בחודשים מאי-יוני 2007 נערכה חפירת בדיקה בח' דלהמייה שבעמק הירדן (הרשאה מס' 5115-A; נ"צ — רי"ח 253473/728713, רי"י 203473/228713), בעקבות פגיעה בעתיקות בעת בניית גדר. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון 'מקורות', נוהלה על ידי ו' אטרש, בסיועם של י' לבן וי' יעקובי (מנהלה), א' שפירו (GPS), ט' מלצן (מדידות ושרטוט), ד' סנדהוס-ראם (קרמיקה) וח' חלאילה (כלי אבן).
נפתחו שני ריבועי חפירה (B ,A; איור 1) בשוליים הדרומיים של החורבה, המשתפלים לדרום ולמזרח אל נהר הירדן. התגלו שתי שכבות, התחתונה (II) כוללת שרידי בנייה מן התקופה הכלקוליתית והעליונה (I) כוללת שלושה רבדים של אדמה ומפולת, שמעורבים בהם חרסים מהתקופות הכלקוליתית, הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והממלוכית.
שכבה II. בריבוע A (כ-4.0×6.3 מ') נחשפה רצפה שנבנתה מאבני גוויל, חלוקי נחל ואדמה שחורה (לוקוס 111; 0.5 מ' עובי) והושתתה על אדמה סטרילית (לוקוס 112). באדמה השחורה שבין אבני הרצפההתגלו ממצאים מהתקופה הכלקוליתית, בהם כלי צור רבים, בעיקר מגרדי מניפה וסכיני מגל, שברים רבים של כלי אבן, בהם חלוקי אבן שטוחים, אבני כתישה, אבני שחיקה, קערות אבן בזלת וגיר ומעט חרסים. על הרצפה התגלה רובד של אדמת סחף (לוקוסים 104, 108), שמעורבים בו חרסים מן התקופות הכלקוליתית והרומית. על הרצפה בצדה הצפוני נחשף קיר (W107), שנבנה בציר מזרח-מערב באבני בזלת וחלוקי נחל (כ-2.5 מ' אורך, כ-0.75 מ' רוחב; איור 2). חלקו המזרחי של קיר 107 נהרס בחפירה של תעלה בת זמננו (לוקוס 102), ואילו חלקו המערבי של הקיר נמשך מחוץ לתחום החפירה.
בריבוע B נחשפה רצפה בנויה מאבני גוויל, חלוקי נחל ואדמה שחורה (לוקוס 103; 0.5 מ' עובי).רצפה זו היא המשכה של רצפה 111 מריבוע A. באדמה השחורה שבין אבני הרצפה התגלו ממצאים מהתקופה הכלקוליתית הדומים לאלה שהתגלו בין אבני רצפה 111. על הרצפה התגלה רובד של אדמת סחף, שמעורבים בו חרסים מן התקופות הכלקוליתית והרומית. רצפה 103 נתחמת בצדה הדרומי בקיר (W106), שנבנה בציר מזרח-מערב באבני גוויל מבזלת וחלוקי נחל (כ-1.5 מ' אורך, כ-0.95 מ' רוחב; איור 3). חלקו המזרחי של קיר 106 נהרס בחפירת תעלה בת זמננו, ואילו חלקו המערבי של הקיר נמשך מחוץ לתחום החפירה. מדרום לקיר 106, נמוך ממנו כדי 0.5 מ', נחשפה רצפה בנויה באבני גוויל וחלוקי נחל (לוקוס 110; 0.4 מ' עובי; איור 4), המושתתת על אדמה סטרילית (לוקוס 109). נראה כי רצפה זו הייתה חלק משביל בנוי שהוליך אל מעיין, שנמצא מדרום-מערב לשטח החפירה. על רצפה 110 התגלה רובד של אדמת סחף (לוקוס 105), שמעורבים בו חרסים מן התקופות הכלקוליתית והרומית. בעומק של כמטר אחד מתחת לרצפה 110 נחשף מפלס מי תהום.
שכבה I (כ-4 מ' עובי). מעל שרידי הבנייה משכבה II נחשף רובד של אדמת סחף (לוקוס 100; 1 מ' עובי), שמעורבים בו חרסים מן התקופות הכלקוליתית, הרומית והביזנטית. מעל רובד זה נחשפה מפולת של אבני בזלת (0.5 מ' עובי), שמעורבים בה חרסים מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. מעל אבני המפולת התגלה רובד של אדמת מילוי ופסולת בת זמננו (2.5 מ' עובי), שמעורבים בו חרסים מן התקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה והממלוכית.
נראה כי ההתיישבות באתר החלה בתקופה הכלקוליתית והתקיימה עד ראשית תקופת הב"ק 1. לאחר הפסקה ארוכה ביישוב חודשה הפעילות באתר בתקופה הרומית והיא נמשכה עד התקופה הממלוכית.