בריכות אגירה. מבריכה 1 השתמרו הקירות המערבי, הצפוני והדרומי (L105 ,W102 ,W101; איור 4), ואילו הקיר המזרחי נהרס עד היסוד. מבריכה 2 השתמרו ארבעה קירות (W113 ,L108 ,W107 ,L102; איור 5). קירות הבריכות הושתתו על יסוד שנבנה מאבני גוויל. הקירות נבנו מאבני גוויל מבזלת ובטון (כ-1.2 מ' רוחב, 0.3–1.6 מ' גובה השתמרות). הפן הפנימי של הקירות טויח בטיח הידראולי, שהונח על חרסים שיצרו משטחים ישרים, אחידים וחזקים ששימשו תשתית לטיח (איור 6). רצפות הבריכות נבנו מאבני בזלת גדולות וביניהן אבני גוויל קטנות. הן נאטמו בחרסים ובטון וטויחו בטיח הידראולי. רצפת בריכה 2 נמוכה כדי 0.4 מ' מרצפת בריכה 1. על רצפת בריכה 2, בפינה הצפונית-מזרחית, נחשף מתקן מעוגל להצבת קנקן חרס (0.4 מ' קוטר; איור 7), שנבנה מאבנים קטנות, בטון וסיד (5 ס"מ עובי דופן המתקן, 8–15 ס"מ גובה השתמרות). בקיר 107, סמוך לפינה הצפונית-מערבית של בריכה 2, נתגלתה תעלת הזנה (0.6 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה השתמרות; איור 8), הגבוהה כדי 0.62 מ' מרצפת הבריכה. התעלה נבנתה בציר צפון–דרום מאבנים וטויחה בטיח הידראולי. היא נמצאת ברובה מחוץ לתחום החפירה, ונראה כי היא הוליכה מים ממעיין שנמצא מצפון לחפירה. בתוך התעלה התגלתה הצטברות של אדמה חומה (L109), שהכילה אבני גוויל וחרסים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. על רצפות הבריכות התגלו הריסות והצטברויות של אבני גוויל קטנות ואדמה חומה (L111 ,L106), שהכילה שבר קטן של כרכוב מאבן גיר, שני מטבעות, האחד מתקופת המעבר שבין התקופה הביזנטית לתקופה האסלאמית הקדומה (645–670 לסה"נ; מס' ר"ע 112111) והשני מהתקופה האומיית (697–750 לסה"נ; מס' ר"ע 112112), וחרסים מן התקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית (איור 9), שמקורם בעיקר מתשתית הטיח של קירות הבריכות. הממצא הקרמי מהתקופה ההלניסטית כולל בסיס של קערת דגים (איור 1:9), שני בסיסי קערות (איור 2:9, 3), קדרה ממורקת (איור 4:9), סיר בישול ששפתו מחורצת ולו ידית הנמשכת מהשפה לכתף (איור 5:9), שני קנקנים ששפתם מעובה (איור 6:9, 7) וידית של אמפורה רודית נושאת חותם (איור 8:9). הממצא הקרמי מהתקופה הרומית כולל קערת בישול ששפתה מחורצת (איור 9:9) ושלושה קנקני שק (איור 10:9–12). הממצא הקרמי מהתקופה הביזנטית כולל קערות (איור 13:9–16) וקדרת בישול (איור 17:9).

 
קיר תמך. ממזרח לבריכות נחשף קטע מקיר תמך 100 (9 מ' אורך חשיפה, 1.65 מ' גובה השתמרות; איור 10), שהושתת על יסוד שנבנה מאבני גוויל (L110). הקיר נבנה בציר צפון–דרום מאבני גוויל גדולות ובינוניות מבזלת; ממזרח לו הונח מילוי של אבני גוויל ואדמה חומה (L112). נראה כי המילוי שממזרח לקיר רחב מאוד ונסמך אל המדרון, וכי הוא שימש מעין שביל בנוי לאורך הנחל. חלקו הצפוני של הקיר נהרס עד היסוד, ואילו חלקו הדרומי נמשך אל מחוץ לתחום החפירה. במילוי התגלו מעט חרסים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. מעל ראש הקיר והמילוי התגלתה אדמת סחף אפורה (L103), ובה שברי כלי חרס מהתקופות הרומית, הביזנטית והממלוכית. הממצא מהתקופה הממלוכית כולל שלוש קערות מזוגגת בירוק (איור 1:11–3), קערה מזוגגת בירוק וצהוב (איור 4:11), שני בסיסי קערות שעוטרו בעיטור Slip painted (איור 5:11, 6), קדרה עשויה ביד (איור 7:11) וקדרת בישול מזוגגת בחום (איור 8:11). הממצא הקרמי מהתקופה הממלוכית מלמד כנראה כי הפעילות החקלאית באזור זה חודשה בתקופה הממלוכית.