בחודש יולי 2004, נערכה חפירת בדיקה באזור המוריסטן בעיר העתיקה בירושלים (הרשאה מס' 4211-A; נ"צ — רי"ח 221885/631635; רי"י 171885/131635),לקראת עבודות שיקום חנות. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון בעל הנכס ע' אל-עז'ים ווזואז, נוהלה על ידי ז' עדוי בסיוע ו' אסמן, ו' פירסקי וט' קורנפלד (מדידות), ת' דעאדלה וב' טורי (סיוע בשטח), ק' עמית (צילום ממצא) וכ' הרש וא' לידסקי (ציור ממצא).
אזור המוריסטן נמצא בלב העיר העתיקה, ממערב לשוק הקצבים (רחוב הקרדו העתיק), מדרום לכנסיית הקבר, מצפון לרחוב דוד, וממזרח לרחוב הנוצרים (איור 1). זהו מקום הפורום של 'אליה קפיטולינה' מהתקופה הרומית, ובתקופה הביזנטית נבנתה בפינתו הדרומית-מערבית כנסיית 'יוחנן המטביל'. שרידים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה נחשפו בחפירות קניון ב'שטח C' שבבעלות מנזר 'מר יוחנן'. במאה הט' לסה"נ הקים כאן קרל הגדול מרכז לטיני לעולי הרגל הנוצריים שכלל בית חולים, ספרייה וכנסייה. במאה הי"א נבנה המרכז מחדש על ידי סוחרי אמלפי, הורחב וכלל מנזר לטיני, מנזר לנשים ובית חולים. בתקופה הצלבנית שוב נבנה המתחם מחדש או שוקם והפעם כלל בית חולים עם כמה אגפים, בהם מחסנים ומגורים להוספיטלרים. בית החולים השתרע במערב המוריסטן. מדרום ניצבה כנסיית 'יוחנן המטביל' וביניהם בית מרחץ לפטריארך. השטח כלל גם שני מנזרים, ולצדם כנסיות רומנסקיות מפוארות. המנזר הראשון היה מנזר נשים, ולצדו כנסיית 'סנטה מריה מג'ורה'. המנזר השני הוא המנזר הבנדיקטיני ולצדו כנסיית 'סנטה מריה לאטינה'. נוסף על אלה נבנתה כיכר שוק, שהשתרעה בדרום ובדרום-מזרח המוריסטן. בתקופה האיובית נבנה 'מסגד אל-עומרייה' מצפון למוריסטן, סמוך לכנסיית הקבר.
צ'רלס וורן היה ראשון חוקרי המוריסטן, בשנת 1867. הוא חפר תעלות ופיר וקיווה למצוא שרידים מתקופת ישו. בשנים 1900-1899, ערך קונרד שיק מדידות במקום, לקראת בניית 'כנסיית הגואל' בחלק המזרחי של המתחם ובניית שוק וחנויות בחלק המרכזי. הוא הכין מפה של שרידי המבנים שהתגלו על ידו, שמרביתם מתוארכים לתקופה הצלבנית (איור 1).
בשנים 2000-1990 תיעדו ארכיאולוגים מרשות העתיקות שרידים מהתקופה הצלבנית (Re'em A., Seligman J., Adawi Z. and Abu Raya R., Forthcoming. Crusader's Remains in the Muristan Jerusalem, OldCity). כן נערכה בשנת 1999 חפירה (הרשאה מס' 3171-A) שבה נחשף האפסיס המרכזי של כנסיית 'סנטה מריה מג'ורה'.
החפירה הנוכחית נערכה בחלק המרכזי של מתחם המוריסטן, צמוד לכנסיית 'סנטה מג'ורה' מדרום, בשני ריבועים נפרדים (8×3 מ' שטח כולל). נחשפו שלושה שלבי בנייה שכללו שני קירות מסיביים, שלוש תעלות, בור מים וכמה רצפות (איור 2). השרידים מתוארכים למן התקופה הביזנטית ועד לתקופה העות'מאנית.
לשלב הראשון, הקדום, שייכת תעלה (T1; כ-5 מ' אורך) שכיוונה מזרח–מערב. בתוכה נמצא מילוי (לוקוסים 107, 153; 1 מ' עובי) ללא כל ממצא מתארך. רצפת התעלה נבנתה מאבני שדה קטנות מטויחות, בניגוד לדופנות התעלה שלא טויחו. התעלה כוסתה בחמישה לוחות מאבני שדה גדולות (0.6-0.8×0.3-0.4 מ' בממוצע, 0.35-0.15 מ' עובי). אחת האבנים נסדקה ומתחתיה סודרו אבני שדה קטנות לתמיכה, אולי בשלב שבו יצאה התעלה משימוש.
קירות W10 ,W1 הם הדופן הדרומית של התעלה וקיר W2 שימש דופן צפונית ונבנה מתשעה נדבכים. קיר 10 שכיוונו מזרח–מערב, נבנה בשיפוע מאבני גזית ונחשפו ממנו רק שלושה נדבכים (2.7 מ' אורך, 0.8-0.6 מ' גובה, 1.5 מ' רוחב ממוצע). במילויים הצמודים לקיר מדרום (לוקוס 204) נמצאו כלי חרס שמקצתם מתוארכים לתקופה הביזנטית: קנקן (איור 8:3) ומרביתם לתקופה הרומית הקדומה (המאות א' לפסה"נ–הא' לסה"נ): סירי בישול (איור 6-1:3) וקנקן (איור 7:3).
קיר 1 בנוי משניים-שלושה נדבכים (1.4 מ' רוחב, 0.8-0.7 מ' גובה) בסטייה של 10 ס"מ צפונה מקו קיר 10 שמתחתיו, שאולי שימש לו יסוד. עם זאת ייתכן שקיר 1 שייך לשלב השני. אל בסיס קיר 1 ניגש מפלס מהודק של אבנים קטנטנות בצבע לבן (לוקוס 203) שהתגלה רק בחלק המערבי של הריבוע.
לשלב השני שייכים רצפה (F2), שתי תעלות (T3 ,T2) וקיר (W3).
הרצפה (F2), עשויה גיר בצבע קרם (5-2 ס"מ עובי) על גבי אבנים קטנטנות (5×10 ס"מ בממוצע) והתגלו בה שני פתחים, אחד של בור מים בנוי, מלא סחף, בפינה הצפונית-מערבית של הריבוע שנחסם בלוח אבן במפלס הרצפה. הפתח השני (20×30 ס"מ) הוא של ראש תעלה T2, בנוי מאבני שדה קטנות ונחסם באבן שדה קטנה. תפקידה של התעלה (3 מ' אורך, 0.3 מ' רוחב, 0.3 מ' עומק) אינו ברור, ייתכן ששימשה להזנת הבור או לעודפים. כיוונה – צפון-מערב–דרום-מזרח קושר אותה אולי לתעלה T1.
תעלה T3, שכיוונה מזרח–מערב (1.8 מ' אורך, 0.2 מ' רוחב, 0.3 מ' עומק), נתגלתה במפלס נמוך מתעלה T2 ונראה כי היא מתחברת לפתח בפינה הצפונית-מערבית של בור המים הבנוי ושימשה אולי תעלת הזנה או עודפים. שתי התעלות (T3 ,T2) מטויחות טיח אפור המכיל גיר/סיד, חצץ דק ופחם.
קיר 3 בנוי אבני שדה מהוקצעות לגובה שלושה נדבכים (2.5 מ' אורך, 1 מ' גובה), עובר במרכז הריבוע בכיוון מזרח–מערב ושימש כנראה קיר דרומי של בור המים. במילויים מעל הקיר (לוקוס 104) נמצאו שברי כלי חרס: בסיס קערה (איור 7:4) עם חיפוי כפול וזיגוג חד-גוני צהוב כהה מעוטר בסגרפיטו (sgraffito) המתוארכת לתקופה הפאטימית ולתקופה הצלבנית, תחילת המאה הי"א–אמצע המאה הי"ג לסה"נ, וקערה פשוטה (איור 5:4) המתוארכת לפרק זמן זה. לפיכך מתוארך הבור לתקופה הפאטימית או לכל המאוחר לראשית התקופה הצלבנית, בהתאמה לממצאים שתועדו על ידי שיק מצפון לשטח החפירה ולעדויות ההיסטוריות, שעל פיהן התקיים המבנה בתקופה האסלאמית הקדומה ושוקם בתקופה הצלבנית.
במילויים בצדי קיר 3 (לוקוסים 105, 106, 108) נמצאו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה ובהם קערות (איור 1:4, 2), קערות מזוגגות עם חיפוי כפול בפנים ומחוץ לשפה (איור 4:4, 6), קערה מזוגגת מטיפוס fayumi ware (איור 3:4) וקנקנים (איור 11-8:4).
לשלב השלישי שייכת הרצפה העליונה (F1) העשויה מגיר בצבע קרם (7-3 ס"מ עובי), ניגשת אל יסודות קירות החנות במערב ומופרעת במזרח מבניית רצפת בטון מודרנית. מתחת לרצפה נחשף מילוי אדמה (לוקוסים 101, 202; 15-10 ס"מ עובי) שנמצא בו שבר קנקן (איור 12:4) המתוארך לתקופה העות'מאנית.
במילוי על פני השטח נמצא נר (איור 13:4) המתוארך לתקופה הממלוכית.