התקדמות עבודות החציבה נעשתה ככל הנראה מחלקה הדרומי של המחצבה לכיוון צפון וצפון-מערב, בהתאם למפנה המדרון. עומק החציבה השתנה על פי איכות הסלע: נראה שבחלק הצפוני-מזרחי, סמוך לחלל טבעי מעוגל (לוקוס 104), לא הייתה כל חציבה; החלק המזרחי נחצב לעומק של 0.6 מ' בלבד ואותרו בו שני מפלסי חציבה; ואילו בחלק הדרומי-מערבי העמיקה החציבה ל-1.7 מ' ושם, על הדופן הדרומית, אפשר להבחין בשלושה מפלסי חציבה (איור 4). על פי קווי החציבה, נראה כי במחצבה הופקו אבנים וגושי אבן במגוון גדלים (0.3–0.7×0.7–1.5 מ'). בחלק המזרחי של המחצבה נותר התשליל של שני גושי אבן שנחצבו (0.6×0.7 מ').

 
בשני רובדי האדמה העליונים שכיסו על המחצבה נמצאו כלי חרס מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. אף שהרובד התיכון הכיל פסולת חציבה שמקורה במחצבה, קשה לקבוע בוודאות שהממצא הקרמי בו מתארך את המחצבה. יחד עם זאת, נראה שהאבנים שהופקו במחצבה שימשו לבנייה בחלק מן האתרים הסמוכים, כמו רמת רחל, ח' צביחה, ח' זעכוכה וח' אום טובא (ע' קלונר תשס"א, אתרי מפת תלפיות [106], בתוך סקר ירושלים: האזור הדרומי, אתרים 72, 95, 115, 119).