נחפרו שבעה קירות ומתקנים (איור 1):

קיר שדה 1. הקיר (W1; אורך כ-80 מ', רוחב כ-0.8 מ'; איור 2), החוצה חלקה חקלאית, בנוי אבני גוויל (0.4 מ' אורך) בגובה נדבך אחד, כ-0.2 מ' מעל הסלע הטבעי.
קיר טרסה 2. קיר תמך (W2; אורך 55 מ', רוחב 0.7 מ'; איור 3) מאבני גוויל (0.5 מ' אורך מרבי), שנבנה בשולי חלקה חקלאית למניעת סחף, בנוי משורת אבנים בגובה 1–2 נדבכים.
קיר טרסה 3. קיר תמך (W3; אורך 65 מ', רוחב 0.5 מ'; איורים 4, 5) שנבנה בשולי חלקה חקלאית למניעת סחף, בנוי משורת אבנים (0.5 מ' אורך מרבי) בגובה שני נדבכים, כ-0.3 מ' מעל הסלע הטבעי.
מתקן סחיטה 4. מתקן חצוב בסלע (L4; איור 6) ולו ספלול מעוגל (0.35 מ' קוטר, 0.25 מ' עומק) וחציבה רדודה (0.8 × 1.0 מ', 2–3 ס"מ עומק). בין החציבה לספלול מחבר חריץ (כ-4 ס"מ עומק).   
מתקן חצוב 5. חציבה בסלע (L5; מידות 0.4 × 0.8 מ', 0.2 מ' עומק; איורים 7, 8) שבתחתיתה גומה (כ-0.1 מ' קוטר, כ-5 ס"מ עומק). ייתכן ששימשה מתקן סחיטה או גת פשוטה.
כן תועדו גת ובית בד שנמצאו מחוץ לתחום החפירה ולא נחפרו, אולם תיעודם חיוני להבנת תפוצת המתקנים החקלאיים: 
גת 6. גת חצובה בסלע שלה משטח דריכה (3.3 × 4.4 מ', 0.1 מ' עומק; איורים 9, 10) ובור איגום (1.5 × 1.5 מ', כ-0.9 מ' עומק). בשלב מאוחר הועמק בור האיגום והפך לבור מים (מעל 2 מ' עומק).
מתקן ריסוק 7. מתקן חצוב, מכוסה בסחף (איור 11). במרכזו חור מרובע (0.2 × 0.2 מ') לקביעת קורה. בדרך כלל מזהים במתקן מעין זה מתקן לריסוק זיתים. השערות נוספות לשימושו הן למשל לריסוק דגנים ליצירת גריסים (עיטם 1992: 181).
 
קבוצת המתקנים והטרסות שנחפרו נמצאת על גבעה נמוכה, כ-350 מ' משולי ח' ע'וינה אל-פוקא. המתקנים משקפים פעילות חקלאית של יושבי המקום בפרקי זמן שבין שלהי תקופת הברזל לתקופה הביזנטית.