שטח הסקר (כ-1300 מ' אורך, כ-300 מ' רוחב) נתחם בצפון בחוף הרחצה סירונית, בדרום במלון כרמל, במזרח בקו החוף ובמערב בשרטון הסלע. הסקר נערך על ידי צוות צוללים, מלווה בסירת גומי ועליה מכשיר ניווט (GPS), לאורך קווים ניצבים מקו החוף ועד לשרטון הסלע שבמערב. נסרקה קרקעית הים מהמים הרדודים סמוך לקו החוף ועד לעומק 5 מ' במרחק כ-300 מ' ממערב לחוף. בסקר התגלו חמישה עוגני אבן ודיסק אבן. עוגנים נוספים הובחנו בחלק הצפוני של אזור הסקר, בקרבת חוף הרחצה 'סירונית' (נ"צ מרכזי 18545/69142), אך בשל מצב הים הם לא תועדו. בחלק הדרומי של שטח הסקר (נ"צ מרכזי 18543/69126), לרגלי מלון 'כרמל', התגלו חמישה עוגני ברזל מהתקופה הביזנטית. עוגן ברזל נוסף התגלה בעבר במרחק כ-100 מ' מדרום לאתר על ידי מציל בחוף הרחצה, והוא הועבר למחסני אוצרות המדינה של רשות העתיקות. בסקר הובחן כי הסלעים בקרקעית הים הרדודה נקיים מאצות ומפעילות ביולוגית ימית, ולכן יש להניח כי הם היו מכוסים בחול במשך תקופה ארוכה ונחשפו מהחול במהלך הסערות זמן קצר לפני עריכת הסקר.

 
עוגנים ודיסק מאבן
התגלו חמישה עוגני אבן להם נקב אחד לקשירת חבל (איור 3: 1–5), וכן דיסק אבן שבמרכזו חור (איור 3: 6). שניים מהעוגנים הוצאו מהים והועברו למשרדי רשות העתיקות ושלושת האחרים הושארו באתרם.
 
עוגן אבן 1 עשוי מאבן גיר קשה, והוא הגדול ביותר שהתגלה באתר (0.3×0.6×0.9 מ'; כ-150 ק"ג). העוגן מלבני והפינות בחלקו העליון מעוגלות. חלקו התחתון של העוגן רחב מזה העליון, ובין שני החלקים מפרידה מדרגה חצובה קטנה (כ-5 ס"מ רוחב). הישר מעל למדרגה נחצב נקב דו קוני (0.10–0.15 מ' קוטר). בסיס העוגן שטוח והעוגן יכול לעמוד עליו. העוגן הושאר בים.
 
עוגן אבן 2 עשוי מאבן גיר קשה והוא דמוי טרפז (0.20×0.40×0.55 מ'; כ-60 ק"ג). בסיסו מחודד וחתכו משולש, מעין פירמידה הפוכה. בשליש העליון של העוגן נחצב נקב מפולש, הרחב בחלקו החיצוני (0.12 מ' קוטר) מחלקו הפנימי (0.10 מ' קוטר); הדופנות והזוויות בתוך הנקב ישרות. העוגן הושאר בים.
 
עוגן אבן 3 עשוי מאבן גיר קשה וצורתו אינה רגולרית (0.20×0.38×0.50 מ'; 50–60 ק"ג). בשני שליש גובהו נחצב נקב מעוגל, הרחב בחלקו החיצוני (0.1 מ' קוטר) מחלקו הפנימי (8 ס"מ קוטר); הדופנות והזוויות בתוך הנקב ישרות. העוגן הושאר בים.
 
עוגן אבן 4 עשוי מאבן גרניט לא מקומית, שלה גוון ירקרק אפור (0.08×0.38×0.54 מ'; כ-30 ק"ג). העוגן מלבני, ונראה כי הוא נשבר בחלקו התחתון. צדו האחד של העוגן ישר ובצדו השני הפינות מעוגלות. בחלקו העליון של העוגן נחצב נקב דו-קוני מפולש (6.0–9.5 ס"מ קוטר). העוגן הוצא מהים והועבר למשרדי רשות העתיקות.
 
עוגן אבן 5 עשוי מאבן גיר קשה וצורתו אינה רגולרית (0.27×0.37×0.53 מ'; כ-60 ק"ג). במרכז העוגן נחצב נקב דו-קוני (7–18 ס"מ קוטר). העוגן נמצא סמוך לעוגן ברזל מהתקופה הביזנטית וכתוצאה מהמגע עמו נוצר גוש תחמוצת ברזל על עוגן האבן. העוגן הוצא מהים והועבר למשרדי רשות העתיקות.
 
דיסק אבן 6. התגלה סמוך לעוגן 2, בעומק 3.9 מ' מתחת לפני הים. הדיסק עשוי מאבן גרניט בגוון ירקרק-אפור, בדומה לעוגן 4, והוא סימטרי (0.39 מ' קוטר, 4 ס"מ עובי). במרכז הדיסק נחצב נקב רבוע (4×4 ס"מ). השימוש בדיסק האבן לא ברור דיו. נראה כי הוא שימש כאבן משחזת או כמשקולת תנופה במכשיר כלשהו וכי הוא סובב באמצעות ציר רבוע.
 
עוגני ברזל
במרחק של כ-150–200 מ' מקו החוף, בעומק 3–4 מ' מתחת לפני הים, התגלו חמישה עוגני ברזל שהיו מונחים על קרקעית הים. כל העוגנים התגלו ללא מטה עוגן משולב; בסקר לא התגלו כלל מטות עוגן. שלושה מהעוגנים שהתגלו הם עוגנים מטיפוס T והשניים האחרים הם עוגנים מטיפוס Y. העוגנים תועדו ונמדדו ורק שניים מתוכם הוצאו מן הים להמשך מחקר, אחד מכל טיפוס. העוגנים השייכים לאותו טיפוס זהים בצורתם ובמידותיהם. כל עוגני הברזל התגלו מכוסים בשכבה עבה של צמידה ימית, המורכבת מתחמוצת ברזל ומשקעים מקומיים שיצרו קונגלומרט אטום סביב העוגן. משקל כל עוגן נקי מצמידה ימית מוערך ב-60–80 ק"ג. על פי תנוחת העוגנים על הקרקעית וכן בשל העובדה כי הם התגלו ללא מטה עוגן, יש להניח כי הם שימשו כעוגנים חלופיים בספינות שנטרפו באתר.
 
עוגנים מטיפוס T (אורך 1.5 מ', אורך הזרוע 0.4 מ'; איור 4: 1). גזע העוגן מעוגל (6 ס"מ קוטר), פרט לחלקו העליון שמסתיים בהתרחבות מלבנית (9 ס"מ רוחב) ובמרכזה נקב מלבני (4×6 ס"מ) שלתוכו הוכנס מטה העוגן. קצהו העליון של העוגן מסתיים בחוד מעוגל ובמרכזו נקב עגול (3.5 ס"מ קוטר), ששימש לטבעת קשירה מברזל (0.25 מ' קוטר). הזרועות (4 ס"מ עובי) מחודדות בקצותיהן ומכופפות כלפי מעלה בזווית ישרה (8 ס"מ אורך). במהלך פירוק הצמידה הימית מאחת מזרועות העוגן שהוצא מהמים התגלו שרידים של חבל עתיק עשוי מסיבים אורגניים. ייתכן וחבל זה נתפס מתחת לעוגן, או שזהו חבל שהיה קשור לעוגן. באחד משלושת העוגנים מטיפוס T שהתגלו נשברה אחת הזרועות (איור 5). מקובל לתארך את העוגנים מטיפוס T לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית.
 
עוגנים מטיפוס Y (אורך 1.5 מ', אורך הזרוע 0.48 מ'; איור 4: 2). גזע העוגן מעוגל (6 ס"מ קוטר) ובראשו יש התרחבות מעוגלת ובה נקב מלבני (4×6 ס"מ) להכנסת מטה העוגן. הקצה העליון של הגזע מחודד ובמרכזו נקב מעוגל (כ-4 ס"מ קוטר); בתוך הנקב השתמרה טבעת ברזל (0.23 מ' קוטר). הזרועות (כ-4 ס"מ עובי) נוטות מטה בזווית קהה ביחס לגזע (כ-110°), וקצותיהן מחודדות ומכופפות כלפי מעלה בזווית ישרה (כ-4 ס"מ אורך). מקובל לתארך את העוגנים מטיפוס Y למן שלהי התקופה הביזנטית ועד התקופה הצלבנית (המאות הז'–הי"א לסה"נ).
 
שאלה חשובה בשיקול הוצאתם של עוגני ברזל עתיקים ופריטי ברזל אחרים מהים היא שאלת השימור. שימור פריטי ברזל עתיקים מהים קשה יותר משימורם של פריטי מתכות אחרות שמתגלות בים, ובהן עופרת, נחושת, ברונזה, כסף וזהב. קושי זה קיים כיום גם בשימורם של מבנים בסביבה ימית. קצב הקורוזיה של ברזל בים הוא מהיר פי חמישה מקצב הקורוזיה של הברזל ביבשה, בשל ריכוז גבוה של מלחים בים (Hamilton D.L. 1999. Methods of Conserving Archaeological Material from Underwater Sites. Texas A&M University, College Station). זמן קצר לאחר ההוצאה מהים עוברים העוגנים תהליכי הרס מהירים, שעוצמתם תלויה במידה רבה באיכות הברזל ממנו יוצרו ובמשך הזמן ששכבו בקרקעית הים. הטיפול הנפוץ ביותר לשימור ושחזור מתכות הוא ניקוי מכני, כימי או חשמלי (אלקטרוליזה) שנועד להסיר את הקורוזיה מפני השטח של החפץ המתכתי. חפצים עתיקים רבים ​​ניתן לנקות רק באופן מכני. השימור מחוץ לים נערך בשלושה שלבים. בשלב הראשון מבודדים את הממצא מסביבה עשירה בחמצן על ידי השרייתו בתמיסת NaOH בריכוז 5%, תוך בקרת טמפרטורה ורמת PH. בזמן ההשרייה יוני הכלור יוצאים מהברזל. המטרה העיקרית של שלב זה היא להקטין למינימום את קצב הקורוזיה. השלב הראשון נעשה רק במקרה שיתכן ויעבור זמן רב עד להסרת הצמידה הימית מחפץ הברזל. בשלב השני מסירים את הצמידה הימית, ולאחר מכן מסירים את שכבת הקורוזיה באמצעות חיזור אלקטרוליטי או ניקוי חול בהתזה. בשלב השלישי, לאחר שתהליך הקורוזיה נעצר או מואט משמעותית, נערך טיפול בחומרים מעכבי קורוזיה ובחומרים ממירי חלודה, במטרה לאפשר לאחסן או להציג את החפץ באוויר הפתוח.
שימורם של חפצי ברזל גדולים מהים, כמו תותחים ועוגני ברזל, הוא מורכב ויקר, ולכן במרבית המקרים מתעדים אותם באתרם ונמנעים מהוצאתם מהים. בדרך כלל מוציאים מהים חפצים להם נשקפת סכנה של שוד או הרס. לאחרונה הוחל בפיתוח טכניקה לשימור של ממצאי ברזל ימיים באתרם, על ידי הצמדת אנודת הקרבה (מאבץ או ממגנזיום) אל חפץ הברזל, בדומה לנעשה כיום בספינות שעוגנות במים.
 
עוגני אבן הם מהממצאים הנפוצים ביותר בקרקעית הים, ובמחקרים רבים התייחסו אליהם כאמצעי מתארך בדומה לקרמיקה בחפירות ביבשה. החוקרת האנגלייה ה' פרוסט קבעה חלוקה טיפולוגית של עוגני אבן, המסתמכת על מחקריה בנושא עוגנים שהתגלו בחפירות ביבשה באוגרית-ראס שאמארה, בקיטיון ובאתרים נוספים. על סמך ממצא עוגני האבן מחופי ישראל נראה כי יש קושי רב בשימוש בעוגנים אלה לתיארוך. עוגני אבן שהתגלו לאורך חופי ישראל מלמדים שהם היו בשימוש נרחב כעוגנים בסירות דייג קטנות וכמשקולות לרשתות דיג למן תקופת הברונזה ועד לימינו מכיוון שהאבן היא חומר זמין ועמיד. נעשה שימוש בעוגנים שהתגלו בארץ לתיארוך במקרים בהם לעוגן צורה ברורה ומאפיינת כדוגמת 'העוגנים הגבליים' ו'העוגנים הסוריים' או במקרים בהם יש על העוגן חרותת הניתנת לזיהוי ולתיארוך. עוגני האבן מסקר זה התגלו ללא קשר למכלול ארכיאולוגי ולכן קשה לתארכם. על סמך דמיון לעוגנים אחרים שהתגלו בעבר נראה שיש לשייך את עוגני האבן שהתגלו בסקר לכלי שייט מהתקופה הביזנטית. מכלול דומה של עוגנים התגלה בשבר הספינה 'דור D', המתוארכת לאמצע המאה הו' – תחילת המאה הז' לסה"נ (Kingsley A.S. and Raveh K. 1996. The Ancient Harbour and Anchorage at Dor, Israel [BAR Int. S. 626]. Fig. 44; Kingsley A.S. 2002. A Sixth-Century AD Shipwreck Off the Carmel Coast, Israel [BAR Int. S. 1065]. Pp. 9–10, Figs. 22, 23) וכן במכלול ה הספינה 'דור F', המתוארכת למאה הה' – אמצע המאה הז' לסה"נ (Kingsley A.S. and Raveh K. 1994. Stone Anchors from Byzantine Contexts in Dor Harbour, Israel. International Journal of Nautical Archaeology 23.1:1–12.). אחד המאפיינים הבולטים בכל עוגני האבן העתיקים הוא נקב דו-קוני, שנחצב באמצעות פטיש ואזמל. מאפיין מיוחד של עוגני האבן 2 ו-3 מהסקר הוא חציבת הנקב בזוויות ישרות, בניגוד לחציבת הנקב הדו-קוני שמאפיין את רוב העוגנים שהתגלו בים התיכון בארץ ישראל. יש להניח כי צורה מיוחדת זו של נקב היא מאפיין מקומי, ואפשר גם שזהו מאפיין זר שמקורו לא ברור. כלומר, יתכן וכלי השייט בהם השתמשו בעוגנים אלה הם כלי שייט מקומיים ששימשו לסחר חופים ויתכן שאלה כלי שייט זרים שעגנו בחוף נתניה.
עוגני ברזל מטיפוסים T ו-Y, כמוהם התגלו בסקר, מוכרים מאתרים רבים בים התיכון ובים השחור. ג' קפיטן (1984. Ancient Anchors–Technology and Classification. International Journal of Nautical Archaeology 13:43) חילק את עוגני הברזל לחמש קבוצות על סמך צורת הזרועות. העוגנים שהתגלו בסקר תואמים לשני הטיפוסים המאוחרים בחלוקה זו. עוגנים להם זרועות ישרות (טיפוס T; טיפוס D אצל קפיטן) מתוארכים אצל קפיטן לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. עוגנים מטיפוס זה התגלו בסקרים שנערכו בחוף הכרמל, בנוה ים, בדור, בקיסריה, באפולוניה, ביבנה ים ובאשקלון. שני עוגנים מטיפוס זה התגלו בספינה הטרופה 'טנטורה F' שנחפרה בשנים 2004–2008; הם תוארכו למחצית השנייה של המאה הז' ועד למאה הח' לסה"נ
(Eliyahu M., Barkai O., Goren Y., Eliaz N., Kahanov Y. and Ashkenazi D. 2010. The Iron Anchors from the Tantura F Shipwreck: Typological and Metallurgical Analyses. Journal of Archaeology Science 38:233–245). באתר ספלו (Cefalu) שבסציליה נחפרה ספינה טרופה ובה התגלו עוגני ברזל מטיפוס T, שתוארכו לאמצע המאה הו' לסה"נ.
עוגנים להם זרועות הנוטות כלפי מטה (טיפוס Y; טיפוס E אצל קפיטן) מתוארכים אצל קפיטן לתקופה הביזנטית המאוחרת ולתקופה האסלאמית הקדומה. עוגנים מטיפוס זה התגלו במהלך העמקת נמל עכו (חדשות ארכיאולוגיות 114: 14–15) ובספינות הטרופות ביאסי אדה ובסרצי לימני בתורכיה, והם תוארכו למאה הז' עד למאה הי"א לסה"נ. בסקרים ובחפירות שנערכו בכף קמאלטי, שבחוף הצפוני-מערבי של האי מרמרה (Kocabas U. 2009. Camalti Burnu I shipwreck. In: Bockius R.[ed]. Between the Seas: Transfer and Exchange in Nautical Technology [Proceeding of the Eleventh International Symposium on Boat and Ship Archaeology, 2006]. Romisch-Germanisches Zentralmuseum, Mainz. Pp. 227–237) התגלו חמישה עוגנים מטיפוס Y בתוך ספינה טרופה ו-32 עוגנים פזורים במעגן, מהם 13 מטיפוס T ו-18 מטיפוס Y. כן התגלו בספינה טרופה (Camalti 1) בכף קמאלטי שני עוגנים מטיפוס Y ועוגן אחד מטיפוס T; מממצאי החפירה עולה כי הייתה זו ספינת סוחר באורך 25 מ' ובתפוסה של כ-100 טון, שהובילה כ-800 אמפורות יין. הספינה תוארכה למאה הי"ג לסה"נ.
לדעת אחדים מהחוקרים עוגנים מטיפוס Y התפתחו מעוגנים מטיפוס T שקדמו להם, במטרה למנוע את הנעיצה העמוקה והחזקה של העוגן בקרקעית הים ולהפחית את העומס על גזע העוגן והזרועות. חוקרים אחרים סבורים ששני טיפוסי העוגנים שימשו יחד במאות הי"א–הי"ג לסה"נ, ואין בהם התפתחות טכנולוגית. בסקרים שנערכו בחוף ישראל התגלו שברים רבים של עוגנים מהתקופה הביזנטית מטיפוס T. מרבית העוגנים נשברו באזור החיבור בין הזרועות לגזע העוגן או בגזע העוגן סמוך לזרועות. העוגנים נוצרו מכמה חלקים במלאכת חישול, ונקודות החיבור של החלקים הן נקודות חלשות יותר. יתכן שייצור עוגן מטיפוס Y, שבו הזוויות בין הגזע לזרועות כהות, בא להפחית את העומס על נקודות החיבור שביניהם ובכך להוריד את הסיכוי לשבירת הזרועות.
על סמך השוואה לעוגנים אחרים נראה כי יש לתארך את העוגנים מטיפוס T למאות הד'–הח' לסה"נ ואת העוגנים מטיפוס Y למאות הז'–הי"ג לסה"נ. נראה כי במהלך המאות הז'–הח' לסה"נ נעשה שימוש בשני טיפוסי העוגנים. אפשר שבחלק מהעוגנים נעשה שימוש משני או שימוש חוזר מאחר והברזל יקר ערך.
חסרונם של מטות עוגן, שלמים או שבורים, בעוגנים שהתגלו בסקר וכן העובדה שלא התגלו כלל מטות עוגן בסקר מלמדים כנראה שמקורם של העוגנים בספינות שנטרפו אל החוף. נראה שעוגנים אלה שימשו כעוגנים חלופיים בספינות, ובעת טביעת הספינה הם שקעו לקרקעית הים; גוף הספינה שהיה עשוי מעץ לא השתמר בשל הקרקעית הסלעית והמים הרדודים בשטח הסקר.
גילויים של ממצאי הסקר על קרקעית סלעית, שהיא שריד של רכס הכורכר החופי, מלמדים כי כבר בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה התרחשו תהליכי הרס טבעיים בצדו המערבי של רכס הכורכר החופי, בדומה למצב היום, אך בקצב איטי יותר. נראה כי מצוק החוף בתקופות אלה היה מערבי יותר ומתון יותר מהמצוק כיום, ואפשר גם שעברה עליו דרך, שקישרה את חוף הים ליישובים שממזרח לו.
 
על סמך הממצאים בסקר נראה כי בשטח היה בתקופה הביזנטית אתר כלשהו ששימש לעגינת כלי שייט. בחפירה שנערכה בשנת 2004 בקריית נורדאו בנתניה (הרשאה מס' 4093-A), במרחק של כ-2 ק"מ מחוף הים, נחשפו שרידי כנסייה מעוטרת בפסיפסים ומתקנים לתפילה וטבילה, וסמוך אליהם שרידים רבים של מבני מגורים ומבני תעשייה ומסחר, המתוארכים לתקופה הביזנטית. לדעת החופרים המקום שימש כתחנת דרכים על הדרך הראשית שקישרה בין קיסריה לירושלים. ייתכן כי אתר העגינה שהתקיים כנראה בחוף נתניה היה קשור לתחנת הדרכים שנחשפה בחפירה.
בעקבות הרס מצוק החוף באזור נתניה מתגבשת תוכנית לבנות בשנים הקרובות סדרה של שוברי גלים מנותקים, שיגנו על המצוק מפני כרסום הגלים בבסיסו והתמוטטות. במסגרת זו צפוי להערך סקר שיטתי שישלים את המידע על האתר והאזור.