שטח A. נחשפו שרידי מבנה מלבני (4.5 × 6.0 מ'; איורים 2, 3). בחפירה מחוץ למבנה התברר כי הוא הושתת על מחשוף סלע (איור 4). קירות המבנה (W103–W100) נבנו משורה אחת של סלעים לא מסותתים וביניהם אבנים קטנות; הם השתמרו לגובה מרבי של שלושה נדבכים. הקיר המערבי (W101) נבנה על תשתית של אבנים קטנות, שהונחו כדי לפלס את הסלע; קירות 102 ו-103 הושתתו על יסוד סלע חצוב. פתח המבנה לא השתמר, אך רווח בקטע האמצעי של קיר 103 מלמד אולי כי זה היה מקום הפתח. בחלקו הצפוני של המבנה התגלתה מפולת של כמה סלעים גדולים (L106; איור 5); מתחתם נחשפה רצפת הסלע המוחלקת של המבנה (L107).

בחפירת המבנה התגלו שברי כלי חרס רבים המתוארכים לתקופות הברזל 2ב'–ג' (925–586 לפסה"נ). למרות שהמכלול הקרמי מהחפירה אינו כולל כלים שהופיעו לראשונה במאה הז' לפסה"נ או מאוחר יותר, אין לפסול לחלוטין את התיארוך לתקופת הברזל 2ג'. המכלול הקרמי כולל קערות (איור 1:6, 2), קרטרים (איור 3:6–5), קנקנים (איור 6:6, 7) ונר יחיד עם פיה צבותה ובסיס מעובה (איור 8:6). על הרצפה בתוך המבנה התגלו שתי מקבות אבן (איור 9:6, 10). בהצטברות האדמה העליונה במבנה התגלו מעט חרסים מהתקופה הרומית הקדומה, לרבות פכית קטנה כמעט שלמה (איור 11:6).
 
שטח B. נחשפה גת חצובה (איורים 7, 8), הכוללת משטח דריכה מלבני (L200; כ-3.5 × 4.0 מ'), בור שיקוע קטן וסגלגל (L202; כ-0.6 × 1.0 מ', 0.5 מ' עומק) ובור איגום גדול (L201; כ-1.0 × 1.5 מ', 1.5 מ' עומק); שלושת המרכיבים מדורגים. השתמרותו של חלקו המערבי של משטח הדריכה גרועה. במרכז דופן הסלע הצפונית-מזרחית, האחורית, של משטח הדריכה נחצבה גומחה מלבנית, רדודה, ששימשה כנראה לקיבוע קורת עץ (איור 9). במרחק של כ-1 מ' מדרום-מערב לגומחה נחצבה בקרקעית משטח הדריכה תעלה, שמהלכה דמוי כ; אפשר שמהלכה המקורי היה רבוע, אך חלקה המערבי לא השתמר (איור 9, מסומן באדום). התעלה שימשה כנראה לניקוז הנוזלים שנוצרו בסחיטה המשנית של הזגים באמצעות קורת עץ. בורות השיקוע והאיגום נחצבו בשתי מדרגות מדרום-מערב למשטח הדריכה. בין שני הבורות השתמרו שרידים דלים של מחיצת סלע חצובה (איור 10). בקרקעית של כל אחד מהבורות נחצב שקע קטן, עגול. בגת לא התגלו מצבורי חרסים חתומים.

גת דומה שלא תוארכה התגלתה במרחק כ-300 מ' ממזרח לשטח (זילברבוד 2013). ברחוב ואדי אל-ג'וז בירושלים התגלתה גת מתקופת הברזל, שלה מאפיינים טכנולוגיים דומים (לביא 2011: איורים 2, 3); בדופן האחורית של משטח הדריכה של הגת נחצבה נישה לקיבוע קורת עץ ובמשטח הדריכה נחצבו תעלות.

 

המבנה בשטח A תוארך לתקופות הברזל 2ב–ג על סמך הממצא הקרמי שהתגלה בו. המבנה דומה בתכנית ובבנייה למבנים בני זמנו שהתגלו באתרים סמוכים מתקופת הברזל (דוידוביץ ואחרים תשס"ו; בארי 2012). בחפירת הגת בשטח B לא התגלו אמנם ממצאים מתארכים, אך למרות זאת הגת מיוחסת לתקופת הברזל על סמך התכנית והמאפיינים הטכנולוגיים האופייניים לגתות באזור בתקופה זו, ובהם בעיקר הנישה האחורית לקיבוע קורה והתעלות החצובות במשטח הדריכה. השרידים מהחפירה מצטרפים לממצאים אחרים בעורף החקלאי של צפון ירושלים בתקופת הברזל.