בחודשים אוקטובר 1993–ינואר 1994 נערכו חפירות הצלה בחורבת לסן ובסביבותיה (הרשאה מס' 2059-A; נ"צ 160-1/601-2), לקראת הרחבת כביש באר-שבע–אשקלון. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מע"צ, נוהלה על ידי ע' כץ, בסיוע ר' דשא, ג' ג'ינג'יחשוילי, א' צעידי וצ' וולך (רישום וניהול שטחים), ח' לביא (מנהלה), נ' קוללה, א' האג'יאן, ו' פירסקי, א' ברין, ט' פביאן וי' קסבי (מדידות ושרטוט), ש' לביא (רפאות), י' קסבי (ציור), י' גורין-רוזן (זכוכית), א' ליפמן (מעבדת מתכות), ה' סוקולוב וד"צ אריאל (נומיסמטיקה) ול' קולסקה-הורוביץ (ארכיאוזואולוגיה). כן סייעו י' באומגרטן, נ' שריג, י' לנדר, ג' טהל, נ' נגב, י' הוסטר, ג' לינדנפלד, ד' קידר, מ' ליברמן, ג' ניר ואנשי קיבוץ גבים.
חורבת לסן
האתר משתרע על גבעה, והוא נפגע כנראה מסלילת כביש באר שבע–אשקלון החוצה את הגבעה. האתר נסקר בעבר על ידי קונדר וקיצ'נר במסגרת הסקר של ארץ ישראל המערבית ותועדו בו אבנים פזורות ובורות מים מדופנים באבני גוויל (Conder C.R. and Kitchener H.H. 1883. The Survey of Western Palestine III; London). בשנים 1926–1946 תעד י' עורי באתר פזורות אבנים, יסודות, בורות מים מדופנים באבני גוויל, קבר, שני רגמים, שרידי באר, סיגים, שברי שיש, ארבעה עמודים, אבני פסיפס וחרסים מן התקופות הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה ומימי הבינים (ארכיון רשות העתיקות, תיק 126). כן, האתר נסקר במסגרת סקר מפת שדרות (96), ובו תועדו שרידי יישוב (כ-70 דונם), הכוללים שרידי מבנים, שרידי רצפות פסיפס, חמישה בורות מים וחרסים רבים מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (מ' למדן, ד' ציפר, י' הוסטר וא' רונן. תשל"ח. סקר פרהיסטורי ארכיאולוגי בנחל שקמה. המועצה האיזורית 'שער הנגב'. עמ' 172, אתר 11-10/11/1). האתר כונה בסקר זה חורבת דרדס. ח' בית דרדס נזכרת אצל גרן ככפר חרב, שרוב אבני הבנייה שהיו במבנים בו נעקרו והועברו לעזה (ו' גרן. תשמ"ב. תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל. כרך ב' – יהודה, עמ' 204).
שטח A. בחלקו הצפוני של השטח נחשפו שרידי מבנה (איור 2), שנפגע בחלקיו הצפוני והמזרחי בעבודות של טרקטורים. נחשפו שני קירות (W12 ,W10), היוצרים פינת מבנה, שנבנו באבנים שסותתו גס והשתמרו לגובה שני נדבכים. בפינת הקירות התגלה טבון (כ-0.85 מ' קוטר; איור 3). בבסיס הטבון נחשפה שכבת אפר, שנמשכת אל מתחת יסודות קיר 12, ולכן נראה שהטבון קדם למבנה. הממצא הקרמי בחפירה אחיד למדי וכולל שברי כלי חרס מהתקופה הממלוכית, ובהם קערות מזוגגות ופכים להם זרבובית (איור 4: 20). על סמך ממצא זה נראה כי זמנם של המבנה והטבון בתקופה הממלוכית וכי הפער ביניהם קצר. מחוץ למבנה, צמוד לקיר 12, התגלו שברי כלי חרס מהתקופה הרומית הקדומה, ובהם קערה (איור 4: 1) ונר הרודיאני (איור 4: 2), המלמדים אולי כי תחילת השימוש במבנה בתקופה זו, או שסמוך לכאן עמד מבנה מתקופה זו.
בחלקו הדרומי של השטח התגלו שרידי מבנה נרחב, שחלקו המזרחי נהרס, ובהם הובחנו שלושה שלבי בנייה (III–I; איור 5). השתמרו בעיקר יסודות הקירות. בשטח המבנה ובסביבתו התגלו שכבות של הרבה סיגים וחרסים מן התקופה הביזנטית. לשלב המאוחר
(I) שייכים שלושה חדרים בחלקו המערבי של המבנה וצמוד להם ממזרח חדר גדול או חצר (L108, L106). לשלב האמצעי (II) שייכים שרידי כבשן יוצר, שהתגלו מתחת לחלקו הצפוני-מזרחי של המבנה. נראה שכבשן זה הוא הסיבה לכמויות הגדולות של החרסים שהתגלו במקום. לשלב הקדום (III) שייכים שני קירות (W11A ,W19). קיר 19 נבנה בכיוון השונה מכיוון הבנייה של המבנה משלב I. קיר 11A נחשף בחלקו מתחת לקיר 11 של שלב I, הצמוד אליו. אבני הקיר הקדום 11A סותתו באיכות טובה יותר מאבני קיר 11 המאוחר. מתחת ליסודות קיר 11 ומעל אבני הקיר הקדום התגלו לבני חומר, שהיו כנראה הנדבכים העליונים של הקיר הקדום (איור 6). ראש קיר קדום נוסף הובחן בחלקו הצפוני-מזרחי של המבנה. לקירות הקדומים של שלב III ניגשת שכבת החרסים התחתונה ביותר בשטח.
על סמך הממצא הקרמי וממצא המטבעות נראה שתחילת הפעילות בשטח בבניית הקירות של שלב III במאה הד' לסה"נ. בית היוצר בשלב II פעל כנראה במאות הה'–הז' לסה"נ; בשכבה זו התגלו חצאים עליונים של קנקני שק ועזה, המונחים הפוכים על פיהם (איור 7). הנחת הקנקנים בצורה זו תועדה גם בבתי יוצר אחרים (חדשות ארכיאולוגיות ק:91–93). הממצא הקרמי בשכבה II כולל בעיקר חומר מהמאות הו'–הז' לסה"נ, ובו קערית LRC (איור 4: 3), קערות ARSW (איור 4: 5), קערת LRC ועליה טביעת צלב (איור 4: 7), קערות לא מחופות שלהן שפה מקופלת (איור 4: 4, 6), קדרה מעובת שפה (איור 4: 8), פך מחומר של סיר בישול (איור 4: 19), קנקני שק (איור 4: 11–16) וקנקני עזה (איור 4: 17, 18). נראה שקירות שלב III עדיין נראו על פני השטח בזמן השימוש בבית היוצר בשלב II. לקראת סוף התקופה הביזנטית חדל בית היוצר לפעול. המבנה משלב I נבנה על כמויות גדולות של חרסים. המבנה שימש עד שלהי התקופה הביזנטית או תחילת התקופה האסלאמית הקדומה. הממצא הקרמי משלב I מתוארך לשלהי התקופה הביזנטית – תחילת התקופה האסלאמית הקדומה, וכולל קערות (איור 4: 9, 10) שהתגלו מעל רצפת המבנה וקנקן; ממצא זה אינו כולל חומר אופייני ממש לתקופה האסלאמית הקדומה, ולכן נראה כי השימוש במבנה פסק בראשית המאה הז' לסה"נ.
שטח B. נחשפה גת גדולה ומשוכללת (8×10 מ'; איורים 8, 9), הכוללת משטח דריכה
(L205), בורות איגום (L222 ,L200) ומשטח אחסון (L200). משטח הדריכה (כ-6.7×7.0 מ') היה מרוצף כנראה בלוחות אבן שנעקרו כולם (כ-0.5×0.8 מ'), שסימניהם השתמרו במשטח בחומר המליטה של הריצוף. במרכז המשטח נחשפה חוליית אבן רבועה (1×1 מ') ובה חור (0.4×0.4 מ'), ששימשה כבסיס של מתקן סחיטה. מחוליית האבן מוליכה תעלה מתחת לפני המשטח אל הדופן המזרחית של המשטח ומשם אל אגן חלוקה, הנמצא בין שני בורות האיגום 220 ו-222. במזרח משטח הדריכה נחשפה חוליית עמוד אבן; אפשר שמשטח הדריכה היה מקורה בחומרים מתכלים.
בורות האיגום נמצאים במתחם, כנראה חצר קטורה, בנוי ומוגדר היטב (8.0×11.5 מ'). הקירות הדרומי והמזרחי של מתחם זה נבנו באבנים גדולות בשיטת ראש ופתין; הם השתמרו לגובה כמטר אחד. מתחם זה נחלק לשני חלקים, ובכל חלק יש בור איגום גדול, מטויח (2.7 מ' קוטר כל אחד; בור 222 הצפוני לא נחפר; איור 10). בין בור 222 לבין אגן החלוקה חיבר צינור, כנראה מעופרת. סמוך לקיר המזרחי של המתחם (W26) נחשף מתקן שנבנה באבנים. ממזרח לבור 222 התגלו שרידי ריצוף אבן. מדרום לבור זה התגלו שרידי ריצוף במפלס הנמוך בכ-0.2 מ' ממפלס הריצוף שממזרח לבור. נראה כי הייתה מדרגה בין שתי רצפות אלה. בחפירה התגלו באיזור זה שברי פסיפס רבים, שמקורם אולי בגת בשטח C, שכן בגת בשטח B לא התגלו עדויות לרצפות פסיפס. בבור איגום 220 (כ-1.5 מ' עומק) נחצב בתחתיתו בור שיקוע (כ-0.3 מ' קוטר). ממזרח לבור לא התגלו שרידי ריצוף אבן; אם היה כזה — נשדד כולו. סמוך לשפת בור 220 התגלו עמוד וכותרת עשויים שיש, שאינם קשורים לגת ושייכים כנראה למבנה מפואר שעמד במעלה הגבעה. בין שני בורות האיגום נבנה קיר (W28), שבו היו כנראה שני פתחי מעבר. בפתח המערבי התגלתה חוליית אבן רבועה, הדומה לזו שהתגלתה במרכז משטח הדריכה. מדרום למשטח הדריכה נחשף מתחם רבוע (L207; מידות 3.3×3.6 מ') שנפגע קשות מחפירה של תעלה לקו טלפון. בצלע הדרומית של מתחם זה נחשפו שלושה קנקנים שקועים בטיח. נראה שפתחיהם היו במפלס גבוה ממפלס משטח הדריכה אך נמוך ממפלס משטח האחסון שממזרח.
ממזרח למשטח הדריכה נחשף משטח אחסון דמוי ו' (L200; איור 11). משטח האחסון רוצף באבנים שנעקרו ברובן; השתמר חומר המליטה של אבני הריצוף. בצדו המערבי של המשטח היו שקועים שני אגני אבן עגולים (כ-0.3 מ' קוטר, כ-0.3 מ' עומק; L204 ,L203). המשטח היה מוקף כנראה בקיר אבן נמוך, ממנו השתמרו רק אבנים מעטות בפינה הדרומית-מזרחית (W27). צמוד למשטח האחסון מצפון נבנתה בריכה קטנה מטויחת
(L216; מידות 1.8×1.8 מ'), שקרקעיתה נמוכה מעט מזו של משטח האחסון. רצפת הבריכה משופעת למערב וממנה מוליכה תעלה העוברת בקיר המערבי של הבריכה
(W23) אל קנקן השקוע בקיר מתחת למפלס קרקעית הבריכה.
ממערב ומצפון-מזרח לגת התגלו שרידי מבנים, ששימשו כנראה גם הם בתהליך ייצור היין. ממערב למשטח האחסון התגלו יסודות של חדר (W22 ,W21; מידות 3.2×5.0 מ' מידות משוערות). רצפת החדר עשויה מעפר כבוש. מסביב לחדר זה (L208 ,L202) נחשפה שכבת טיט שאינה מפולסת ועוביה אינו אחיד; נראה שזו שכבה של עודפי חומר שהצטברו על פני השטח בזמן בניית הגת או במהלך שיפוציה. בתחומי החדר (L210) התגלו שברי רעפים אחדים. מצפון-מזרח לגת נחשפו שרידי קירות, שנהרסו כמעט עד היסוד, כנראה חדרי אחסון ושירותים. חלק מהחדרים קטנים מאוד. נראה כי ממזרח לגת הייתה חצר פתוחה מרוצפת. במרכז החצר התגלו ארבע מרצפות אבן מסותתות היטב, על אחת מהן סותתו שני שקעים שטוחים (איור 12). אפשר שהשקעים נועדו להצבת בסיסי קנקנים, והחריצים – לאיסוף נוזל שנזל מהקנקנים. בדרום החצר התגלו כמה מרצפות אבן מסותתות גס וכן קנקן שק כמעט שלם תקוע בקרקע.
הממצא הקרמי בשטח זה מתוארך לסוף התקופה הביזנטית, ושייך כנראה לסוף השימוש בגת. הממצא כולל קערות מחופות אדום (איור 13: 2), קדרות מעובות שפה (איור 13: 3), קנקני שק (איור 13: 5), קנקני עזה (איור 13: 7) ופך קופטי ולו מסננת (איור 13: 12).
על סמך גודל הגת ובנייתה הטובה נראה שהייתה זו גת ציבורית (א' איילון. תשמ"ד. גתות יין מתקופת המשנה ב'מוזיאון הארץ'. ישראל – עם וארץ א' [19]:17–30). נראה שגת זו שימשה כמה כורמים, או שהיא שימשה להפקת תירוש מכמה סוגים שונים או שהייתה שייכת לאחוזה גדולה או מנזר שייצרו יין בכמויות גדולות. תחילה הונחו הענבים על משטח האחסון. אפשר שאגני האבן במשטח האחסון שימשו לאיסוף התירוש הראשוני המשובח (י' הירשפלד. תשמ"א. גתות יין קדומות באיזור פארק איילון. ארץ ישראל ט"ו: 383–390), או למדידת כמות הענבים הנכנסת לסחיטה (ש' דר. תשמ"ב. התפרוסת הישובית של מערב השומרון בימי הבית השני, המשנה והתלמוד והתקופה הביזנטית. תל אביב) או לאחסון חומרים ששימשו בייצור התירוש (נ' קידיאושן, א' איילון וא' יוסף. תשמ"ח. שתי גתות יין מתקופת התלמוד ליד תל קסילה. ישראל –עם וארץ ה'–ו' [23–24]:23–36). לתירוש הוסיפו שרפים שונים, צמחי ריח וטעם, סיד, גבס, חוואר ומלח (דר 1981), מים ואפרסמון, דבש ופלפלים, בשם ולענה (ר' פרנקל וא' ואיילון. תשמ"ט. גפן, גתות ויין בעת העתיקה. תל אביב), בהתאם לסוג היין המתוכנן. נראה שבריכה 216 יועדה לתירוש הראשוני המשובח שנסחט כתוצאה ממשקלם העצמי של הענבים. אחר כך הועברו הענבים לדריכה במשטח הדריכה. התירוש זרם אל אגן החלוקה וממנו — אל אחד מבורות האיגום. הגפת שנותרה בסיום דריכת הענבים נסחטה במתקן סחיטה דמוי בורג שהיה במרכז משטח הדריכה. מתקן זה, שתחילת הופעתו במאה הא' לפסה"נ, אופייני בארץ לגתות בנות התקופה הביזנטית (הירשפלד 1981; י' רול י' וא' איילון. תש"מ. שתי גתות יין גדולות באיזור גבעות החמרה בארץ ישראל. נופים 13–14: 7–26).
שטח C. נחשף בור איגום מטויח של גת (1.95 מ' קוטר, כ-1.3 מ' עומק), שנהרסה ברובה. בדרום האגן נקבע לוח אבן בולט (7–8×30 ס"מ), ששימש כנראה כמדרגה לירידה ועלייה. הממצא הקרמי מתוארך לסוף התקופה הביזנטית, והוא כולל קערה מטיפוס CRS, המתוארכת למן סוף המאה הו' ועד סוף המאה הז' לסה"נ (איור 13: 1), קנקני שק (איור 13: 6), קנקני עזה (איור 13: 8) ונר סנדל המתוארך לתקופה הביזנטית (איור 13: 13).
שטח D. על הגבעה תועדו בעבר חמישה בורות מים (מידע בעל פה מג' ניר מקיבוץ גבים). בבדיקה הנוכחית תועד בראש הגבעה בור מים אחד (נ"צ 16128/60118) ולידו שרידי מבנה. בחורבה התגלה שבר סורג שיש ועליו צלב (כיום בקיבוץ גבים). מצפון לשרידי המבנה, במורד הגבעה, התגלה שבר כותרת שיש ועליה עיטור תבליט צלב (איור 14). בעבר התגלה בשרידי המבנה בסיס של עמוד גדול (כיום בקיבוץ גבים). פריטים אלה מלמדים שביישוב באתר הייתה כנסייה. מיקומו של המבנה בראש הגבעה וגילויים של פריטים אדריכליים בתוך המבנה או סמוך אליו מלמדים אולי שמבנה זה היה הכנסייה. במורדות המערביים של הגבעה הובחנו בחתך שנעשה בעת סלילת הכביש שרידי קירות ומתקן מטויח, כנראה בריכה (נ"צ 16124/60112). בגבעה לוקטו חרסים מן התקופות הביזנטית והממלוכית. נראה כי זמנם של שרידי הקירות והמתקן התקופה הממלוכית.
שטח F. תועדה כותרת של עמוד (נ"צ 16120/60102; איור 15).
בקרבת מקום (נ"צ 16107/60114) תועדו שבר אבן אבניים ופזורת של שברי שיש, אבני פסיפס, סיגים ופרורי אבנים ומלט.
בחורבת לסן ובסביבתה תועדו עוד שבע נקודות ממצא:
1 (נ"צ 16142/60165; איור 1: 1). בור מים גדול (כ-6 מ' עומק; 'בור התנשמות'), שטויח בטיח שמעורבים בו חרסים. שני צינורות חרס מוליכים אל הבור מאגן שיקוע.
2 (נ"צ 16112/60127; איור 1: 2). פזורת של סיגים וחרסים. בעבר התגלו באותו מקום רעפים רבים (מידע בעל-פה מאת ד' קידר מקיבוץ נירעם).
3 (נ"צ 16153/60120; איור 1: 3). פזורת חרסים וסיגים.
4 (נ"צ 16155/60118; איור 1: 4). פזורת של אבני בנייה, חרסים וסיגים.
5 (נ"צ 16048/60090; איור 1: 5). בור מים, ובקרבתו פזורים שברי שיש ואבני פסיפס. נקודה זו נמצאת מחוץ לתחומי האתר, אך על סמך הממצא והמיקום על גדת ערוץ נחל ייתכן שבמקום שכן בית מרחץ השייך ליישוב. באתרים רבים באזור התגלו בתי מרחץ (מ' כהן. תשנ"ג. בין הבשור לשקמה. ירושלים. עמ' 167–170).
6 (נ"צ 16115/60090; איור 1: 6). שרידי מבנה, ובקרבתו פזורים חרסים וסיגים.
7 (נ"צ 16145/60099; איור 1: 7). בור מים גדול ובקרבתו רצפת פסיפס לבן. באזור יש בורות פעמון רבים חצובים בסלע בקרבת גתות (דר תשמ"ב, עמ' 236), ואפשר שגם כאן הייתה גת.
בית הקברות
במרחק של כ-0.5 ק"מ מצפון-מערב לחורבת לסן משתרע בית קברות (כ-60 דונם) המיוחס ליישוב; כביש באר-שבע–אשקלון עובר בחלקו המזרחי. ממזרח לכביש נחפרה רצועת שטח (כ-15×100 מ'), והתגלו 51 קברים, חלקם קברי ארגז וחלקם קברי שוחה. הקברים נכרו בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח או צפון-צפון-מערב–דרום-דרום-מזרח. השתמרות העצמות גרועה ואינה מאפשרת בדיקה אנתרופולוגית. הממצא בחפירה כולל חרסים מן התקופה הביזנטית, סיגים ומעט זכוכית. בקבוץ נירעם נמצאים שברים של מכסי סרקופגים, שהתגלו כנראה במהלך חפירת קו מים על ידי חברת מקורות. אלה מכסים גמלוניים להם אקרוטריות (איור 16). על סמך מכסים אלה נראה כי הקבורה במקום החלה כבר בתקופה הרומית, במאות הב'–הג' או אף בתחילת המאה הד' לסה"נ (י' מגן. תשמ"ז. המאוזולאום המערבי בניאפוליס [שכם]. ארץ ישראל י"ט:72–91).
אתר צומת גבים
שטח I. נפתח שטח חפירה (40 מ"ר) במקום שבו התגלו בפיקוח בעבר שרידי מתקנים, חרסים וסיגים. בחפירה התגלו שרידים של שני כבשני קרמיקה, המרוחקים כ-8 מ' זה מזה (3.0 מ' וכ-4.5 מ' קוטרם). הממצא הקרמי כולל בעיקרו קנקני אשקלון (הטיפוס הקדום של קנקני עזה), המתוארכים למאות הג'–הד' לסה"נ (איור 13: 9–11), ולכן נראה כי בכבשנים באתר יוצרו בעיקר קנקנים מטיפוס זה (א' זמר. תשל"ח. קנקני אגירה בסחר הימי הקדום. חיפה. לוח 19: 53; Peacock D.P.S. and Williams D.F. 1986. Amphorae and the Roman Economy. London and New York. Class 48 ). כן התגלו שברי כלי חרס מהמאות הו'–הז' לסה"נ, ובהם קערה מעובת שפה (איור 13: 4).
בקרבת מקום (נ"צ 1608/6022) תועדו בעבר, במסגרת סקר פרהיסטורי בנחל שקמה, שרידי יישוב בשטח של כ-60 דונם, ובהם שרידי מבנים, אבני פסיפס, שלושה בורות מים וחרסים מן התקופה הביזנטית (למדן, ציפר, הוסטר ורונן תשל"ח. עמ' 170, אתר 11-10/02/1). נראה שהכבשנים שהתגלו בחפירה היו שייכים ליישוב זה.
שטח H. תועדו בור מים (נ"צ 16056/60205) ולידו שרידי בור מים נוסף וכן שבר סורג שיש, סיגים ושבר בזלת (נ"צ 16063/60207).
ממצא המטבעות
הלנה סוקולוב ודונלד צבי אריאל
בחפירה התגלו 51 מטבעות, המתוארכים למן התקופה ההלניסטית ועד לתקופה העות'מאנית (טבלה 1).
טבלה 1. ממצא המטבעות.
מס'
|
לוקוס
|
שליט (תאריך לסה"נ), מטבעה
|
טיפוס גב
|
הקבלות
|
ר"ע
|
שטחA
|
1
|
103
|
אנטיוכוס הד'
(173/2–168 לפסה"נ) , עכו
|
דמות לפנים
|
SC II: No.1479
|
60201
|
2
|
"
|
אוטונומי (מאה א' לפסה"נ-מאה ב' לסה"נ)
|
ראש טיכי (פנים)
|
|
60195
|
3
|
"
|
טריאנוס (98–117), אלכסנדריה
|
סיסטרום
|
Dattari 1901: No. 1114
|
60199
|
4
|
108
|
קרקלה? (198–2, עזה 17)
|
דמות
|
Cf. Rosenberger 1975: No. 154
|
60237
|
5
|
103
|
סוורוס אלכסנדר (228) , אנתדון
|
טיכי
|
Cf. BMC Pal.: No. 2
|
60196
|
6
|
108
|
קלאודיוס הב' גוטיקוס (268–270) , קיזיקוס
|
עיט
|
RIC V/I: No. 266
|
|
7
|
113
|
פרובוס (276–282) , סיסקיה
|
קיסר+יופטר
|
RIC V/II: No. 643
|
60219
|
8
|
103
|
רומי פרובינציאלי (מאה הג')
|
ראש (פנים)
|
|
60197
|
9
|
108
|
רומי אימפריאלי (335–341)
|
שני חיילים
|
Cf. LRBC II: No. 857
|
60215
|
10
|
105
|
"
|
"
|
Cf. LRBC I: No. 1363
|
60223
|
11
|
103
|
קונסטנטיוס הב' (341–346) , אנטיוכיה
|
כתובת
|
LRBC I: No. 1398
|
60200
|
12
|
113
|
יוליאנוס (355–361)
|
וירטוס
|
Cf. LRBC II: No. 2636
|
60218
|
13
|
111
|
רומי אימפריאלי
(364–375)
|
קיסר
|
Cf. LRBC II: No. 2653
|
60213
|
14
|
114
|
ולנטיניאנוס הא'? (364–375)
|
"
|
"
|
60211
|
15
|
108
|
רומי אימפריאלי
(364–375)
|
הניצחון
|
Cf. LRBC II: No. 2656
|
60216
|
16
|
113
|
רומי אימפריאלי
(383–395)
|
הניצחון +שבוי
|
Cf. LRBC II: No. 2768
|
60214
|
17
|
103
|
"
|
"
|
"
|
60202
|
18
|
"
|
"
|
"
|
Cf. LRBC II: No. 2183
|
60194
|
19
|
"
|
תאודוסיוס הב'
(425–450)
|
צלב בתוך זר
|
Cf. LRBC II: No. 2810
|
60206
|
20
|
"
|
"
|
"
|
"
|
60192
|
21
|
"
|
אנסטסיוס הא'
(491–518) , קונסטנט'
|
תשליב
|
LRBC II: No. 2288
|
60204
|
22–31
|
102, 103, 107, 108
|
רומי אימפריאלי (מאות הד'–הה')
|
דיוקן (פנים)
|
|
60191, 60203, 60198, 60190, 60228, 60227, 60226, 60209, 60208, 60207
|
32–35
|
103, 106, 108, 113
|
ביזנטי (518–538) , קונסטנט'
|
‰
|
Cf. DOC 1: No. 21b
|
60193, 60212, 60217,
60222
|
36
|
108
|
יוסטיניאנוס הא'
(527–538)
|
M
|
Cf. DOC 1: No. 28
|
60187
|
37
|
"
|
יוסטיניאנוס הא'? (527–538) , קונסטנט'
|
"
|
Cf. DOC 1: No. 30h
|
60188
|
38
|
106
|
יוסטיניאנוס הא'
(527–565) , קרתגו
|
עץ תמר
|
BMCV: No. 68–72
|
60224
|
39–41
|
103, 112
|
ביזנטי (מאה הו')
|
½
|
|
60189, 60205, 60210
|
42
|
107
|
אל-צאלח חאג'י הב' (1389) , דמשק
|
כתובת+משושה
|
Balog 1964: No. 532
|
60221
|
שטחB
|
43
|
214
|
קונסטנטיוס הב' (355–361)
|
וירטוס
|
LRBC II: No. 2504
|
60229
|
44
|
206
|
פלאקילה
(383–392)
|
הניצחון
|
Cf. LRBC II: No. 2717
|
60232
|
45
|
216
|
ולנטיניאנוס הב' (383–392) , אנטיוכיה
|
הניצחון+שבוי
|
LRBC II: No. 2768
|
60235
|
46
|
"
|
הונוריוס (408–423)
|
קיסר+שבויים
|
Cf. LRBC II: No. 827
|
60231
|
47–48
|
200–209, 221
|
רומי אימפריאלי (מאות הד'–הה')
|
דיוקן (פנים)
|
|
60233, 60234
|
49
|
216
|
אל-צאלח חאג'י הב'
(1389) , דמשק
|
כתובת+משושה
|
Balog 1964: No. 532
|
60230
|
50
|
פ''ש
|
" (1381), דמשק
|
כתובת + פרח שושן
|
Balog 1964: No. 524
|
60225
|
51
|
"
|
פרנצ'סקו דונה (1545–1553) , ונציה
|
המושיע
|
Papadopoli 2: No. 35
|
60236
|
בחפירה בחורבת לסן התגלה מעט ממצא הקדום לזמנם של השרידים באתר, והוא כולל מטבע מהתקופה ההלניסטית (טבלה 1, מטבע מס' 1), מטבע מהתקופה הרומית הקדומה (טבלה 1, מטבע מס' 2) וממצא קרמי מועט מהתקופה הרומית הקדומה. ממצא זה מלמד כנראה כי באתר הייתה נוכחות כבר בתקופה ההלניסטית, אולי יישוב קטן או בית חווה, ששרידיו לא השתמרו. ייתכן שהממצא מהתקופה הרומית הקדומה במבנה הצפוני בשטח A מלמד כי תחילת השימוש במבנה הייתה בתקופה זו, או שסמוך לשם שכן מבנה מהתקופה הרומית הקדומה שטרם נחשף. ייתכן שממזרח לשטח A היו מבנים נוספים, שנהרסו בעת סלילת הכביש וכריית עפר במקום.
במאה הד' לסה"נ החלו לפעול כבשני היוצר שבשטח I באתר צומת גבים. עוד יוחסו למאה הד' לסה"נ שרידי הקירות שמתחת למבנה הדרומי בשטח A בחורבת לסן. נראה שבשלב זה מתחיל להתפתח במקום יישוב, ומתחיל שימוש נרחב יותר בבית הקברות הסמוך. בית הקברות קטן בשלב זה, ועל סמך הסיגים שהתגלו בחפירה ייתכן שקיים סמוך אליו בית יוצר, שמאוחר יותר נהרס עם התרחבות בית הקברות.
בתקופה הביזנטית המאוחרת ניכרת התרחבות והתפתחות ביישוב. בשטח A בחורבת לסן נבנה על גבי כבשן יוצר המבנה הדרומי. בשל הזיהום שיצרו הכבשנים הייתה נטייה לבנות אותם מחוץ לשטח הבנוי, ולכן בניית המבנה מעל בית היוצר מלמדת על הרחבת היישוב באתר. בארבעה אתרים בקרבת חורבת לסן תועדו סיגים, המלמדים כנראה שבאתרים אלה שכנו כבשני יוצר (איור 1: 2–4, 6); נראה שזמנם של כבשנים אלה שלהי התקופה הביזנטית. בתקופה זו פעלו גם שתי הגתות בשטחים B ו-C בחורבת לסן, חלק מהשרידים שתועדו בשטח D, ובהם הכנסייה(?), בית הקברות וכן שני הכבשנים באתר צומת גבים. למרות ההתרחבות ביישוב יש לזכור כי זהו יישוב כפרי, והבנייה בו דלילה בהרבה מהערים בנגב. הממצא בחפירות, ובו שבר סורג שיש ועליו צלב, כותרות עמודים משיש ועליהן צלבים ושבר קערה ועליה צלב, מלמד שבמקום שכנה אוכלוסייה נוצרית. באזור כולו התגלו עדויות לכנסיות, למשל בארז, בח' הוגה, בח' חרב(?), בכיסופים, במגן, בבאר שמע ובח' שלאל. באזור עדויות נוספות לאוכלוסייה נוצרית, אך רק מעט עדויות לאוכלוסייה יהודית (י' שוורץ. תשמ"ו. הישוב היהודי ביהודה. ירושלים. עמ' 134–143). על סמך השרידים באתרים בחבל הבשור נראה כי בכל יישוב שמנה כמה עשרות משפחות או יותר הייתה כנסייה (ד' גזית. תשמ"ו. חבל הבשור. תל אביב. עמ' 144). כלכלת היישוב התבססה על חקלאות ומלאכה, למשל ייצור כלי חרס, יין וכנראה גם שמן. בחפירה זו התגלו שרידים או סימנים של שבעה כבשני יוצר. בכל צפון הנגב ומערבו הולכות ומצטברות עדויות לריבוי כבשני יוצר (חדשות ארכיאולוגיות ק: 86–92; גזית תשמ"ו, עמ' 146; Johnson B.L. and Stager L.E. 1995. Ashkelon: Wine Emporium of the Holy Land. (Gitin S. ed.) Recent Excavations in Israel (Archaeological institute of America, Colloquia and Conference Papers I). Pp. 95–109). ללא ספק הכמות הגדולה של הכבשנים היא פועל יוצא של ענף הגפן והיין בארץ בכלל ובאיזור עזה וצפון הנגב ומערבו בפרט (Mayerson P. 1985. The Wine and Vineyards of Gaza in the Byzantine Period. BASOR 25:75–80). באיזורים אלה נחשפו גתות גדולות במיוחד (ג' מזור. תשמ"א. גתות בנגב. קדמוניות י"ד: 51–60), מטיפוס השונה מגתות באיזורים אחרים בארץ (ר' פרנקל וא' איילון. תשמ"ט. גפן, גתות ויין בעת העתיקה. תל אביב. עמ' 58, איור 71). לצד בתי יוצר הוקמו גתות גדולות במיוחד, בדומה לתל קסילה, על מנת לענות על הדרישה לאמצעי אגירה. דוגמא בולטת היא 'אחוזת המיל השלישי' באשקלון, שם התגלו שתי גתות גדולות משוכללות ושרידים של שישה כבשני יוצר (חדשות ארכיאולוגיות ק: 86–91; י' ישראל. תשנ"ה. כלכלת חבל עזה-אשקלון בתקופה הביזנטית לאור סקר וחפירות ב'אחוזת המיל השלישי' ליד אשקלון. מכמנים 8: 119–132). אפשר כי הגתות בחורבת לסן היו שייכות לכנסייה, או אולי למנזר מקומי, והלקוחות היו, כנראה, תושבים מקומיים וצליינים שעברו באיזור בדרכם לאתרי צליינות בנגב ובסיני או בדרכם חזרה לנמל עזה ולאירופה. בדרכם הבייתה הם ייצאו את יינות האיזור המפורסמים (Mayerson 1985:80).
עם הכיבוש המוסלמי חלה ירידה משמעותית ביישוב, שאולי אף חדל להתקיים. ידוע כי בתקופה האסלאמית הקדומה גתות רבות יצאו מכלל שימוש, או הוסבו להפקת דבש ענבים. סביר להניח כי יציאת הגתות מכלל שימוש באה יחד עם ירידה כללית ביישוב ומגמת נטישה שנמשכה בכל האיזור עד לתקופה הממלוכית. נראה כי בחורבת לסן היישוב כולו חדל להתקיים עד לחידושו בתקופה הממלוכית, אז נבנה המבנה הצפוני בשטח A. בהנחה שגם המבנים והמתקן שהתגלו בחתך הכביש בשטח D זמנם התקופה הממלוכית, נראה שבתקופה זו שכן במקום יישוב קטן, ששרידיו נהרסו ברובם עם סלילת הכביש.