בחודשים יולי–ספטמבר 2014 נערכה חפירת הצלה בשלוחה שעליה שוכנת שכונת מנחת בירושלים (מלחה; הרשאה מס' 7170-A; נ"צ 216978-7458/628136-689; איור 1), לקראת הרחבת השכונה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הבינוי והשיכון (חברת ערים), נוהלה על ידי ש' קיסילביץ, בסיוע ז' תורג'מן-יפה, נ' שהמי וכ' ארביב (מנהלי שטחים), א' ויגמן, ד' תנעמי, ס' מזרחי, ור' כהן (חפירת קברים), ס' מזרחי, ל' עוז, ר' פורסטני, י' קפיל ומ' הבר (פיקוח), נ' נחמה ור' אבו ח'לף (מנהלה), מ' קאהן, א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות וסרטוט), ד' תנעמי (גלאי מתכות), א' פרץ (צילום), חברת גריפין (צילום אוויר), ד' לוי (GIS ומפות), ב' טורי וע' קינן (בטיחות), ר' בארי (כלי חרס), נ' בן-ארי (כלי חרס מתקופת הברונזה), י' בוקנגולץ (רפאות כלי חרס), ב' אונונה (פריטי זכוכית), ד' בן-עמי, א' זילברבוד, צ' גרינהוט, א' דה-גרוט וע' פרומקין (ייעוץ מקצועי), ל' קופרשמידט (מעבדת מתכות), ק' עמית (צילום ממצא), א' לידסקי-רזניקוב (ציור ממצא), נ' זאק (שרטוט), ר' כהן-אמין, א' גבריאלי, א' שריקר וש' עבד אל-כרים (מחסנים), י' אבני (גיאולוגיה), ד' נמדר (הפקת דגימות לניתוח שאריות — Residue Analysis), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), נ' פורת (תיארוך OSL), י' גדות וא' דוידוביץ' (איסוף דגימות לתיארוך OSL), ד' לנגוט (ארכיאובוטניקה), א' עמיר (ניתוח שאריות — Residue Analysis), נ' מרום וז' תורג'מן-יפה (ארכיאוזואולוגיה), ל' וייסברוד (מיקרופאונה) וד' אילן (מסורות קבורה). תודות לי' צ'חנובץ שכתבה דוח מתומצת על המקורות הגיאורגים של תושבי הכפר מלחה והקשר שלהם למנזר המצלבה.
השלוחה משתפלת בתלילות לדרום אל נחל רפאים. עד לשנת 1948 שכן בפסגת השלוחה הכפר מלחה (אל-מליחה), שחלש על שטח נרחב (6800 דונם) של מדרגות עיבוד וחלקות חקלאיות המשתרעות בערוצי הנחל ובמדרונות השלוחה. הכפר נזכר במסמכי האימפריה העות'מאנית משנת 1596 ככפר בנפת ירושלים ששילם מסים על חיטה, גריסים, יבולים שונים, עצי זית ופרי, גפנים, עזים ומכוורות (Hütteroth and Abd al-Fattah 1977:118). הכפר מצוין במפת הסקר הבריטי משנת 1945 ובנתוני הסקר הסטטיסטי שנערך בכפרים בארץ באותה שנה (Department of Statistics 1945:25). נראה כי הכפר נוסד בתקופה הצלבנית על שטחי מנזר המצלבה על ידי אריסים שהובאו מגיאורגיה במטרה לעבד שטחים אלה. על פי החוקר הגיאורגי צגארלי (Zagareli 1888:259–260) בשלהי המאה הי"ט לסה"נ תושבי הכפר נחשבו עדיין למגני המנזר והיו בעלי הזכות הבלעדיים לעיבוד האדמות החקלאיות שלו תמורת שליש מתוצרתן; אף שהם שכחו את לשונם ותרבותם במרוצת הזמן, הם נחשבו זרים בעיני האוכלוסייה הערבית המקומית והעידו על עצמם שמקורם בארץ רחוקה בצפון וכינו עצמם בשם גורג' (gurji). בסקרים שנערכו בשלהי המאה הי"ט לסה"נ (Conder and Kitchener 1882:21, 136–137; Clermont-Ganneau 1899:459–463) תועד במקום כפר בינוני, ובו קברים חצובים בסלע ושרידים עתיקים רבים, שחלקם נמצאים ברשות התושבים המקומיים. קלרמון-גנו זיהה את הכפר עם מנחת המקראית. בשנת 1948 רוקן הכפר מתושביו ולאחר מכן אוכלסו חלק מבתיו על ידי יהודים. בראשית שנות ה-90 של המאה הכ' נבנתה בשלוחה שכונת מנחת וחלק מבתי הכפר שולבו בה; במדרונות השלוחה נערך שיקום נופי, שכלל בניית מדרגות עיבוד ושבילי הליכה ונטיעת עצים רבים, שגרמו לשינויים בטופוגרפיה הטבעית ואף הותירו גומות ריקות ברחבי השלוחה. בחלקה התחתון של השלוחה, מעל ח' א-ראס, הוצבו עמודי מתח גבוה גדולים על מדרגות רחבות.
התפתחות עירונית נרחבת בחלקה הדרומי-מערבי של ירושלים החל מסוף שנות השבעים של המאה הכ' ובניית גדר ההפרדה מדרום לחלק זה של העיר, הביאו לתנופה במחקר הארכיאולוגי של אגן נחל רפאים וסביבתו, ובעיקר במרחב שבין בית צפאפא לבתיר. בחפירות שנערכו באזור התגלו שרידי יישובים חקלאיים מהתקופות הברונזה הביניימית והברונזה התיכונה 2 (
אייזנברג תשנ"ד;
גרינהוט, מילבסקי ואגא 2008;
זילברבוד ובארי 2017;
Edelstein, Milevski and Aurant 1998;
Weksler-Bdolah 2017) ומהתקופה הרומית (
אדלשטיין תשנ"ד;
וקסלר-בדולח 2007;
אבנר 2015). בסקר שנערך בשלוחה בשנות ה-70 של המאה הכ' (
גיבסון וברקאי תשל"ז) ובסקר נוסף שנערך לקראת החפירה הנוכחית (
ויגמן 2013) תועדו בעיקר מערות, מחסות סלע, חציבות, קירות של מדרגות עיבוד וקירות שדה. בחפירות שנערכו בעבר בשלוחה לקראת הרחבת שכונת מנחת (
זהבי תשנ"ג) נחשפו 22 קברי פיר מתקופות הברונזה הביניימית והב"ת 2, שחלקם נחשף מחדש בחפירה הנוכחית, וכן שרידים מתקופות הברזל 2, הפרסית, הביזנטית והעות'מאנית ומימינו. בחפירות שנערכו בח' א-ראס, שבמורד הדרומי של השלוחה, התגלו ממצאים המתוארכים ברובם לתקופות הברזל 2ב, הפרסית וההלניסטית ובמקצתם לתקופות הברונזה הביניימית והב"ת 2 (
אדלשטיין תשמ"ב;
גדות 2011;
Feig 1996;
Edelstein 2000;
Gadot 2015;
Feig 2016). ממצאי חפירתו של
זהבי (תשנ"ג) מקברי הפיר ישולבו בפרסום הסופי של החפירה הנוכחית ואילו יתר הממצאים מחפירה זו ישולבו בפרסום חפירתו של י' גדות בח' א-ראס.
מבחינה גיאולוגית כוללת השלוחה שלוש תצורות סלע: (1) תצורת כפר שאול במחצית העליונה (חלקו העליון של שטח A ושטחים C ,B ו-D), שמתאפיינת בשכבת נארי קשה (1 מ' עובי) ומתחתיה סלע קירטון רך ונוח לחציבה; (2) תצורת עמינדב במחצית התחתונה (חלקו התחתון של שטח A ושטחים E ו-F), שמתאפיינת בסלע דולומיט טרשי וקשה לחציבה ידנית, ואפשרה חקלאות רק בכיסי סלע שהצטברה בהם אדמה; (3) תצורת מוצא בבסיס השלוחה, שמתאפיינת בסלע חוואר ומתאימה לחקלאות.
השלוחה חולקה לשישה שטחים (F–A; איור 1), על סמך הגיאוגרפיה, הטופוגרפיה והגיאולוגיה. מיקום ריבועי החפירה בשטחים אלה נקבע על סמך ממצאי הסקר המקדים (ויגמן 2013), ובו תועדו 21 נקודות ממצא, הכוללות בעיקר מערות, קירות של מדרגות עיבוד וגדרות. בחפירה התגלה חלק מבית קברות (שטח B), ובו עשרות קברי פיר חצובים, ששימשו בתקופות הברונזה הביניימית והב"ת 2. חלק גדול מן הקברים נפגע כתוצאה מעבודות תשתית בימינו. החפירה בקברים הופסקה בעקבות דרישה של אתרא קדישא. עוד התגלו בחפירה מחצבה (שטח B), דופנות סלע חצובות וזקופות ומערת מגורים (שטחים C ו-D) וכן קירות של מדרגות עיבוד וגדרות (שטחים A ו-E). בחפירות בדיקה שנערכו בשטח F, שמשתרע במורד הדרומי, המתון, של השלוחה, לא התגלו ממצאים עתיקים. דוח זה הוא דוח ראשוני לתוצאות חפירת בית הקברות ודוח סופי ליתר הממצא בחפירה.
נוכח חשיבות המחקר הגיאולוגי בהבנת תהליכי יצירת מדרגות העיבוד החקלאיות ותיארוכן, נחפרו במדרגות העיבוד שבמדרון המזרחי של השלוחה בורות בדיקה, ומהם נלקחו שבע דגימות אדמה לתיארוך בשיטת OSL (שיטת Optically Stimulated Luminescence).
שטח A
המדרון המערבי של השלוחה מאופיין במחשופי סלע תלולים, שעליהם כיסוי עפר מועט. במרבית שטח המדרון נשתלה בימינו חורשת אורנים. חלקו התחתון של המדרון נחצב לשם סלילת כביש. השטח לא נחפר אלא רק נסקר; הובחנו קירות של מדרגות עיבוד וגדרות, שנבנו הישר על הסלע (איור 2). אף שתאריכם של קירות וגדרות אלו אינו ידוע, נראה שחלקם נבנו בעת הכשרת השטח והייעור בימינו.
שטח B
מעלה המדרון הדרומי של השלוחה מתאפיין במתלול סלע, ובמרכזו הושתתה רחבה במהלך עבודות תשתית בימינו. בשטח זה התגלו קברי פיר שנחצבו בתקופת הברונזה הביניימית ונעשה בהם שימוש חוזר בתקופת הב"ת 2 (שלב 1), מחצבה (שלב 2) ושרידי מבנה ודרך בני ימינו שפגעו בקברים (שלב 3).
שלב 1. נחשפו 52 קברי פיר, שנחצבו ברצועת שטח במתלול סלע (כ-60 מ' אורך חשיפה, 20–25 מ' רוחב; איור 3) במדרון הדרומי של השלוחה. שמונה מקברי פיר אלה נחשפו בעבר על ידי
זהבי (תשנ"ג), שתיארך אותם לתקופות הב"ת א'–ב'. הממצא מחפירת עבר זו לא פורסם, אך עיון בדוח החפירה הראשוני ובתיק החפירה שבארכיון רשות העתיקות מלמד כי על סמך הממצא הקרמי שהתגלה בקברי הפיר הם נחצבו בתקופת הברונזה הביניימית ונערך בהם שימוש חוזר בתקופת הב"ת 2. קברי הפיר בשלוחה כוללים פיר אנכי עגול (0.8–1.4 מ' קוטר, 1–2 מ' עומק), שנחצב בשכבת סלע נארי קשה, ובתחתיתו פתח המוליך אל מערת קבורה, סגלגלה בדרך כלל, שנחצבה בסלע קירטון רך שמתחת לשכבת הנארי. בכמה קברים השתמרה אבן סגירה, שחסמה את פתח המעבר מהפיר למערה (איור 4). בשניים מהקברים התגלו כלים תמימים (איורים 5, 6).
חלק גדול מהקברים שנחשפו בחלקו התחתון של שטח B התגלו הרוסים כתוצאה מעבודות פיתוח בימינו; השתמר מהם לעתים רק החלק התחתון של הפירים ומערות הקבורה, שהתמלא בשכבה עבה של קירטון כתוש וגושי סלע כתוצאה מעבודות הפיתוח ובפסולת בת ימינו. גם השתמרותם של יתר הקברים בחפירה דלה, כתוצאה מחדירה של שורשי עצים ותהליכי בלייה טבעיים שגרמו להתמוטטות של סלע הקירטון הרך.
שלב 2. בחלקו המזרחי של מתלול הסלע נחשפה מחצבה (כ-36 מ"ר; איור 7), ובה כמה מדרגות חציבה בשכבת סלע הנארי. שטחה המצומצם של המחצבה והעובדה שהיא לא העמיקה אל מתחת לשכבת סלע הנארי מלמדים כי נחצבו בה מעט אבנים. במחצבה ניכרים סימני חציבה ותעלות ניתוק של אבנים, המלמדים כי נחצבו כאן אבנים גדולות ובינוניות (0.25 × 0.35 × 0.70 מ' בממוצע). המחצבה חתכה במרכזה קבר פיר חצוב, שממנו השתמרו חלקו התחתון של הפיר ומערת קבורה מלאה בעפר (ללא ממצא). בחלקה התחתון של המחצבה הצטברו אדמה וסחף. זמנה של המחצבה אינו ידוע, אך היא מאוחרת לקברי הפיר שכן היא חותכת את אחד הקברים.
שלב 3. בשטחה של הרחבה שהושתתה במרכז שטח החפירה בעבודות תשתית בימינו, התגלו חלק מיסודותיו של מבנה ודרך סלולה בני ימינו. הדרך גרמה לנזק רב בבית הקברות משלב 1. היא נמשכת מצפון-מערב ומתעקלת לכיוון מזרח. נראה כי הדרך נסללה בזמן עבודות הפיתוח לקראת בניית שכונת מנחת בראשית שנות ה-90 של המאה הכ', וכי לאחר העבודות הוסר המבנה ששכן במקום ונערך בשלוחה שיקום נופי.
שטחים C ו-D (איורים 8–10)
שני השטחים משתרעים במעלה המדרון המזרחי, הטרשי, של השלוחה ונערכו בהם עבודות פיתוח רבות. במדרון הובחנו מדרגות חקלאיות, דופנות סלע קירטון חצובות וזקופות רבות (איור 11) ומערות (איור 9: חתך 4–4). דופנות סלע זקופות אלה לא נחפרו שכן הן מתמוטטות בחלקן כתוצאה מתהליכי בלייה מתקדמים. סימני החציבה אינם ניכרים בהן כתוצאה מהבלייה. דופנות הסלע הזקופות הן תוצאה של חציבת מדרגות העיבוד במדרון. תחילה נחצבה לעומק שכבת הנארי העליונה הקשה במדרון, במטרה ליצור דופן סלע אנכית התוחמת שלח רחב של מדרגת סלע קירטון שישמש מדרגת עיבוד. בחציבת שכבת הנארי סותתו אבנים בינוניות וקטנות, ששימשו לבניית הקיר התוחם הנגדי של מדרגת העיבוד; הוא נבנה משורה אחת של אבנים. בסיום החציבה מולא שלח המדרגה בעפר ובפסולת חציבה שהתפוררה לקירטון רך המתאים לעיבוד חקלאי. שיטה זו של חציבת מדרגות עיבוד במתלולי סלע מתצורת כפר שאול הובחנה גם ברמת רחל, והיא מאפשרת יצירת שלחי מדרגות רחבים לצרכים חקלאיים. על פי בדיקות OSL שנערכו במדרגות העיבוד הן נחצבו בתקופה העות'מאנית (ר' להלן).
במדרגת העיבוד העליונה במדרון המזרחי, בצפון-מזרח השטח, תועדה דופן סלע חצובה וזקופה, ובה גומחה מלבנית (L308; איור 9: חתכים 2-2, 3-3; איור 12). דופן סלע זו נחתכת בחציבה הזהה לזו של דופנות הסלע הזקופות שיצרו מדרגות העיבוד, ועל כן נראה כי חציבת דופן הסלע עם הגומחה קדומה לחציבת מדרגות העיבוד מהתקופה העות'מאנית.
מצפון-מזרח לדופן הסלע התגלתה מערה גדולה (L313; כ-5.0 × 5.6 מ'; איורים 8, 9: חתך 1-1), שבדופנה הדרומית ניכרים סימני סיתות. למערה פתח רחב הפונה למזרח. בדופנה המערבית של המערה נחצבה גומחה רחבה, ובתוכה נבנה קיר מאבני שדה קטנות וחומר מליטה. בקצה המערבי של הגומחה חצוב פתח בתקרת המערה. על דופנות המערה וקרקעיתה התגלו שרידי טיח, המלמדים שהיא שימשה למגורים. במערה התגלו שרידי מדורות ופסולת רבה המלמדים כי היא ממשיכה לשמש גם היום.
שטח E (איורים 8–10)
בחלק התחתון של המדרונות המזרחי והדרומי-מזרחי הובחנו כמה קירות, דופנות סלע חצובות וזקופותומערות טבעיות. המערות נחפרו אך לא התגלו בהן ממצאים או עדויות לפעילות אנושית. חלקו הדרומי של השטח לא נחפר כלל כיוון ששיפוע המתלול וקרבתו לכביש היוו סכנה בטיחותית.
תיארוך מדרגות העיבוד
נחפרו ארבעה בורות בדיקה (C ,B ,
A2 ,
A1; איורים 8–10) במילויי אדמה של שלוש מדרגות עיבוד רחבות, המשתרעות זו מעל זו במדרון המזרחי של השלוחה (שטחים
E–
C), במטרה להבין את תהליכי יצירת מדרגות העיבוד ותיארוכן. בבור בדיקה
C, שנחפר במדרגה העליונה, נחשפו קיר (W310) ומילוי אדמה שנסמך אליו ממערב (L309; איור 9: חתך 3-3), אך לא התגלו ממצאים ולא נלקחו דגימות
OSL לתיארוך. מיקום החתכים וחפירתם נעשו בשיתוף עם י' אבני ונ' פורת מהמכון הגיאולוגי וי' גדות מאוניברסיטת תל אביב, במסגרת פרויקט תיארוך טרסות. ממצאים אלו פורסמו בתוצאות מחקר לתיארוך טרסות בנחל רפאים (
גדות ואחרים 2015).
בור A1 (כ-2 × 2 מ'; איור 13) נחפר במדרגת העיבוד הנמוכה, הרחבה (כ-10 מ' רוחב השלח), ובה שכבה עמוקה של קרקע חקלאית (L307; כ-2 מ' עומק ויותר). הקרקע כוללת מסלע קירטון רך, כתוש — פסולת חציבת מדרגות העיבוד בסלע מתצורת כפר שאול — מעורב בקרקע גרגירית חרסיתית בגוון ורוד. בחלק הצפוני-מערבי של בור הבדיקה, בעומק 2 מ' מתחת לפני השטח, נחשף סלע קירטון מתצורת כפר שאול שאינו מוחלק. נראה שחציבת הסלע, הכשרת מדרגות העיבוד ומילוי הקרקע בהן היו חלק מאותו מפעל תכנוני. הקירות של מדרגות העיבוד נבנו מאבנים ושברי סלע שנחצבו משכבת הנארי, והם תומכים את אדמת המילוי במדרגות אלה. במדרונות השלוחה ניכרים מחשופי סלע נארי, שהתפתחו באופן טבעי כקרום עליון על סלע הקירטון הרך מתצורת כפר שאול ועל החציבות בסלע זה.
מבור A1 נלקחו שלוש דגימות אדמה לתיארוך OSL (מס' 96–98; איור 14). מדגימה 96, שנלקחה מתחתית החתך, קרוב לסלע הטבעי (1.75 מ' עומק מתחת לפני השטח), התקבל גיל OSL של 70±1830, המתאים לאמצע התקופה הרומית. מדגימה 97, שנלקחה מאמצע חתך הבור (0.95 מ' עומק מתחת לפני השטח), התקבל גיל של 30±790, המתאים לתקופות הצלבנית או האיובית. מדגימה 98, שנלקחה מחלקו העליון של חתך הבור (0.4 מ' עומק מתחת לפני השטח), התקבל גיל של 20±230, המתאים לתקופה העות'מאנית. הגילים שהתקבלו תואמים לסטרטיגרפיה ואיכותם טובה.
בור A2 מרוחק כ-16 מ' מדרום-מערב לבור A1, ונחפר גם הוא במדרגת העיבוד הנמוכה, למלוא רוחב השלח (2 × 12 מ'; איור 15). הבור משתרע בין קיר התמך של מדרגת העיבוד (W303) לבין קיר התמך של מדרגת העיבוד שמעליה (W304). בקצה הדרומי של הבור (איור 16) התגלו שברים של שלושה צמידי זכוכית מעוטרים, האופייניים לתקופות הממלוכית והעות'מנית ועד ימינו (איור 17; להלן, אונונה).
מבור A2 נלקחו שתי דגימות אדמה לתיארוך OSL (מס' 90, 91; איור 18). מדגימה 90, שנלקחה מחלקו התחתון של חתך הריבוע (1.3 מ' עומק מתחת לפני השטח), התקבל גיל של 30±870, המתאים לתקופה הצלבנית. מדגימה 91, שנלקחה מאמצע חתך הבור (0.85 מ' עומק מתחת לפני השטח), התקבל גיל של 10±50, המלמד כנראה על הפרעה בת זמננו בבור הבדיקה; אפשר ליחסה לעבודות הפיתוח שנערכו במקום במחצית השנייה של המאה הכ'.
בור B (כ-1.4 × 2.0 מ'; איור 15) נחפר במדרגת העיבוד התיכונה, והוא המשכו של בור בדיקה A2. שני הבורות יוצרים יחד בור ארוך וצר החותך את שתי מדרגות העיבוד התחתונות. המדרגה התיכונה צרה יותר (כ-2.5 מ' רוחב השלח) מזו התחתונה. בחפירה נחשפו קיר התמך של המדרגה (W304) ומילוי האדמה במדרגה (L306) שנחפר עד הסלע המשתפל לדרום-מזרח. קיר 304 נבנה ברובו מאבנים קטנות, שנחצבו כנראה מדופן סלע זקופה מתצורת כפר שאול, הניכרת מעל לאזור מדרגות העיבוד; אבני הקיר אינן סדורות היטב, ובצדו הפנימי, הצפוני, שולבו בין האבנים שבבים רבים של פסולת סיתות. חלקו התחתון של הקיר נבנה משורה אחת של אבנים, ואילו חלקו העליון נבנה משתי שורות אבנים. האדמה במילוי חומה בהירה, והיא כוללת חצצים רבים, מעט חרסים לא אינדיקטיביים וממצא בן ימינו. פירוק קיר 304 חשף שני קטעים של קירות קדומים יותר (W312 ,W311). קיר 311 חתום מתחת לקיר 304 ומשולב בו, וקיר 312 חתום מתחת למילוי אדמה 306. אפשר ששני קירות אלה הם קירות תמך של מדרגות עיבוד קדומות, ואם כך הדבר הרי שהם מלמדים כי למרות שהמדרגה אולי שופצה או נבנתה מחדש לאורך השנים הרי שמיקומה לא השתנה.
מבור B נלקחו 2 דגימות אדמה לתיארוך OSL (מס' 93, 94; איור 19). מדגימה 93 (0.85 מ' עומק מתחת לפני השטח) התקבל גיל של 30±390, ומדגימה 94 (0.55 מ' עומק מתחת לפני השטח) התקבל גיל של 40±320; שני הגילים שהתקבלו תואמים לתקופה העות'מאנית (המאות הט"ו–י"ח לסה"נ).
צמידי זכוכית
בריג'יט אונונה
בבור בדיקה A2 שנחפר במילוי האדמה של מדרגת העיבוד התחתונה במדרון המזרחי של השלוחה, התגלו שלושה שברים של צמידי זכוכית (L305). הצמידים שייכים לטיפוסים שהיה נפוצים בתקופות הממלוכית והעות'מנית ועד ימינו (
Shindo 2001). הייצור הנרחב ביותר של צמידי זכוכית בתקופה העות'מאנית ובמאה הכ' נעשה כנראה בחברון (
Spaer 2001:198, 204), כפי שמעידים מבקרים אירופאים בארץ הקודש במאה הי"ט לסה"נ. הנוסע הגרמני אולריך ג'ספר סיטזן ציין שחרוזים וצמידים שנוצרו בחברון נמכרו בשוק הסמוך לכנסיית הקבר (
Seetzen 1854:15), ובביקור בחברון הוא הציג מידע מפורט אודות ייצור צמידים וחרוזים אלה (
Seetzen 1854:49). אחד מאחרוני בתי היוצר לצמידים וחרוזים מנוהל על ידי משפחת אל-נטשה וממשיך לייצר צמידים עד ימינו (
de Vincenz 2017).
השבר האחד (איור 1:17; סל 3020) שייך לטיפוס הצמיד הרב-גוני המלופף, שהיה חידוש בתקופות האיובית והממלוכית. צמידים אלה יוצרו בליפוף של שתיים-שלוש רצועות, ולעתים אף יותר, בעוביים ובצבעים שונים. שני השברים האחרים (איור 2:17, 3; סלים 3029, 3024 בהתאמה) שייכים לצמידים מעוטרים בעיטור זיגזג (
trail-decorated bracelets), שלהם חתך משולש לא רגולרי. הם שייכים לטיפוס D4–C4
בטיפולוגיה של ספייר(
Spaer 1992:51, table 3, Fig. 29).
סיכום
בשטחי החפירה תועדו מדרגות עיבוד, קירות תמך של מדרגות, גדרות, מערות וחציבות. בשטח B שבמעלה השלוחה התגלו קברי פיר, שנחצבו בתקופת הברונזה הביניימית ונעשה בהם שימוש חוזר בתקופת הב"ת 2, וכן מחצבה מאוחרת להם. עבודות הפיתוח הרבות שנערכו ברחבי השלוחה בימינו גרמו לשינוי בטופוגרפיה ולכיסוי והרס של חלק מהשרידים הקדומים.
הבנת המבנה הגיאולוגי של החלקים השונים בשלוחה הכרחי להבנת התהליכים האנתרופוגניים השונים שחלו בה במהלך התקופות. בתקופות הברונזה הביניימית והב"ת 2 היה אזור נחל רפאים, במיוחד בקטע שבין בית צפאפא לבתיר, מוקד התיישבות כפרי מרכזי בגב ההר המרכזי: התגלו בו שני יישובים כפריים, ובהם מתקנים חקלאים, שני מקדשים (באתר נחל רפאים ובוולאג'ה), וכן ארבעה בתי קברות ובהם עשרות קברי פיר (מתחם הולילנד, גבעת משואה, מורדות גילה ושלוחת מנחת). מבני היישובים ומתקני החקלאות מוקמו במורד המדרונות ובמניפות הסחף של הנחל, באזור שבו סלע חוואר מתצורת מוצא יוצר מדרגות מתונות, נוחות לחקלאות, והאדמה בו פורייה; ואילו סמוך לראש המדרון, באזור של סלע קירטון רך מתצורת כפר שאול, נחצבו מערות קבורה שמוליך אליהן פיר כניסה, שנחצב בשכבה עליונה של נארי קשה ששומרת על יציבות הפיר. מהחפירה עולה כי תצורות סלע שונות אפשרו שימושים שונים בסלע בעת העתיקה וקבעו את מיקום החלקים השונים של היישוב.
על סמך ממצאי בדיקות
OSL יש לייחס את התקנת מדרגות העיבוד במדרון המזרחי של השלוחה לארבע תקופות: הרומית, ראשית ימי הביניים (התקופות הצלבנית/האיובית), העות'מאנית וימינו. ייתכן כי מדרגות העיבוד מהתקופה הרומית היו קשורות לבתי אחוזה מתקופה זו שנחשפו סמוך לנחל רפאים, מדרום-מערב לשלוחה, באזור עין יעל (אדלשטיין תשנ"ד; וקסלר-בדולח 2007; אבנר 2015). אפשר שמדרגות העיבוד מראשית ימי הביניים קשורות לתחילת עבודתם של האריסים בעיבוד הקרקעות של מנזר המצלבה. מהתקופה העות'מאנית קיימות תעודות רשמיות של האימפריה, עדויות מבקרים ומפות, המלמדות על התקנת מערכת של מדרגות עיבוד ועל קיומו של כפר מבוסס בשלוחה. בתקופה העות'מאנית נחצבו בסלע מתצורת כפר שאול במדרון המזרחי, התלול של השלוחה מדרגות עיבוד רחבות. בחציבה זו נוצל הסלע באופן מיטבי: משכבת הנארי נחצבו אבנים לבניית קירות התמך של מדרגת העיבוד, שברי אבנים ופסולת סיתות שולבו בין אבני הקירות לחיזוקם וסלע הקירטון שנחצב מתחת לנארי הפך לחלק מהמילוי של מדרגת העיבוד. במחצית השנייה של המאה הכ' החלה בנייה מואצת בשלוחה ונערכו עבודות נרחבות של ייעור ושיקום נופי במדרונותיה, שגרמו להרס של חלק מהשרידים הקדומים.
אדלשטיין ג' תשמ"ב. ח' א-ראס. חדשות ארכיאולוגיותעז:28–29.
אדלשטיין ג' תשנ"ד. וילה רומית בעין יעל. קדמוניות 103–114:104–119.
אייזנברג ע' תשנ"ד. נחל רפאים — כפר מתקופת-הברונזה בדרום-מערב ירושלים. קדמוניות 103–82:104–95.
גדות י' 2011. היישוב הכפרי בנחל רפאים בין תקופת הברונזה התיכונה לתקופה ההלניסטית: מבט מחודש מחורבת אר-ראס. בתוך א' ברוך, א' לוי-רייפר וא' פאוסט, עורכים. חידושים בחקר ירושלים: הקובץ השבעה עשר. רמת גן. עמ' 43–61.
גדות י', דוידוביץ' א', אבני ג', אבני י', אברהם א', קיסילביץ ש', עין-מור ד' ופורת נ' 2015. מתי נבנו טרסות חקלאיות בהרי ירושלים? המקרה של נחל רפאים. בתוך ג"ד שטיבל, א' פלג-ברקת, ד' בן-עמי וי' גדות, עורכים. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ט. ירושלים. עמ' 118–142.
גיבסון ש' וברקאי ג' תשל"ז. קרית יובל – מנחת. חדשות ארכיאולוגיות סא-סב:30–31.
גרינהוט צ', מילבסקי י' ואגא נ' 2008. חפירות במתחם הולילנד – שדה קבורה מתקופת הברונזה באגן נחל רפאים, מערב ירושלים. בתוך ד' עמית וג"ד שטיבל, עורכים. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ב. ירושלים. עמ' 73–87.
זהבי א' תשנ"ג. ירושלים – מנחת. חדשות ארכיאולוגיות צט:59–60.
Conder C.R. and Kitchener H.H. 1882. The Survey of Western Palestine: Judea. London.
Clermont-Ganneau C. 1899. Archaeological Researches in Palestine during the Years 1873–1874 I. London.
Department of Statistics 1945. Village Statistics. Jerusalem.
Edelstein G. 2000. A Terraced Farm at Er-Ras. ‘Atiqot 40:39–63.
Edelstein G., Milevski I. and Aurant S. 1998. Villages, Terraces and Stone Mounds: Excavations at Manahat, Jerusalem, 1987–1989 (The Rephaim Valley Project) (IAA Reports 3). Jerusalem.
Feig N. 1996. New Discoveries in the Rephaim Valley, Jerusalem. PEQ 128:3–7.
Feig N. 2016. Khirbat er-Ras, Jerusalem: Iron Age and Ottoman-Period Remains.
HA-ESI 128.
Gadot Y. 2015. In the Valley of the King: Jerusalem’s Rural Hinterland in the 8th–4th Centuries B.C.E. Tel Aviv 42:3–26.
Ηütteroth W.-D. and Abdulfattah K. 1977. Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century (Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5). Erlangen.
Seetzen U.J. 1854. Reisen durch Syrien, Palästina, Phönicien, die TransjordanLänder, Arabia Petraea und Unter-Aegypten I (F. Kruse ed.). Berlin.
Shindo Y. 2001. The Classification and Chronology of the Islamic Glass Bracelets from al-Tūr, Sinai. In T. Nishio ed. Cultural Change in the Arab World (Senri Ethnological Studies 55). Osaka. Pp. 73–100.
Spaer M. 1992. The Islamic Glass Bracelets of Palestine: Preliminary Findings. JGS 34:44–62.
Spaer M. 2001. Ancient Glass in the Israel Museum: Beads and Other Small Objects (Israel Museum Catalogue 447). Jerusalem.
Vincenz A. de 2017. Ottoman Pottery and Glass Bracelets from Yafo (Jaffa), Jerusalem Boulevard and Its Vicinity. ‘Atiqot 88:115–129.
Weksler-Bdolah S. 2017. Intermediate and Middle Bronze Age Burial Cave 900 in Nahal Refa’im, Jerusalem. ‘Atiqot 88:17–32.
Zagareli A. and Guthe H. 1888. Grusinische Kolonisten in Palästina. ZDPV 11:259–260.