מדרום לקיר נתגלה קטע ריצוף (L101) בנוי מלוחות אבן גדולים ואבנים שטוחות, שהונח על גבי תשתית של אבני גוויל וטיח אפור קשה ששימש חומר מלכד. מן החפירה בפינה הדרומית-מזרחית של החדר, במקום שבו היו חסרים כמה מלוחות הריצוף (L105), עולה כי התשתית מונחת על גבי מילוי של עפר ואבנים. הריצוף מכסה את ראש הקיר וחופף את קו הדופן הצפונית שלו. מפלס הריצוף משתפל במתינות דרומה ונמשך אל מתחת לקירות החדר במבנה הקיים. 

מצפון לריצוף 101 נתגלו שרידי ריצוף נוסף הבנוי אבני גוויל קטנות ובינוניות ומשתרע על פני חלקו הצפוני של החדר ואף הוא נמשך אל מתחת לקירותיו (L102).  
נחפר חתך בדיקה (
L103, כ-1.3 מ' עומק) לאורך קיר 104 ומצפון לו, מתחת לריצוף 102 שחלקו פורק לשם כך (איור 4). בחתך נחשפה שכבת מילוי עפר ואבנים קטנות ונחשפו נדבכים אחדים מקיר 104 (כ-1.2 מ' גובה). בתחתית החתך נמצאו אבני גוויל גדולות ובפינתו הדרומית-מערבית, צמוד לקיר, נתגלה מעין קיר תמך בנוי שורה אחת של אבנים מהוקצעות. לוחות ריצוף 101 ותשתית הטיח שלו חותמים גם את ראשו של פרט זה.
בשכבת המילוי בחתך 103 נמצאו שברי כלי חרס רבים מהתקופה הממלוכית (המאה הי"ד; ר' להלן)
.
 
ממצא כלי החרס
בנימין ג' דולינקה 
מכלול כלי החרס מלוקוס 103 הוא של כלים ממלוכיים למן סוף המאה הי"ג עד סוף המאה הט"ו לסה"נ. טיפוסי הכלים הם קערות, מכסה, סיר בישול מזוגג, קנקנים ו'קרן' ממחתה לגחלים (איור 5).
הקערה המעוטרת בתבנית ומזוגגת ירוק בפנים ובחוץ (איורים 1:5) מעניינת במיוחד. עיטור התבליט מחולק לשתי רצועות. ברצועה העליונה של קערות מסוג זה מופיעה לרוב כתובת בערבית: ברכה של האמיר או הצהרה שהכלי נעשה לפי הזמנה של האמיר. נראה שבקערות אלה הוגשו מנחות מזון לחיילים ממלוכיים. הכתובת על הקערה מהחפירה אינה ידועה ונראה כי היא חדשה. המילה הראשונה משמאל למגן הגיבורים היא 'אל-פאחר' – תהילה, וצמודה לה המילה 'ביקה' – נצחי, מתמיד, אין סופי. יש לפיכך לראות בכתובת איחולים ולא שימוש של חיילים (ב' ווקר, מידע בע"פ). ברצועה התחתונה משולשים מגובבים, מוטיב נפוץ. קערות רבות עם עיטור תבליט בתבנית נמצאו במרכזים מנהליים כמו ירושלים, כרך וחשבון ומעטות ידועות מאזור ירושלים. עם זאת, תנור שרפה ברובע היהודי בעיר העתיקה שנמצאו בו קערות שלמות מטיפוס זה מעיד שירושלים הייתה מרכז הייצור שלהן.
לקערה אחרת, מיובאת, בסיס טבעת גבוה של קערה איטלקית מזוגגת ומזווה (איור 2:5) והיא שבורה בתחילת הזיווי של החלק העליון. בניגוד לקערות מונוכרומיות ועם עיטור מחורץ (sgrafitto) שיובאו לאזור במאות הי"ג–ט"ו לסה"נ, קערה זו אינה מעוטרת ונדירה יותר. בסיס הקערה איכותי מאוד ובצדו הפנימי זיגוג מבהיק בצבע צהוב כהה-חום בהיר.
במכלול שברים של שתי קערות ממלוכיות פשוטות (איור 5: 3, 4), עשויות מחומר גס שבו מעורבים גריסי קלציט גדולים וחומר אורגני שנאכל ולשתיהן מקבילות באתר הגן הארמני בעיר העתיקה. לקערה אחת (איור 5: 3) פרופיל מעוגל ושפה נטויה פנימה ולשנייה (איור 5: 4) שפה שטוחה דמוית  Tהמוכרת מאוד בקערות ממשפחת Handmade Geometric Painted. קערה ממשפחת HMGP (איור 5: 5) דומה לקבוצת כלים שנמצאו בחפירות בשער שכם ומתוארכים למאה הי"ד לסה"נ. לקערה עיטור של טביעת חבל מתחת לשפה. למרות שהעיטור הצבעוני על הקערה שחוק ואינו ברור, יש שרידים של פסים אלכסוניים בצבע חום-אדמדם בהיר על השפה.
כלי נוסף הוא מכסה (איור 5: 6) עשוי מחומר גס למדי, צלהב בצדו הפנימי והחיצוני וליבתו אדומה חלשה. על סמך מידתו הקטנה והחומר שממנו הוא עשוי, נראה שלא נועד לכיסוי סיר בישול; הוא מתאים יותר לכיסוי פך, למשל הפכים עם הצוואר הבולבוסי האופייניים למכלולים ממלוכיים. על פי המכלול של המכסה, ניתן לתארך אותו למאה הי"ד לסה"נ.
כלי הבישול מיוצגים בסיר בישול מזוגג ששפתו נוטה החוצה (איור 5: 7). הסיר שייך לקבוצה המתאפיינת בגוף עמוק וקודמיה ידועים מהתקופות הצלבנית והאיובית. פנים הסיר מזוגג בצהוב כהה-חום הזולג על צדה החיצוני של השפה. קשה למצוא מקבילות לצורת הכלי הזה ואלה שפורסמו הם מחוץ לירושלים. צבעו הצהוב אדמדם של הכלי וכן כלים רבים נוספים שנמצאו בחפירות בעיר העתיקה מעידים שטיפוס הכלי מקומי ותאריכו לפחות למן המאה הי"ד ועד למאה הט"ו לסה"נ.
קנקנים וכדי מים נפוצים מאוד במכלולים ממלוכיים; נמצאו שני כלים. כלי אחד (איור 5: 8) הוא מטיפוס מוכר מאוד, 'קנקן ירושלמי בעל צוואר מרוכס', המתוארך למן המאה הי"ג ועד למאה הי"ד לסה"נ. הקנקן עשוי מחומר צלהב ולו ליבה אפורה בהירה ושפה מעוגלת ומעובה בצדה החיצוני. הכלי השני הוא זרבובית (איור 5: 9) עשויה היטב מטין צלהב, מתוארכת למאה הי"ד לסה"נ ויש לה מקבילות רבות מירושלים ומסביבתה. זרבוביות של כדי מים או קנקנים שלהם צוואר מסננת מאוד אופייניים למכלולי כלי החרס הממלוכיים והעות'מאניים.
שבר מיוחד הוא 'קרן' מעוטרת מהחלק העליון של מחתה (איור 5: 10) שעשויה מטין מקומי אדמדם צהוב וחלקה הפנימי והעליון שרופים. 'קרן' דומה נמצאה בגן הארמני ותוארכה למאה הי"ד לסה"נ (Tushingham A.D. 1985. Excavations by K.M. Kenyon in Jerusalem 1961-1967, Volume I: Excavations in the Armenian Garden of the Western Hill. Toronto. P. 151-S, Fig. 45:19). דוגמות נוספות לכלי נדיר זה נמצאו לאחרונה בחפירות בעיר העתיקה:בהוספיס האוסטרי (הרשאה מס' 6433-A), במשגב לדך 26 (הרשאות מס' 5746-A-5902 ,A-6422 ,A) ובמלון גלוריה (הרשאה מס' 5654-A) ודוגמה שלמה לטיפוס זה נמצאה בחפירות רחבת הכותל המערבי (מ' אבישר, מידע בע"פ).
 
בשל שטח החפירה המצומצם קשה לפרש את הממצאים. הבית שבשטחו נערכה החפירה מאוחר למעבר המקומר הבנוי מעל הרחוב. הקיר הדרומי של הבית פולש לשטח הקמרון ומשלב בתוכו את הקיר הצפוני שלו. על פי מיקום השרידים ביחס למעבר המקומר נראה כי אלה הם שרידי מסד בנוי, מעין סטילובט, שעליו נבנה הקיר הצפוני של הקמרון. על פי הממצא הקרמי מחתך הבדיקה (L103) אפשר לתארך את בניית המעבר המקומר מעל הרחוב לתקופה הממלוכית, לא לפני המאה הי"ד לסה"נ.