שטח 2000

נפתחו שלושה ריבועי חפירה חדשים (6/5, 5/5, 5/6 SE; איורים 1, 2) סמוך לפינה הצפונית-מערבית של מבנה אחד (או שניים) בן שמונה חדרים (1–8) שנחשף בשנים הקודמות. החפירה בריבוע הדרומי ביותר (6/5 SE) ארכה זמן קצר, ולא התגלו בו רצפות או קירות. נוסף על כך חודשה החפירה בחציו המערבי של חדר 2. בחפירות התגלו שרידי בנייה מארבע תקופות עיקריות: הרומית המאוחרת–הביזנטית (המאות הה'–הו'/הז' לסה"נ), האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ), ימי הביניים (המאות הי"א–הי"ב לסה"נ) והממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ). הממצאים יתוארו להלן מהקדום למאוחר.
 
התקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית. בריבועים 5/5 SE ו-5/6 SE נחשפו חלקים משני חדרים (לא מוספרו), שהם המשכם לצפון של חדרים 1–8. החדר המזרחי נתחם בארבעה קירות (W239 ,W236 ,W230 ואולי W225). התגלו בו שלוש רצפות זו על גבי זו: רצפת טיח תחתונה (L2191; גובה 26.97 מ' מעפה"י), מעליה רצפת אדמה כבושה (L2189; גובה 27.08 מ' מעפה"י) ומעליה רצפת טיח (L2181; גובה 27.49 מ' מעפה"י). החדר המערבי נחשף רק בחלקו; התגלו הקיר התוחם אותו מצפון (W231) והקיר התוחם אותו כנראה ממזרח (W236), החבוי בחלקו במחיצה המזרחית של הריבוע, ואילו הקירות הדרומי והמערבי של החדר נמצאים מחוץ לתחומי החפירה. בחדר נחשפו קטעים מרצפת טיח (L2192; גובה 27.30–27.16 מ' מעפה"י); במזרחו של החדר הם ניגשים לרגלי קיר 231. מתחת לרצפת טיח זו התגלה כנראה מפלס חיים (L2200; גובה 27.21 מ' מעפה"י), הקשור אולי לקיר (W238) שנחשף מתחת לקיר 231. מפלס זה לא נחפר, וזמנו אינו ידוע.
החפירה המחודשת והמוגבלת בחדר 2 (ריבועים 6/6 SE ו-6/7 SE) נועדה לברר אם קיר שנחשף בו, הנמשך בציר צפון–דרום (W227), קדום לרצפה בחדר או שזהו חלק ממתקן שנבנה על הרצפה. בחפירה התברר כי לקיר 227 נדבך אחד של אבנים, וכי הוא נבנה על רצפת טיח לבנה (L2190; גובה 26.41–26.51 מ' מעפה"י) מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית. התברר כי לוקוס 2142, שזוהה בעונת 2013 כרצפה (מגנס ואחרים 2014), הוא בעצם הצטברות או מילוי מעל רצפה 2190.
 
התקופה האסלאמית הקדומה. בתקופה זו הוקם מעל המבנה מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית מבנה חדש, בכיוון דומה; נחשפו שניים מחדרי המבנה (להלן, החדרים המזרחי והמערבי). חלק מקירות המבנה הקדום המשיכו לשמש גם במבנה זה (W230 במזרח החדר המערבי ו-W231 בצפונו), ואילו חלק מהקירות נבנו בשכבה זו לראשונה (W233 ;W235 והמשכו למערב, W237; ו-W228 שנבנה הישר מעל W239). הקיר המערבי של החדר המערבי נמצא מחוץ לתחום החפירה. בחדר המזרחי נחשף מפלס של אדמה כבושה (L2174; גובה 27.53–27.61 מ' מעפה"י), המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה. בחדר המערבי נחשפו שתי רצפות, זו מעל זו: התחתונה עשויה משכבה עבה של טיח (L2188; גובה 27.25–27.39 מ' מעפה"י), והעליונה עשויה מאבנים ומאדמה צהובה כבושה (L2173 ,L2170; גובה 27.9 מ' מעפה"י). הרצפה העליונה נחתכת בשלוש תעלות שוד, שבאמצעותן כנראה הוסרו אבני הריצוף ואבני קיר 231; נראה כי חלקו המרכזי של קיר 231 נשדד.
 
ימי הביניים. רק בריבוע 5/6 SE, המזרחי, נתגלו שרידים מתקופה זו. הובחן בו כי המבנה מהתקופה האסלאמית הקדומה המשיך לשמש גם בתקופה זו. בחדר המזרחי התגלתה רצפת טיח חדשה (L2165; גובה 27.63–27.77 מ' מעפה"י), שהכילה חרסים שזמנם המאה הי"א לסה"נ לכל המאוחר.
 
התקופה הממלוכית. לא התגלו רצפות שיוחסו לתקופה. בשני חדרי המבנה התגלו חרסים מהתקופה הממלוכית בתוך הצטברויות מימי הביניים מעל רצפה 2165. מקור החרסים בתעלות שוד מן תקופה הממלוכית שנמצאו בשני החדרים.
 
שטח 3000
החפירה נערכה בתוך בית הכנסת ומעליו, בריבועים שנחפרו בעבר ובריבועים חדשים שנפתחו במרכז השטח ובצפונו (איור 3). הרצף הסטרטיגרפי שהתגלה בחפירה דומה לזה שהתגלה בחפירות בעבר, והוא כולל שרידים משש תקופות עיקריות: הפרסית–ההלניסטית (המאות הה'–הא' לפסה"נ); הרומית המאוחרת (המאה הה' לסה"נ) — בית כנסת מונומנטלי; ימי הביניים (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ) —מבנה ציבור מונומנטלי שבבנייתו נעשה שימוש חוזר בבית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת; הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ) — הצטברויות/מילויים; העות'מאנית (בעיקר המאה הי"ט ותחילת המאה הכ' לסה"נ) — טבונים ומתקנים; והעות'מאנית המאוחרת וימינו (המחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ) — מבני מגורים השייכים לכפר יאקוק. הממצאים יתוארו להלן מהקדום למאוחר.
 
התקופות הפרסית–ההלניסטית. בבדיקה (1.75 × 1.75 מ') שנערכה מתחת לרצפת הפסיפס בפינה הדרומית-מזרחית של בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת (להלן) התגלו מילויים שהכילו חרסים רבים מהתקופות הפרסית וההלניסטית, לרבות אונגנטריום דמוי כישור תמים. החפירה הופסקה הרבה מתחת למפלס הקיר המזרחי של בית הכנסת, אך לא נתגלו כל שרידים אדריכליים מהתקופה ההלניסטית (איור 4).
 
התקופה הרומית המאוחרת — בית הכנסת. לאורך הסטרה המזרחית של המבנה, בצפון-מזרח השטח, נחשפו קטעים מעטים של רצפת פסיפס. אלה כוללים קטע פסיפס מעוטר בדגמים הנדסיים (איור 5) וחלק צפוני מתמונת פסיפס מורכבת, ובה שלוש רצועות שהתיאורים בהם פונים למזרח. תמונה מורכבת זו היא המשכו של פאנל שנחשף בעונת 2013, והוא נחתך בקצה העליון, המערבי, מתעלת יסוד של הסטילובט המזרחי של המבנה מימי הביניים. ברצועה התחתונה מתוארים שור פצוע וחייל. ברצועה האמצעית מתוארות דמויות גבריות התחומות בקשתות. ברצועה העליונה, שנחשפה במלואה בעונה זו, מתואר מפגש בין שתי דמויות גבריות, שגודלן ומיקומן בתמונה מלמדים על חשיבותן. הדמות הימנית (איור 6) מתוארת בבירור כמפקד צבאי ושליט מלכותי: הדמות מזוקנת, על ראשה נזר (דיאדמה) מפותל והיא לבושה מדי קרב מעוטרים שמעליהם גלימה בצבע ארגמן. דמות זו מובילה שור גדול בקרניו, והיא מלווה בשורת חיילים הסדורים כגדוד יווני, ובפילי מלחמה שקולריהם מעוטרים ולצדי גופם קשורים מגנים (איור 7). המפקד-השליט מהנהן אל אדם מבוגר מזוקן, הלובש טוניק טקסית לבנה ואדרת מעוטרת בדגם האות היוונית אטא (gammata, gammadia ;H). האדם המבוגר מורה כלפי מעלה באצבע יד ימין ומחזיק חפץ לא מזוהה ביד שמאל. הדמות המבוגרת מלווה בגברים צעירים, הלובשים אף הם טוניקות טקסיות לבנות ואדרות מעוטרות בדגם באות היוונית אטא (gammata, gammadia ;H); הם אוחזים בשמאלם בחרבות, הנתונות בנדנים בחלקן או במלואן, ומורים כלפי מעלה באצבע יד ימין. הגבר המבוגר ומלוויו הצעירים זהים לדמות המתוארת ברצועה האמצעית. מורכבות התיאורים וגודלם הולכים וגדלים מרצועה לרצועה, ועל כן נראה כי תמונת פסיפס זו מתארת סיפור שסדר הקריאה בו הוא מלמטה כלפי מעלה. פסיפס זה נמשך אל תוך המחיצה הדרומית של הריבוע. שטיח הפסיפס לא השתמר מעבר לדגם עיטור גלי בצפונו.
בבדיקה שנערכה מתחת לפסיפס (ר' איור 4), בעקבות העברתו לשימור בסוף עונת 2013, התברר כי הוא הונח על רובד של אבנים מעוגלות וחרסים כתושים מעורבים בטיח; הטיח נמשך מתחת לאבנים. החרסים המאוחרים ביותר בתשתית הפסיפס מתוארכים למן המאה הב' ועד אמצע המאה הד' לסה"נ. בבדיקה מתחת לתשתית רצפת הפסיפס לא התגלו עדויות לרצפה של בית כנסת קודם, אלא מילויי אדמה בלבד. הממצא הקרמי המאוחר ביותר במילויים אלה הוא שפה של קערה ממשפחת כלי כפר חנניה, טיפוס E1, המתוארכת למן אמצע המאה הג' ועד סוף המאה הד'–תחילת המאה הה' לסה"נ.
 
ימי הביניים — מבנה ציבור מונומנטלי. התגלה מבנה ציבור מונומנטלי גדול, שנבנה מעל בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת. בהקמתו נוצל הקיר המזרחי של בית הכנסת, ולאורכו נבנה ספסל מאבני גזית בשימוש משני שנלקחו מבית הכנסת. מעל מפולת תקרת בית הכנסת, שנחה על רצפת הפסיפס שלו, התגלה מילוי מכוון (0.4–0.5 מ' עובי) של רובדי אדמה צהובה וחומה ושבבי אבן. הסטרה המזרחית של מבנה הציבור רוצפה בפסיפס, אך רק קטעים קטנים השתמרו ממנו. רצפת הפסיפס הונחה על תשתית עבה וקשה של אבנים וטיח, הגבוהה כ-0.7 מ' מעל רצפת הפסיפס של בית הכנסת (ר' איור 5). האבנים המסותתות היטב של הסטילובט המזרחי של בית הכנסת הוגבהו כדי להתאים למפלס הסטרה המזרחית של מבנה הציבור; על הסטילובט נבנה מסד גדול (0.78 × 0.78 מ', 0.62 מ' גובה השתמרות), שנפגע בחלקו העליון. צדו המזרחי של הסטילובט מטויח וקטע קטן של פסיפס לבן, שהונח על תשתית של אבנים וטיח, נתגלה צמוד לו; בתשתית זו התגלה חרס מזוגג צהוב, המתארך את רצפת מבנה הציבור לימי הביניים. תעלת היסוד של הסטילובט חתכה הצטברויות שמעל רצפת בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת, ובראשה רובד של טיח לבן-צהבהב, אולי שרידי תקרת בית הכנסת שקרסה (איור 8). תעלת היסוד מולאה באדמה חומה ובה חרסים מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית, וכוסתה במילוי מפולס שמעליו הונחה הרצפה מימי הביניים. אבני הגזית של הסטילובט הוצבו על פריטים אדריכליים בשימוש משני מבית הכנסת, בהם עמודים (שניים מהם התגלו מתחת למסד הגדול) ופריטים מעוצבים (איור 9). תעלת היסוד של הסטילובט חתכה את רצפת הפסיפס של הסטרה המזרחית בבית הכנסת, אך לא הובחנו מתחתיה שרידים של סטילובט קדום. לכן נראה כי הסטילובט נבנה מלכתחילה בבית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת, ואילו בימי הביניים הוא הוגבה כמטר אחד כדי לשמש במבנה הציבור.
בסטרה המזרחית של מבנה הציבור התגלו שני בורות מדופנים אבן (ממגורות?), שחתכו כנראה את רצפת הפסיפס של מבנה הציבור; זמנם אינו ידוע.
 
התקופה הממלוכית. התגלו כמויות רבות של הצטברויות/מילויים מעל המבנה מימי הביניים, ונראה שבתקופה זו האתר היה נטוש.
 
התקופה העות'מאנית. בתקופה זו שימש רוב השטח מרחב פתוח, ובו בור מים, כמה מתקנים בנויים וטבונים. הטבונים תחומים לעתים בקירות דלים; כמות גדולה של אפר קשורה אליהם. הטבונים ובור המים מלמדים כי השטח היה חצר ששימשה להכנת מזון.
 
התקופה העות'מאנית המאוחרת וימינו – הכפר יאקוק. נחשפו מבני מגורים אחדים: שני מבנים גדולים, סמוכים זה לזה, במערב; מבנה אחד בדרום-מזרח; וחלק ממבנה רביעיבצפון-מזרח. בכל אחד מהמבנים חדר יחיד, ובו בדרך כלל אומנות התומכות תקרה קשותה, רצפת טיח ומתקנים בנויים, ובהם תנור (איור 10). במבנים התגלו מטבעות מהמאה הכ' לסה"נ ופריטי מתכת וזכוכית. דרך עפר שכיוונה צפון–דרום חוצה את השטח במרכזו ומפרידה בין המבנים המערביים לבין קיר אבן הקושר את המבנים המזרחיים. סופה של שכבה זו בשרפה, שגרמה להתמוטטות התקרות והקירות של המבנים.