שטח A (איורים 2, 3). נחשפו שני קירות (W111 ,W101) היוצרים פינה. קיר 101 (5 מ' אורך חשיפה, 1.4 מ' רוחב) הושתת על סלע טרוורטין ונבנה בציר צפון-דרום באבני בזלת גדולות לא מסותתות וביניהן אבני בזלת קטנות; הוא השתמר לגובה מרבי של שני נדבכים ונמשך אל מחוץ לתחום החפירה. הפן המערבי של הקיר טויח בטיח-סיד הידראולי. הפן המזרחי של הקיר משולב בתשתית של רצפה עשויה מאבני בזלת קטנות (לוקוס 102). מקיר 111 נחשף קטע קטן, וגם הוא הושתת על סלע טרוורטין. הקיר נבנה בציר מזרח-מערב והפן הצפוני שלו נבנה בדומה לקיר 101. בין שני הקירות נחשפה רצפת טיח-סיד (לוקוס 107). תשתית הרצפה עשויה מאבני בזלת שהונחו על סלע טרוורטין. הרצפה בנויה בשני מפלסים, חלקה הדרומי גבוה כדי 0.18 מ' מחלקה הצפוני. על הרצפה נחשפה מפולת של אבני בזלת ואדמה אפורה (לוקוס 103), ובה מעט חרסים מהתקופה הביזנטית. נראה שהקירות והרצפה הם חלק ממתקן הקשור במים, המתוארך על סמך הממצא הקרמי לתקופה הביזנטית (המאות הו'-הז' לסה"נ).

 
שטח B (איור 4). נחשפו שני קירות מקבילים של מאגר מים, המרוחקים שישה מטרים זה מזה (W110 ,W106) ונמשכים אל מחוץ לתחום החפירה. קיר 106 לא נחשף למלוא רוחבו. הקירות הושתתו על סלע טרוורטין ונבנו בציר כללי צפון-דרום באבני בזלת ולבנים (קיר 106 — 4 מ' אורך חשיפה, 2.45 מ' גובה השתמרות; קיר 110 — 4 מ' אורך חשיפה, 1.3 מ' רוחב, 1.92 מ' גובה השתמרות; איור 5). הפן המערבי של קיר 110 והפן המזרחי של קיר 106 טויחו בטיח-סיד הידראולי. מתחת לשכבת הטיח-סיד הונחה תשתית של חרסים שתוארכו לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (איור 6). רצפת המאגר נבנתה מלבנים (0.22×0.22 מ') וטויחה בטיח-סיד. הרצפה ניגשת אל שני הקירות. על הרצפה נחשפה אדמת סחף אפורה ללא חרסים (לוקוס 114; 1 מ' עובי). על אדמת הסחף נחשפו המפולות של קירות 106 ו-110 (לוקוסים 112, 113) וכמה חרסים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. בחלק הדרומי של קיר 106, על גבי הטיח, נחשף גוש של משקעי טרוורטין, המלמד על מיקומה של תעלת ההזנה של מאגר המים, שהגיעה כנראה ממערב. נראה שהשרידים שנחשפו בשטח שייכים למאגר מים גדול (6 מ' רוחב, כ-2.5 מ' עומק) שאורכו לא ידוע. על סמך הממצא הקרמי נראה כי המאגר שימש למן התקופה הביזנטית ועד סוף התקופה האומיית (749-500 לסה"נ).