החפירה (25 מ"ר; איור 1), שנערכה למרגלותיו הדרומיים של התל, העמיקה עד לסלע האם, שנחשף במרכז שטח החפירה ובצפונו. בחציו הצפוני של שטח החפירה נמצאה על פני הסלע הצטברות דקה של אדמה (L107; עד 5 ס"מ עובי) נקייה מממצא, שעליה נחה הצטברות של אדמה חומה כבדה (L105; עובי 0.83 מ') ובה אבני שדה קטנות ומכלול מעורב של שברי כלי חרס מהתקופות הרומית המאוחרת, הביזנטית והאומיית (המאות הד'–הז' לסה"נ), המעידים על התיישבות באתר בתקופות אלו.

הצטברות זו נמשכת גם בחלקו הדרומי של השטח, שם הושתת עליה מבנה. מן המבנה נחשפו שני חדרים מרוצפים אבן (L103 ,L102); המשך המבנה משתרע מתחת למבנה המגורים המודרני, ועל כן תוכניתו לא הובררה. החדרים תחומים מצפון בקיר איתן (W1; אורך חשיפה 3.2 מ', רוחב 0.7 מ'), הנמשך בציר צפון-מזרחדרום-מערב. דומה כי הפן הצפוני של הקיר, הבנוי אבנים גדולות שהונחו בקפידה, היה הפן החיצון של המבנה; הפן הדרומי בנוי באיכות פחותה מאבנים קטנות ובינוניות. בין שני החדרים חוצץ קיר
(W2; אורך חשיפה 2 מ', רוחב 0.5 מ') הניצב לקיר 1. הריצוף בחדר 103 עשוי מחלוקי נחל שהונחו בצפיפות, ואילו בחדר 102 עשוי הריצוף מאבני שדה שטוחות. נראה כי בשלב כלשהו במהלך השימוש במבנה, הונחו על גבי הרצפה בחדר 102 שלוש אבנים ארוכות ושטוחות (W3; אורך 1.1 מ', רוחב 0.2 מ') ששימשו כמחיצה. על גבי רצפות החדרים ומתחתן נמצא מכלול דל של שברי כלי חרס, אך הוא מאפשר לתארך את הקמת המבנה ואת השימוש בו לשלב המעבר שבין התקופה הביזנטית לתקופה האומיית (אמצע המאה הז' לסה"נ).
 
שרידים אלה נמצאו מכוסים במילוי מודרני (L101; עובי 0.18 מ'), שכלל פסולת בנייה, כלי בית בני זמננו (המאה הכ') ומעט חרסים קדומים.