המחצבה (כ-20 מ' אורך מרבי, כ-10 מ' רוחב מרבי; איורים 2, 3) הייתה מכוסה בשני רבדים. הרובד העליון (L103 ,L100; עובי ממוצע 0.3–1.0 מ'), שהכיל אדמה חומה כהה שנסחפה אל האתר מדרום, נחפר בסיוע כלי מכני, בעבודות הפיקוח שקדמו לחפירה. הרובד התחתון (L105 ,L104 ,L102 ,L101; כ-0.3 מ' עובי ממוצע) הכיל פסולת חציבה נקייה חומה בהירה-צהבהבה, ונחפר ידנית.

 

במחצבה אותרו כמה מפלסי חציבה. בחלקה המזרחי זוהו שני מפלסי חציבה (איור 4), שעל פי צורת החציבה וכיוונה נראה כי נעשתה בשני שלבים: בשלב הראשון (L200 ,L103) קווי החציבה היו בכיוון צפון–דרום, ובשלב השני (L104 ,L102 ,L101) קווי החציבה נעשו בניצב לקודמים – בכיוון מזרח–מערב (איור 5). בחלקה המערבי של המחצבה זוהו ארבעה מפלסי חציבה, שבהם שלב אחד של חציבה (איורים 5–7). על פי קווי החציבה בחלקי המחצבה ובמפלסיה, ועל פי תשלילים בקרקעיתה, וגושי סלע שלא נותקו מהקרקעית ומוקפים בתעלות ניתוק (0.1 מ' רוחב; איור 8), נראה כי במחצבה נחצבו גושי סלע במגוון מידות (0.5–2.0 מ' אורך, 0.6–1.0 מ' רוחב, 0.3–0.6 מ' גובה ממוצע).
 
מערת הקבורה (L300) לא נחפרה. היא נחצבה בשטח המחצבה וניכר שהיא מאוחרת לה, ואולי אף הוכשרה לאחר שזו יצאה מכלל שימוש. המערה נחשפה בחלקה במהלך עבודות פיקוח. נתגלו בה מקמר אחד שנפגע בעבר ומתחתיו כוך. 
                   
במחצבה לא התגלה ממצא מתארך. ייתכן ששימשה את האתרים שבקרבתה. מערת הקבורה אמנם לא נחפרה, אולם על פי תכניתה היא מטיפוס מערות הקבורה שבהן כוכים ומקמרים, שהיה שכיח בשלהי תקופת בית שני. מערה מטיפוס זה נחפרה כ-150 מ' דרומה (עדוי 2013) ומערה נוספת נסקרה בשנת 2011 (ברדה ועדוי 2012, אתר מס' 50). דומה כי מערה זו, כמו המערות האחרות שנחשפו באזור, והמחצבה, שימשו את תושבי האתרים ח' אל-מע'רם או ח' אל-ראס שבקרבת מקום (קלונר תשס"ב: 48–52, אתרים 114, 120), או את היישוב בדרך רמאללה, הקרוב למערה, אשר ישבה בו אוכלוסייה יהודית גם בין שתי המרידות (סקלר-פרנס 2005; בר-נתן וסקלר-פרנס 2007).