שטח A

בשטח של כ-1800 מ"ר נחפרו 11 ריבועים ונחשפו חלקית שלוש יחידות שבכל אחת שני שלבים. מן השלב הקדום נחשפו גת, מתקן מטויח ומפלס חיים ומן השלב המאוחר נחשפו שני מבנים ובור פסולת של בית יוצר. שני השלבים תוארכו לתקופה הביזנטית, אך הריבועים שבין היחידות לא נחפרו ועל כן אי-אפשר היה להגדיר את הקשרים הסטרטיגרפיים ביניהן.
 
גת. הגת מצומצמת במידותיה אך מורכבת בתוכניתה. קירות הגת נבנו בתוך מפלס החמרה מאבני שדה שלוכדו במלט הידראולי והושתתו על מפלס הסלע הטבעי (0.40–0.75 מ' רוחב, כ-0.9 מ' גובה; איורים 3, 4).
במרכז הגת נחשף בחלקו משטח דריכה (6.6×7.2 מ') שהופרע בבנייה מאוחרת (L156 ,L125). המשטח, שטויח בטיח הידראולי לבן (5–12 ס"מ עובי) ורוצף בפסיפס תעשייתי לבן, משתפל קלות מזרחה לעבר בורות האיגום.
בקיר המזרחי של משטח הדריכה (W16) נחשפה תעלה צרה (כ-0.12 מ' קוטר) שהובילה לבור איגום רבוע (L159) שממנו נחשפה הפינה הצפונית-מערבית בלבד. הקיר הצפוני של בור האיגום (W20) טויח משני צדיו (כ-0.1 מ' עובי הטיח) ולכן ייתכן שמצפון לו נמצא בור איגום נוסף, שלא נחשף.
מדרום וממערב למשטח הדריכה נחשפו שלושה תאים מלבניים שחוברו למשטח הדריכה בתעלות מטויחות. הפן הפנימי של קירות התאים טויח בטיח הידראולי לבן. שני תאים, הדרומי (L133) והמערבי (L142), רוצפו בפסיפס תעשייתי לבן. אבני הפסיפס שברצפת תא 142 גדולות מבשאר חלקי הגת, עדות לתיקון הרצפה בתא זה. התא שבפינה הדרומית-מערבית (L141; מידות 1.0×2.5 מ') רוצף בשברי כלי חרס שהונחו על צדם בדגם אדרת דג ולוכדו בטיח הידראולי. במרכז התא נחשפה גומה רדודה (5 ס"מ עומק), ייתכן שנוצרה עקב שקיעת תשתית הרצפה. הקירות העבים מצביעים אולי על כך שהתאים שימשו מיכלי תסיסה ראשונית ומעליהם נבנו משטחי הדריכה, שלא השתמרו.
 
מבנה 155. חלקו הדרומי-מזרחי של משטח הדריכה נמצא חתום במפולת אבנים גדולות, שברי טיח וקטעי רצפה עשויה משברי חרסים בדגם אדרת דג שכנראה נעקרה מהגת. על גבי מפלס המפולות נמצא חלק ממבנה מאוחר שממנו נחשף חדר אחד (L155; איור 5), הנתחם בקטעי קירות מצפון (W12; כ-0.4 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה), מדרום (W13; כ-0.55 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה) וממזרח (W14; כ-0.6 מ' רוחב, 0.5 מ' גובה). הקירות בנויים מאבני שדה קטנות, ללא טיח, והושתתו על רצפת הפסיפס של משטח הדריכה. רצפת החדר נהרסה בחריש.
 
מבנה 139. ממערב לגת נחשף מבנה שזוהו בו שני שלבים. מן השלב הקדום נחשף מפלס שלא נחפר, על פניו שברי כלי חרס, אבני כורכר אחדות ושפת מתקן עגול בנוי מחומר לבנים צרוף.
מן השלב המאוחר נחשפו שני קירות היוצרים פינה, כנראה קטע מחדר. הקירות (W9 ,W5; כ-0.6–0.7 מ' רוחב) נבנו מאבני שדה בינוניות שהושתתו על מפלס החמרה והשתמרו עד גובה שני נדבכים (9–20 ס"מ). אל בסיסי הקירות ניגשה רצפת עפר מהודק (L139 ,L137; עובי 0.15–0.20 מ') וממערב לקיר 5 נחשפה רצפה נוספת (L147; עובי 0.2 מ') שבתוכה שוקע טבון חרס (L158; קוטר 0.75 מ', עובי הדפנות 2 ס"מ; איור 6) שדופן מבחוץ בשורת אבני כורכר קטנות וחלקו העליון נמצא מכוסה באבנים קטנות ושברי כלי חרס רבים.
 
מתקן מטויח 157. כ-5 מ' ממערב למבנה 139 נחשפה פינתו הצפונית-מערבית של מתקן. קירות המתקן (W18 ,W4;כ-0.40–0.56 מ' רוחב, 0.85 מ' גובה השתמרות; איור 7) נבנו מאבני שדה שלוכדו בחומר מליטה ופניהם טויחו בשכבות אחדות של טיח הידראולי (כ-0.12 מ' עובי). בדומה ליסודות הגת, הושתתו הקירות בתוך מפלס החמרה (כ-0.67 מ' עומק). מתחת למפולת האבנים שכיסתה את המתקן נחשפה רצפת טיח הידראולי לבן שניגשה אל קירותיו (L157), לכן ייתכן שהמתקן הוא גת נוספת.
כשישה מטרים מדרום לפינת המתקן נחשפו שני קירות (W11 ,W10; כ-0.4–0.6 מ' רוחב, 0.2–0.4 מ' גובה) שנבנו מאבני שדה על מפלס החמרה. כיוון הקירות ושיטת בנייתם דומים לאלו של קירות המתקן המטויח הסמוך ולכן ניתן להניח שהשתייכו ליחידה אחת. לא ניתן היה לזהות את הרצפה שניגשה לקירות עקב הפרעה מאוחרת של בור פסולת בית יוצר (להלן).
 
פסולת בית יוצר. ממערב למתקן המטויח, בשורת הריבועים A12–A2, נחשפו שכבות מילוי מהודקות (עד 1.8 מ' עומק) שהכילו פסולת בית יוצר: שברי כלי חרס רבים, שאריות חרס ושברי לבנים צרופות. בריבוע A11 נחשף חלקו המזרחי של בור פסולת מבית היוצר ובתוכו מפלסים של חומר דומה (L150; כ-4 מ' קוטר, 1.8 מ' עומק; איור 8).
 
שטח B
מדרום לשטח A, בשטח שמידותיו 20×25 מ', נפתחו שני ריבועי חפירה ונתגלו רבדים של פסולת בית יוצר: שברי כלי חרס, שאריות חרס, חומר לבנים ושברי לבני בוץ צרופות (L503 ,L502; עומק 0.20–0.25 מ' מתחת לפני השטח, 1.6–1.8 מ' עומק).
 
ממצא כלי החרס
לא זוהו הבדלים בין מכלולי כלי החרס מן השלבים והשטחים השונים באתר. המכלול הקרמי אופייני לאזור החוף הדרומי במאות הה'–הו' לסה"נ וכולל קערות (איור 9: 1–3) וקערות מיובאות ובהן קערות Late Roman C (איור 9: 4–6) ו-African Red Slip Ware (איור 9: 7, 8), קדרה מעוטרת בסירוק (איור 9: 9), כלי בישול (איור 10: 1–6), 'קנקני עזה' רבים, שהם טיפוס הכלי הנפוץ באזור (איור 10: 7–11), וכן פכים (איור 10: 12, 13), פכית (איור 10: 14) וצפחת (איור 10: 15).
 
ממצא הזכוכית
נטליה כצנלסון
 
ממצא הזכוכית דל מאוד. נמצאו 23 שברים, מהם 18 שברי כלים מזוהים.
רוב הכלים מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית ובהם שברי כוסות עם בסיס מוצק (L125 ,L123) המתוארכות למאה הד' לסה"נ ושבר בסיס כוס או פכית צבוט החוצה ודחוף פנימה (L139) המתוארך לפרק זמן זה. כמו כן נמצאו שברי שפות ובסיסים של בקבוקים מהתקופה הביזנטית (L148 ,L131 ,L120), ידיות של פכיות (L153) ושבר ידית אחת מדו-שפופרת תמרוקים (L148).
כל הכלים שייכים לטיפוסים מקומיים הנפוצים בארץ ישראל בתקופה זו.
 
המטבעות
רוברט קול
 
נמצאו שמונה מטבעות, מהם זוהו חמישה. ארבעה הם מינימות, מטבעות ברונזה קטנים מסוף המאה הד' לסה"נ (מס' ר"ע 109778–109781; L121 ,L118 ,L116). המטבע המאוחר הוא מטבע ברונזה של חמש נומיות של הקיסר הביזנטי יוסטינוס הא'
(517–528 לסה"נ) שנטבע בקונסטנטינופול (מס' ר"ע 109782; L141). מטבעות אלו נפוצים מאוד בכל אתרי התקופה הביזנטית.