בחודשים ינואר-מרס 2005 נערכו שלש עונות חפירה (שטחים I, II) ובחודשים יולי-אוגוסט 2005 נערכה חפירת הצלה נוספת (שטח III) בכיכר מגדל השעון ביפו (הרשאה מס' 4312-A; נ"צ — רי"ח 17695-723/6624-27; רי"י 12695-723/1624-27), לקראת שינויים בשטח ובהמשך לחפירות הארכיאולוגיות במתחם שוק הפשפשים (חדשות ארכיאולוגיות 118; חדשות ארכיאולוגיות 120). החפירות, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית תל אביב (המִשלמה ליפו), נוהלו על ידי מ' פיילשטוקר, בסיועם של ל' ראוכברגר, א' גליק ור' חיים (ניהול שטח), א' כהן, א' בורשטיין ור' בן-עזרא (רישום), ש' יעקב-ג'אם (מנהלה), ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות), צ' שגיב (צילום שטח), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), א' פרץ (שימור ושחזור) ומ' עג'מי וד' ברקן. סיוע נוסף הוגש על ידי צ' שחם (מנהל מוזיאון יפו לעתיקות) וא' יוסף אשר עבד עם י' קפלן ז"ל ותרם מידע חשוב על החפירות הקודמות בשטח שעדיין לא פורסמו.
נוסף על שטחים I-III נחפרו בכלי מכני שלוש תעלות (לוקוסים 799, 800 ו-801; איור 1) ממערב לשטח III שהורחבו בעבודה ידנית. החפירה הוגבלה בריבועים אחדים בשל צינורות מים או כבלים ובריבועים אחרים בשל תנאי בטיחות. נשמר מרחק מבניינים כמו מגדל השעון כדי להימנע מערעור יסודותיהם. מכשול נוסף היה גורמים דתיים קיצוניים שמנעו חפירת קברים שנחשפו בשטח. העבודה נפסקה כשנתגלתה קבורה ולפיכך לא ניתן היה לבדוק שרידים קדומים בעומק.
כיכר מגדל השעון שהוקם בתחילת המאה הכ' לסה"נ נמצאת מצפון-מזרח לתל יפו. במערב גובל השטח בתחנת המשטרה ובמסגד מחמודייה שנבנה בראשית המאה הי"ט לסה"נ על ידי אבו נבוט. ממזרח גובלת בשטח הסראיה החדשה (בניין המושל) שנבנתה בסוף המאה הי"ט לסה"נ. במהלך החפירות נוצר רצף שכבות מקומי (טבלה 1) ששולב ברצף השכבות הכללי של השכונות המזרחיות ביפו (טבלה 2).
טבלה 1. רצף השכבות המקומי בכיכר השעון
שכבות כלליות/שטחים |
0 |
I |
II |
III |
IV |
V |
VI |
VII |
VIII |
IX |
X |
XI |
I |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
+* |
+ |
|
II |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
|
|
|
III |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
+ |
|
|
+* |
|
|
|
* רק כלי חרס
טבלה 2. מערך השכבות הכללי באזור המזרחי של יפו
שכבה |
תקופה |
הערות |
0 |
מודרנית |
החל מ-1948 והלאה |
I |
מנדטורית |
|
II |
עות'מאנית |
|
III |
ממלוכית |
רק קברים |
IV |
צלבנית |
|
V |
אסלמית קדומה |
|
VI |
ביזנטית |
|
VII |
רומית |
|
VIII |
הלניסטית |
|
IX |
פרסית |
|
X |
ברזל |
|
XI |
ברונזה מאוחרת |
רק קברים |
בשל צורתם הצרה והמאורכת של שטחי החפירה, נחשפו רק חלקי מבנים ופריטים אחרים. להלן סיכום ראשוני של עיקר תוצאות החפירה על פי הסדר הכרונולוגי.
שכבות IX ו-X. בתעלת בדיקה קטנה (ריבוע C4) נחשפו רצפות וכלי חרס מתקופת הברזל 2 (4.5 מ' עומק מפני שטח). בשל בעיות בטיחות לא ניתן היה להרחיב את שטח החפירה. על סמך השכבה הקדומה באזור זה של יפו נראה כי העיר תקופה זו הייתה גדולה מכפי שהוערך בעבר. כלי חרס מהתקופה הפרסית שנמצאו ברובד שכיסה את שכבת הברזל ובשכבות שמעליה מעידים על פעילות בתקופה זו באזור זה של העיר.
שכבה VIII. בכמה מקומות בשטח נמצאו כמויות גדולות של כלי חרס מהתקופה ההלניסטית. בדיקה מדוקדקת של החומר הקרמי תאפשר להגדיר את השכבה ההלניסטית.
שכבה VII. לפחות בשני מקומות בשטח החפירה נחשפו שרידי מבני אבן המאוחרים לשכבות ההלניסטית והקדומות לה וקודמים לשרידי שכבה VI. הגבלת משרד הדתות לא אפשרה חפירת מבנים אלה שהיו כנראה קברים. עם זאת, יש לציין שבחפירה של י' קפלן שלא פורסמה, נמצאו קברים מתקופה זו בשטח שמצפון לכיכר מגדל השעון.
שכבה VI. בשטחים I ו-II נמצאה כמות גדולה של כלי חרס מן התקופה הביזנטית. לא ניתן היה לשייך כלי החרס אלה לארכיטקטורה מסוימת אולם הם מעידים בברור על פעילות בתקופה זו.
שכבה V. שרידים מהתקופה האסלאמית הקדומה נמצאו בכל השטח. חלקים ממבנה בשטח
I נבנו בטכניקת
Terre Pisée המוכרת מחפירות קודמות בשוק הפשפשים (
חדשות ארכיאולוגיות 118) ובמתחם גנור (
חדשות ארכיאולוגיות קח: 70-69). אף שתוכנית המבנה אינה שלמה, דומה שקירותיו היו שייכים למבנה מסיבי הדומה למבנים שנחשפו בשוק הפשפשים ובמתחם גנור.
שכבה IV. בשכבה זו שני שלבים. במהלך השלב הראשון הוקם רחוב מאבני כורכר כתושות בציר צפון–דרום, משני צדיו מבנים ונראו בו תיקונים אחדים. בשלב השני תוקנו או שונו קירות אחדים במבנים או בקרבתם. מעיבוד ראשוני של כלי החרס יש לתארך את השלב הראשון למאה הי"ב לסה"נ ואת השלב השני למאה הי"ג לסה"נ.
שכבה III. עיקר הפעילות בתקופה הממלוכית הייתה קבורה. לקברים כיוון אחיד, מזרח–מערב וכולם קברי ארגז מכוסים בלוחות אבן ובהם קבורות יחיד. לעתים נעשה שימוש באבני בנייה לצורך בניית הקברים. הנקברים הונחו על צדם, ראשם במערב ופניהם לדרום, אופייני מאוד לקבורה אסלאמית. נחפרו רק קברים מעטים בשל התנגדות חריפה של גורמים אסלאמיים שהביאו להפסקת החפירה.
החפירות אימתו את ההנחה שהיישוב בתקופת הברזל היה גדול הרבה יותר מששוער בעבר. אף שהשרידים מתקופה זו מוגבלים, נראה שמתקופת הברזל ואילך למעט פער בתקופה הרומית היה שטח זה חלק מהעיר התחתית של יפו, עד הריסתה בשלהי התקופה הצלבנית. השטח שימש בית קברות בתקופות שבהן לא היה מיושב. בית הקברות הוקם לראשונה בתקופה הממלוכית ובמשך הזמן נדד צפונה בשל גידולה של העיר, במיוחד לאחר שחומת העיר יצאה מכלל שימוש בשליש האחרון של המאה הי"ט לסה"נ.