נחפרו שמונה ריבועים (1–5, 7–9) ושני רבעי ריבועים (6, 10; 2.5 × 2.0 מ'; איור 2) ובהמשך הורחבה החפירה לאורך שתי תעלות מים (L110 ,L109).

 
בריבועים 1, 2, 4, 6 ו-10 נמצאו שרידים דלים, בעיקר חרסים מהתקופות העות'מאנית והאסלאמית הקדומה.
בריבוע 3 נתגלה קטע מתעלה 109 והחפירה נמשכה למלוא אורכה (80 מ'; איור 3). התעלה (0.4 מ' רוחב חיצוני, 0.25 מ' רוחב פנימי, 0.17 מ' גובה השתמרות ממוצע) בנויה בציר מזרח–מערב מיציקת בטון עם צדפים. מחתך שנערך בה עולה כי היא נבנתה בשני שלבים. בשלב הראשון נוצקה התעלה ורצפתה הוחלקה במריחת שכבת טיח דקה על הבטון. בשלב השני הוגבהה התעלה בשכבת בטון חדשה (7 ס"מ עובי) שנוצקה על גבי שכבת אדמה (1 ס"מ עובי). ההגבהה נעשתה כנראה לצורך הארכת התעלה ושמירה על שיפועה. הפרש הגבהים ברצפת התעלה, בין קצותיה המזרחי והמערבי, 1.32 מ', והשיפוע שלה ביחס לאורכה 0.95º. השיפוע המתון מאפשר שליטה בהזרמת המים ותיעולם לתעלות המשנה הרוחביות, שנמצאו מהן שרידים דלים של שברי צינורות חרס בנקודות החיבור בין התעלות. בשכבת מילוי בתעלה התגלה ראש של כלי זואומורפי (איור 4:4) מהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ).
בריבוע 5 נחשף קטע מתעלה 110 והחפירה הורחבה אל מחוץ לגבולות הריבוע (איור 5). התעלה (10.5 מ' אורך, 0.45 מ' רוחב חיצוני, 0.25 מ' רוחב פנימי, 0.14 מ' גובה) שכיוונה מזרח–מערב נבנתה מיציקת בטון עם צדפים ורצפתה הוחלקה בשכבת טיח דקה, בדומה לשלב הראשון של תעלה 109. אל התעלה התחברו במרווחים של ארבעה מטרים, תעלות מגלש רוחביות (L128 ,L127 ,L120; כ-0.45 מ' אורך) שגלשו בשיפוע למפלס נמוך בכ-0.2 מ', כנראה מפלס עצי פרי או גידול אחר (איור 6). בחיבורים בין תעלה 110 לתעלות המגלש נמצאו שברי צינורות חרס. בתעלות 127, 128 התגלו חסימות מכוונות מאבנים קטנות, חרסים וטיט.
בריבוע 7 נתגלה באדמת החרסית מוקד אש (L113; מידות 0.5 × 0.6 מ', 0.17 מ' גובה; איור 7), בנוי מאבני גוויל המונחות בחצי עיגול. המוקד הכיל אפר ואדמה שרופה, שהיו פזורים ברדיוס של כ-1.5 מ' סביבו. מצפון למוקד נתגלה מקבץ אבני גוויל ללא מתאר ברור, ונמצאו בו מעט חרסים מהתקופה העות'מאנית המאוחרת.
בריבועים 8, 9 נתגלה קיר (W111; אורך 9.03 מ', רוחב 0.5 מ', גובה 0.29 מ'; איור 8) בציר צפון–דרום, בנוי מאבני כורכר קטנות. הקיר שימש כנראה יסוד לתעלת מים, נמצאו עליו שרידים דלים של רצפת תעלה מבטון. בניקוי ראש הקיר, ללא קשר ברור לקיר, נמצא מטבע נחושת (ר"ע 817831) בעריך 10 פארה, מתקופת שלטונו של הסולטאן העות'מאני עבד אל-מג'יד (1255–1277 להג'רה/1839–1861 לסה"נ). על המטבע מופיעה טביעת המטבעה באיסטנבול, בירת האימפריה העות'מאנית, אולם הטביעה מרושלת ולכן ייתכן שהמטבע הוא חיקוי.בסביבת הקיר נמצאו מעט חרסים מהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ) וכן להב מחרשת בהמה מטיפוס 'המחרשה הבינונית' (אביצור 19:1976–20; איור 9) שאי אפשר לתארכו בוודאות.
הממצא הקרמי הוא משתי תקופות; מן התקופה האסלאמית הקדומה נמצאו קערות (איור 1:4, 2) וקנקן (איור 3:4). מן התקופה העות'מאנית המאוחרת נמצאו קערות (איור 1:10, 2), קנקן (איור 3:10), צינורות חרס (איור 4:10–8) וכן מקטרת מהמאות הי"ז–הי"ח לסה"נ מפני השטח (איור 9:10).
 
החפירה הוסיפה מידע על האזור החקלאי המערבי של הכפר צרפנד אל-ח'ראב. נחשפו תעלות השקיה בנויות וארוכות שמהן התפצלו תעלות מגלש קצרות שהזרימו את המים לתעלות השקיה רדודות, חפורות באדמה, ומשם לגומות העצים (מידע בעל פה מוותיקי נס ציונה). בתעלות זוהו שני שלבים: מסוף התקופה העות'מאנית ומתקופת המנדט הבריטי. באדמת החמרה מתחת למפלס התעלות זוהתה פעילות מהתקופה האסלאמית הקדומה וייתכן שגם בתקופה זו היה השטח חקלאי, כפי שכבר התגלה בחפירות בסביבה (גולן 2008).