בחודש ינואר 2007 נערכה חפירת הצלה ברח' מרזוק ועזר ביפו (הרשאה מס' 5016-A; נ"צ — רי"ח 177388-401/624498-504; רי"י 127388-401/124498-504), לאחר שנחשפו שרידים קדומים בחתך בדיקה שנפתח לקראת הנחת קווי מים וביוב. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית תל אביב-יפו, נוהלה על ידי ל' ראוכברגר, בסיוע ש' יעקב-ג'ם (מנהלה), ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות ושרטוט), צ' שגיב (צילום), , א' אקרמן (גיאו-ארכיאולוגיה), א' יקואל (חתך בדיקה), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), מ' פיילשטוקר (הנחיה), פ' גנדלמן (ייעוץ קרמי), צ' שחם (ייעוץ ביבליוגרפי), וכן י' ארבל, מ' עג'מי, ד' ברקן, ד' גולן, ר' עסיס, ר' בן עזרא וע' עבדי.
החפירה נערכה בחלק המזרחי של הרחוב, סמוך לצומת עם שדרות ירושלים (איור 1). בהמשך הרחוב מערבה נערכו בעבר שתי חפירות, שבהן נתגלו שברי כלי חרס מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית לצד עצמות בעלי חיים ואבני פסיפס (חדשות ארכיאולוגיות 49:111–50; איור 1:1), ושרידי קברים, בור ספיגה ויסודות של מבנה גדול, המתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית (חדשות ארכיאולוגיות 182:113; איור 2:1).
לאחר הסרת האספלט וחפירה במחפרון עד לעומק 1.1 מ', נפתחו לצד המדרכה הדרומית של הרחוב שני ריבועים (B ,A ;כ-4.5×5.0 מ' כל אחד).
בריבוע A נחשף לאורך 2.2 מ' קטע מקיר רחב בציר צפון–דרום (W101; כ-1.2 מ' רוחב לפחות, 0.5 מ' גובה; איורים 2, 3), שממנו נחשף רק הפן המערבי והוא נמשך צפונה אל מעבר לשטח החפירה. הקיר נבנה מאבני גוויל בשילוב עם אבני כורכר מהוקצעות במגוון גדלים (0.08×0.12×0.20 מ' גודל ממוצע), שביניהן הונחה גם אבן חוף (beach rock) גדולה (0.11×0.31×0.47 מ'). צירוף זה של מגוון אבנים מעיד אולי כי הן הונחו בקיר בשימוש משני. הפן המערבי של הקיר השתמר לגובה שלושה או ארבעה נדבכים בלבד, הנוטים בשיפוע קל מערבה. ממערב לקיר ובמקביל לו נמצאה מפולת של אבני גוויל ואבני כורכר מהוקצעות בגסות, שמקורן ככל הנראה בקיר. בסביבת הקיר נמצאו גם פיסות קטנות של טיח לבן.
בריבוע B נחשף בור אשפה שהכיל פסולת בניין מודרנית.
ממצא כלי החרס שנתגלה בשכבת האדמה שמעל לקיר ולמפולת כולל קערה מחופה אפור או שחור מן התקופה ההלניסטית (המאות הג'–הב' לפסה"נ; איור 1:4) וקנקן זיר מימי הביניים (המאות הח'–הי"ב לסה"נ לערך; איור 9:4). הממצא הקרמי מן המפולת ומהמילוי שתחתיה וכן מן המילוי הניגש לקיר ממערב כולל קערה גלילית (איור 2:4), מחבת מיובאת (איור 3:4), שני אגנים (איור 4:4, 5), קדרה (איור 6:4), קנקן שק (איור 7:4) ובסיס של כד אנטיליה (איור 10:4), המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הא'–הד' לסה"נ) וכן קנקן שק (איור 8:4) ושבר רעף (איור 11:4) מן התקופה הביזנטית (המאות הו–הז' לסה"נ). מצב השתמרותם הטוב של שברי כלי החרס מעיד כי מקורם אינו בסחף אלא בחומר מילוי. מאחר שרובו של ממצא כלי החרס תוארך לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הא'–הד' לסה"נ), נראה כי זהו גם זמנו של הקיר.
האזור שבו נתגלה הקיר הוא מחוץ לגבולותיה הבנויים של העיר יפו בתקופות הקדומות, ומצפון-מערב לביצה עונתית שהשתרעה ממזרח לעיר עד לשלהי המאה הי"ט לסה"נ. קשה לקבוע למה שימש קיר 101, ואף לא אם השתמר למלוא רוחבו או שרק הליבה השתמרה ופניו החיצוניים נשדדו. ייתכן שהקיר נבנה כך מלכתחילה ונועד לשמש קיר תמך או חלק ממתקן חקלאי שלא הצריך בנייה מוקפדת.