עד כה נערכו באתר שלוש עונות חפירה (2010–2012) ונחפר שטח נרחב (כ-80 מ"ר) הנחלק לשישה שטחים (FA; איור 2). מטרות החפירה היו לתעד ולאסוף את הממצאים הארכיאולוגיים והארכיאוזואולוגיים; לאתר את הפתח המקורי של המערה (בשטחים E ,B ו-F); לבצע תיעוד גיאולוגי, כולל איסוף דגימות מן הנטיפים והזקיפים, לצורך מחקר אקלימי ולצורך תיארוך בשיטת אורניום-תוריום; לאסוף שרידי פחם כדי לתארך את המפלסים הארכיאולוגיים בשיטת פחמן 14 (בעיקר בשטח C, ובמידה פחותה בשטחים D ו-E); ולערוך מחקר סדימנטולוגי כדי לעמוד על תהליכי היווצרות הקרקעות ועל תהליכים בתר-הרבדתיים (בעיקר בשטחים C ,A ו-D).

בעונות 2011–2012 התמקדה החפירה בארבעה שטחים: שטח C ובשלושה שטחים חדשים – שטח D (שנת 2011) ושטחים E ו-F (שנת 2012). בשטח C התמקדה החפירה בהרחבת השטח הקיים ובהעמקתו, וכן בניסיון להגדיר ביתר דיוק את האופקים הארכיאולוגיים. כן נלקחו דגימות נוספות לתיארוך פחמן 14 ולבדיקות אורניום-תוריום, ונעשה ניתוח גיאומורפולוגי מדוקדק של החתכים (ריבוע J/K66). להלן תיאור שטחי החפירה ותוצאות ראשונות של מחקרים נִלווים: ארכיאוזואולוגיה, ארכיאובוטניקה, כלי עצם וקרן ותיארוך מוחלט.
 
שטח C נמצא במדרון תלול לקראת קצהו התחתון של הטלוס המערבי. בסקר שקדם לחפירה (ברזילי ואחרים 2012) זוהה בשטח זה אופק מהתקופה הפליאוליתית העליונה. נחפרו 8 מ"ר, והתגלתה סטרטיגרפיה מורכבת שבה לפחות שבע יחידות סדימנטולוגיות (יחידות 1–7; איור 3). הצטברות הקרקעות בשטח C היא תוצאה של תהליכים גיאומורפולוגיים מורכבים, שכללו רצפי אירועים תכופים של הרבדה קולוביאלית של פלאו-טרה רוסה והתגבשותה. בין שלבי ההרבדה התקיימה פעילות האדם, פעילות של בעלי חיים (עטלפים וטורפים) וזרימה וטפטוף של מים מתקרת המערה. נראה שחלק מאבני הגיר הגדולות (רובן עד 0.2 מ' אורך) שימשו 'מלכודות' שסביבן התרכזו פריטי צור ועצמות בגודל בינוני עד גדול (עד 0.1 מ' אורך). חלק מהפריטים היו מונחים אופקית וחלק נמצאו בנטייה של עד תשעים מעלות יחסית לפני השטח (איור 4). הממצא בתוך הפלאו-טרה רוסה עשיר מאוד, וכולל פריטי צור, פריטי אבן, עצמות בעלי חיים, שרידי פחם וצדפים ששימשו לקישוט ולמאכל. נראה שמספרם הרב של הממצאים האנתרופוגניים הקטנים בתוך היחידות הסדמינטולוגיות מעיד על תנועה מינימלית של הפריטים הארכיאולוגיים על פני מרחקים קצרים.
 
 שטח D נפתח בחלק העליון של הטלוס המערבי, באזור שאפשר שהייתה בו טרסה קדומה שבה התיישב האדם. נחפרו כ-20 מ"ר לאורך הטלוס, ותועדו בו לפחות שמונה יחידות סדימנטולוגיות (יחידות 1–8; איור 5). ביחידות אלו נמצאו ריכוז גדול של פריטי צור, עצמות בעלי חיים, כלי שחיקה וכלי עצם. אולם, אף לא אחד ממפלסים אלה היה באתרו. יחידות 1–8 היו מורכבות בעיקר מפלאו-טרה רוסה קולוביאלית שהופיעה בכל ריבועי החפירה. בתחתית החפירה נתגלו משטחי סלע גדולים מגיר, חלק מרצפת המערה או אולי גושי סלע שהתמוטטו מתקרתה. לפלאו-טרה רוסה מרקם לא מגובש (loose) בחלקה העליון, ובחלקה התחתון היא דחוסה וכוללת אבנים שמקורן בבליית גושי הסלע. בתוך החלק העליון בלטו שרידים של עצמות גדולות של אוכלי עשב, כולל קרן גדולה של אייל אדום (איור 6) ועשרות קופרוליתים של צבועים. באזור הדרומי-מערבי של השטח נחשפה הצטברות נטיפים שהתמוטטו מהתקרה, וכן נחשפו אופקים של ברקציה וביניהם הצטברות של טרה רוסה לא מגובשת (בעיקר בריבוע M79/80). אף שהממצאים אינם בהרבדה ראשונית, רוב פריטי הצור משטח זה (להבים ולהבונים משובררים, גרעינים להפקת להבים וחודי אל-וואד; איורים 7, 8) אופייניים לשלב תרבותי מוגדר, התרבות האחמרית הקדומה, המשויכת לתקופה הפליאוליתית העליונה.
 
שטח E נפתח בראש הטלוס המערבי, קרוב לפתח המערה המשוער, שם היה המקום המתאים ביותר להתיישבות האדם. נחפרו 24 מ"ר לעומק ממוצע של מטר אחד (איור 9). מטרת החפירה הייתה להסיר את שכבות העפר העליונות ולנסות לחשוף מפלסי חיים באתרם. החתך הסדימנטולוגי כלל שכבת קולוביום וקרקע טרה רוסה בהרבדה משנית הנוטה בחדות מזרחה וצפונה (כ-1 מ' עובי). יחידה זו מורכבת משתי תת-יחידות: אחת אוורירית ולא מגובשת, ושנייה דחוסה יותר, עם מעט קופרוליתים וריכוזי אבנים, שקטמה וכיסתה יחידה סדימנטולוגית שאופיה יותר אנתרופוגני. יחידה אנתרופוגנית זו (כ-0.5 מ' עובי) עשירה בממצאים, ובתוכה אותר מפלס חיים דק (כ-5 ס"מ עובי) שנמצאו בו כלי צור, עצמות ושברי פחם באתרם. במפלס זה התגלו שני מוקדים. אחד מהם (כ-0.6 מ' קוטר; ריבוע A92/93; איור 10) מורכב מאפר לבן במרכזו ובשרידי קרקע אדומה צרופה בשוליו. בתחתית יחידה זו נחשפו משטחי אבנים שלא נחפרו, עם פריטי צור, עצמות בעלי חיים, חתיכות פחם וכלי עצם. במכלול פריטי הצור בעיקר גרעיני להבונים, להבונים מפותלים המעוצבים בשברור עדין על הגב ועל הגחון ופריטים מזווים. כלים אלה טיפוסיים לסוף התקופה הפליאוליתית העליונה.
 
שטח F (כ-6 מ"ר) נפתח על טרסה, דרומית לפתח הקיים, במטרה לאתר את פתחה המקורי של המערה. החפירה נעצרה במפולת אבנים מסיבית שמעידה אולי על מקום הפתח המקורי (איור 11). לא נמצאו כמעט ממצאים ארכיאולוגיים.
 
שרידי בעלי החיים. ההצטברויות הגדולות של עצמות בעלי חיים והשתמרותן הטובה המשיכו לאפיין את הממצא במערה גם בעונות 2011–2012. כן הובחנו גם בעונות אלו הבדלים בין שרידי הפאונה בנקודות הממצא (בהצטברויות) וביחידות העליונות בשטח D לבין השרידים שמקורם בשכבות מהתקופה הפליאוליתית העליונה, בעיקר בשטחC . השכבות הארכיאולוגיות בשטח C המשיכו להתאפיין בבעלי חיים קטנים רבים, כמו צב, ארנבת, שועל, חוגלה וסנאים. כן נמצאה בהן שכיחות גבוהה יותר של צבאים (צעירים ובוגרים) ויחמורים מבנקודות הממצא וביחידות העליונות של שטח D. נוסף על כך, בעיקר בשטחים C ו-E אך גם בשטח D, יש עצמות שרופות רבות שעליהן סימני חיתוך וריסוק שמקורם בתהליך ביתור החיה וניצול מח העצם שלה. ניתוח ראשוני של הממצאים מרמז שגם בני האדם וגם טורפים גדולים (בעיקר צבועים; איור 12) מילאו תפקיד חשוב ביצירת מצבורי שרידי בעלי החיים במערת מנות.
 
הממצא הבוטני. זיהוי ראשוני של שרידי פחם שנמצאו בשטחי החפירה מצביע על שכיחות גבוהה של אלון התבור ושל שרידי מין נוסף, כפי הנראה שקד. על סמך השרידים הבוטניים ושרידי בעלי החיים נראה שהסביבה באזורים הסמוכים למערה הייתה מגוונת וכללה חורש ים תיכוני ויער פארק פתוח.
 
כלי עצם וקרן. נמצאו קרוב ל-40 כלים העשויים מעצם ומקרן, רובם משטחים C ו-D ומקצתם משטח E. במכלול הכלים בעיקר חודים, לעתים בעלי חוד כפול (איור 13), ומעט מרצעים. לפחות שליש מהכלים יוצרו מקרניי אייל – מאובן מנחה לתרבות האוריניאקית הלבנטינית שמקורה כפי הנראה באירופה.
 
תיארוך. שטח C תוארך בשתי שיטות לתיארוך מוחלט, פחמן 14 ואורניום-תוריום (Marder et al. 2013). בכל אחת מהשיטות תוארכו דגימות אחדות. בשיטת פחמן 14 תוארכו שרידי פחם שנמצאו בתוך הסדימנטים הארכיאולוגיים. טווח התאריכים שהתקבל בשיטה זו נע בין 40,000–31,000 שנים לפני זמננו, לאחר כיול. התיארוך בשיטת אורניום-תוריום התמקד בשכבות של משקעי מערות שבינן הצטברו סדימנטים עם ממצאים ארכיאולוגיים (ריבוע M65). טווח התאריכים שהתקבל נע בין 41,000–33,000 שנים לערך לפני זמננו. השימוש בשתי שיטות תיארוך לצד ניתוח ראשוני של הממצאים הליתיים מעיד שאפשר לשייך מפלסים ארכיאולוגיים בשטח C לתקופה הפליאוליתית העליונה הקדומה (41,000–31,000 שנים בקירוב לפני זמננו).
 
המערה הייתה מיושבת למן התקופה הפליאוליתית התיכונה ועד לתקופה האפי-פליאוליתית (250,000–15,000 שנים לערך לפני זמננו). מאפייניו והרכבו של הממצא הליתי, הארכיאובוטני והארכיאוזואולוגי וכלי העצם מעידים כי במערה מופיע רצף תרבותי כמעט מלא של התקופה הפליאוליתית העליונה (47,000/50,000–22,000 שנים לפני זמננו). במערה זוהו התרבויות הבאות: (א) התרבות האחמרית הקדומה (על שם האתר ערק אל-אחמר שבצפון מדבר יהודה) – תרבות מקומית לבנטינית המאופיינת בשכיחות להבים ולהבונים משובררים וחודי אל-וואד – שתועדה בעיקר בשטח D. (ב) התרבות האוריניאקית – שילוב של מאפיינים אירופאים כגון מגרדים מזווים (איור 14) ונקרים, כלי עצםונטיפות עצם ומאפיינים מקומיים (חודי אל-וואד) – שזוהתה בעיקר בשטח C. (ג) תרבות בתר-אוריניאקית המיוחסת לשלהי התקופה הפליאוליתית העליונה, המאופיינת בשכיחות גבוהה של להבונים משובררים בשברור עדין ופריטים מזווים, שתועדה בשטח E. החפירה במערת מנות תורמת ללימוד ולהבנה של אחד השלבים החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית הקשורה לנדידת האדם המודרני מאפריקה, ועתידה לתרום במידה ניכרת לשחזור עולם החי, האקלים והסביבה בפרק זמן זה.

 


 

ברזילי ע', הרשקוביץ י', מרדר ע', איילון א', בר-מתיוס מ', בר-עוז ג', בוארטו א', ברנה פ', פרומקין ע', חלאילה ח', ווינר ס' וישורון ר', 2012, מערת מנות, חדשות ארכיאולוגיות 124.

 

Marder, O., Alex, B., Ayalon, A., Bar-Matthews, M., Bar-Oz, G., Bar-Yosef Mayer, D., Berna, F., Boaretto, E., Caracuta, V., Frumkin, A., Goder-Goldberger, M., Hershkovitz, I., Latimer, B., Lavi, R., Matthews, A., Weiner, S., Weiss, U., Yas‘ur, G., Yeshurun, R., and Barzilai, B. 2013. The Upper Paleolithic of Manot Cave, Western Galilee, Israel: The 2011–12 excavations. Antiquity 337 (87) (September 2013). http://antiquity.ac.uk/projgall/marder337 (accessed December 29, 2013).