גת חצובה (איור 3). בחלקו הדרומי של השטח נחשף משטח דריכה חצוב (L100; מידות 2.4×3.2 מ'). בדופן הסלע המזרחית של המשטח (1.15 מ' גובה) נחצבה גומחה מלבנית (0.20–0.24×0.30×0.45 מ'), ששימשה לעיגון קורה לסחיטה משנית של הזגים. צמוד למשטח הדריכה ממערב נחצב בור מלבני (0.9 מ' אורך, 0.3 מ' עומק), שחלקו המערבי נהרס בחציבה מאוחרת. במשטח הדריכה ניכרים חריצים, המוליכים אל הבור המלבני, ונראה כי דרכם זרם התירוש מהמשטח אל הבור. נראה שבור זה שימש כבור איסוף. 

 
חציבות. מצפון לגת, במפלס נמוך יותר, נחשף בור מלבני (A; מידות 0.75×0.90 מ', 0.35 מ' עומק). מפינתו העליונה, הדרומית-מערבית, מוליכה תעלה חצובה, צרה ומשופעת לכיוון דרום. תעלה זו מתחברת לתעלה חצובה ומשופעת נוספת המוליכה מדרום, ושתיהן מתנקזות אל תעלה קצרה המוליכה למערב. נראה כי בור זה שימש כבור שיקוע של גת שלא השתמרה. מדרום לבור, גבוה ממנו, נחשף שקע מעוגל בסלע (B), ובו השתמרו אולי שרידי טיח. אפשר שהבור, התעלות והשקע הם שרידים של מערכת גתות שנפגעה מהפעילות במחצבה.
 
מחצבות. בכל שטח החפירה נחשפו שתי מחצבות מוארכות (המחצבה הדרומית – L106; מידות 3.5–4.0×9.0 מ'; איור 4; המחצבה הצפונית – L104 ,L103; 4×8 מ'; 2 מ' עומק חציבה מרבי; איור 5). המחצבה הדרומית נמשכת אל מחוץ לתחום החפירה. שתי המחצבות נחצבו במתכונת 'מחצבות חצר' (ז' ספראי וא' ששון. תשס"א. חציבה ומחצבות אבן בארץ ישראל בתקופת המשנה תלמוד. אלקנה. עמ' 4–5). בשתי המחצבות ניכרים משטחי חציבה בגבהים שונים, תעלות ניתוק (7–8 ס"מ רוחב) וכמה אבנים שחציבתן לא הסתיימה. המחצבות ניצלו שכבה של סלע גיר רך, והן הוגבלו מכל עבר בסדקים ובחללים קרסטיים. משטחי החציבה משופעים לצפון, בדומה לשיפוע הסלע במקום. בכמה מקומות במחצבות נותרו שאריות סלע שלא נוצלו לחציבה, ונראה כי ניצול השטח לא היה מיטבי וכי לא היה תכנון מסודר של חציבת האבנים אלא חציבה על פי צורך מזדמן. האבנים שנחצבו במחצבות הן אבנים מלבניות (כ-0.3×0.4×0.6 מ'). תעלות הניתוק נחצבו באלכסון, והן מלמדות על חציבה מלפנים. צלקות הניתוק מלמדות על ניתוק בכוח בעזרת איזמלים או יתדות ולא בחציבת תעלות ניתוק אופקיות.
ליד המחצבות הובחנו שני חללים בסלע, האחד במחשוף סלע ממזרח למחצבה הדרומית, ולו פתח מעוגל, והשני במזרחו של השטח (הוא אינו מסומן בתוכנית). החללים מלאים בעפר ופסולת והם לא נחפרו.
 
בחפירה התגלו חרסים מעטים ושחוקים. רוב הממצא הקרמי מתוארך לתקופות הברזל 2, 3 (המאות הח'–הו' לפסה"נ), והוא כולל קערות (איור 6: 1–3), פערורים (איור 6: 4–6) ופך (איור 6: 7). מקצת מהממצא הקרמי מתוארך לתקופה הממלוכית, והוא כולל חרסים מזוגגים, וחרסים אחדים מתוארכים לתקופות הרומית והביזנטית (המאות הג'–הז' לסה"נ). כן התגלו על פני הסלע מחוץ לשטח המחצבה שבר של מטבע (L105; ר"ע 135790), המתוארך לשנים 383–395 לסה"נ, וכן שלושה מטבעות, האחד מתוארך לשנים 341–346 לסה"נ (ר"ע 135793) והשניים האחרים מתוארכים למאה הד' לסה"נ (ר"ע 135791, 135792).
 
הגת באתר, הכוללת גומחה לעיגון קורה לסחיטה, והחציבות שנחשפו לצדה דומות לגת מורכבת שנחשפה באתר בית-צפאפא, המתוארכת לתקופות הברזל 2, 3 (עתיקות 44: 191–238). גם עיקר הממצא הקרמי בחפירה מתוארך לתקופות הברזל 2, 3, ולכן אפשר לתארך את הגת והחציבות שלידה לתקופה זו. בתקופה מאוחרת יותר שימש האתר כמחצבה, וזו פגעה בגת ובחציבות מתקופת הברזל. על סמך מתכונת החציבה נראה שזמנה של המחצבה בימי הבית השני. באזור זה של ואדי ג'וז ומורדותיו, מצפון לעיר העתיקה, מוכרות עד כה בעיקר מערות קבורה מימי הבית השני. במרחק של כ-600 מ' ממערב לחפירה התגלה בעבר בחפירה ריכוז חרסים מתקופות הברזל 2, 3 בתוך מילוי במחצבה מימי הבית השני (ב' זיסו. תשס"ז. 'יישוב נעלם' מתקופת הברזל מצפון לירושלים: החפירות בקדמת 'מערת הרמב"ן' שבערוצו העילי של נחל קדרון. חידושים בחקר ירושלים י"ב, עמ' 33–40). החופר הציע לראות בכך עדות לקיומו של יישוב מתקופה זו שטרם נחשף. הגת שנחשפה בחפירה היא עדות לפעילות חקלאית באזור זה, שהיה חלק מהעורף הכפרי של ירושלים בימי הבית הראשון.