחב) המוביל לחדר הצפוני-מזרחי של הכנסייה (6.8×7.0 מ'). בקצהו המזרחי של המסדרון נחשף בסיס של אגן טבילה נוסף, ככל הנראה בצורת צלב
(1.8×2.3 מ'), שיסודותיו בנויים מיציקת בטון ואבני כורכר ובמרכזו ניתן להבחין בתשלילי אריחים.
הקירות. מלבד חלקים קטנים בקיר הסוגר את הכנסייה ממזרח, נחשפו רק יסודות הקירות שנבנו אבני כורכר וגיר, חלקן גזית ורובן גוויל. מצב השתמרות הקירות בחלק הדרומי היה טוב יותר, ובחלקים מסוימים שלו ניתן להבחין בטיח בצבעים לבן, אדום וטורקיז. אל חלקו המערבי של קיר הכנסייה הדרומי הוצמד קיר תמך בנוי יציקת בטון
(0.9 מ' רוחב) שמעליה אפשר להבחין בתשליל אבני הגזית שנשדדו. על יסוד קיר הכנסייה הצפוני (16.6 מ' אורך, 0.85 מ' רוחב) השתמרה שכבת מלט שבה ניתן להבחין בתשלילי אבני הגזית של הקיר, שסודרו בשתי שורות: בפן החיצוני אבנים גדולות יותר
(0.3×0.6 מ' בממוצע) ובפן הפנימי אבנים במגוון גדלים שהונחו כראשים וכפתינים.
 
שטח C
נחשפו שרידי שלוש גתות, כבשן סיד, מבנה קבורה הרוס, וחלקי מבנים נוספים ששימושם אינו ברור. רמת ההשתמרות של הגתות אינה אחידה ותוכניותיהן שונות זו מזו.
גת 1, הגדולה, השתמרה כמעט בשלמותה (איור 5) והיא גם גת נוספת ישומרו וישוחזרו. הגת המשוכללת נחצבה בכורכר וכוללת משטח עבודה, תאי סחיטה ושני בורות.
משטח העבודה (5×6 מ') מרוצף באריחי שיש ואבן במגוון גדלים בשימוש משני שביניהם משולבות אבני פסיפס לבנות גסות. ברצפת המשטח בור בנוי לבורג שצורתו סגלגלה
(0.5×0.6 מ', 0.7 מ' עומק). קירות המשטח בנויים מדבש, שילוב של אבנים קטנות ומלט אפור.
סביב משטח העבודה נמצאו ארבעה תאי תסיסה. שני התאים שמדרום למשטח (1.25×2.70 מ', 0.6 מ' עומק) מטויחים בטיח אפור-ורדרד ומרוצפים בחלקם באריחי אבן ובחלקם בטיח אפור, ושני התאים שממערב לו מרוצפים באבני פסיפס גדולות בצבע לבן. צינורות עופרת קישרו את רצפות התאים עם משטח העבודה. חרסים עם חומר מליטה שהתגלו מעל רצפות התאים מעידים אולי על קומה שנייה שהייתה מעליהם.
ממזרח למשטח העבודה נחשפו שני בורות, בור שיקוע מדרום ובור איגום מצפון. בור השיקוע (1.22×2.30 מ', 0.63 מ' עומק) רוצף בלוחות שיש וגיר במגוון גדלים שכנראה נלקחו ממבנה גדול (הכנסייה בשטח B?), וביניהם שברי כלי חרס. בין הלוחות שבר סורג משיש (0.8 מ' אורך) ובו שני מדליונים עם אשכולות ענבים ואמפורה. דופנות הבור טויחו בשתי שכבות טיח אפור. במרכז הרצפה היה שקע עגול (1.15 מ' קוטר, 0.9 מ' עומק) שרצפתו עשויה מלט ושברי כלי חרס ובו שולב קנקן שבור, לשיקוע הפסולת. התירוש זרם אל בור השיקוע הן ממשטח הסחיטה הן דרך חור שנסתם, מן הבורג. בדופן הצפונית של בור השיקוע, בתוך גומחה מעוגלת למחצה (0.5 מ' קוטר), נקבע צינור עופרת שדרכו זרם התירוש אל בור האיגום (2.3×2.3 מ', 1.15 מ' עומק). דופנות בור האיגום ורצפתו בנויות אף הן לוחות אבן ושיש במגוון גדלים בשימוש משני וטויחו בטיח אפור.
הממצא מן הגת כלל בעיקר שברי קנקנים גדולים, מעט קערות וסירי בישול ואריחי שיש המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האסלאמית הקדומה, וכן לבנים צרופות ועצמות בעלי חיים רבות.
 
כבשן. כחמישה מטרים מצפון לגת 1 נחשף כבשן שהשתמר כמעט בשלמותו (3 מ' קוטר, למעלה מ-3 מ' עומק; איור 6). הכבשן נחצב בכורכר ורק תקרתו, שלא שרדה, נבנתה מעל פני השטח. הכבשן דופן בשתי שכבות לבנים, החיצונית (0.15 מ' עובי) מטויחת טיח אפור והפנימית בנויה מלבנים צרופות חומות בהירות–צהבהבות (0.15×0.40 מ'). במזרח נחשף הפתח (0.5 מ' רוחב) שחלק מתקרתו השתמרה. לפי תוכניתו נראה שהכבשן שימש כבשן סיד. הכבשן היה מלא בשברי כלי חרס, זכוכית, רעפים ופריטי שיש מתפוררים ושכבה של חול ים עשירה בצדפים, ומתחתיה שכבת אפר שכיסתה את רצפת הכורכר. הממצא מן הכבשן מתוארך לשלהי התקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ).
 
שרידי בנייה. כ-15 מ' מדרום לגת 1 נחשפו שרידי בנייה משלוש שכבות (איור 7). השכבה הקדומה כללה שרידי מבנה מקומר, ככל הנראה קבר, ומתוארכת לתקופה הרומית. בשתי השכבות העליונות התגלו גת תעשייתית (גת 3) ומעליה מבנה שנפגע מנטיעת פרדס, והן מתוארכות לתקופה הביזנטית.
 
נראה שהאתר קשור למערך הממשל המקומי והכנסייתי שנתן שירותי דרך ודת לנכנסים לאשקלון וליוצאים ממנה על דרך הים.