טרם החפירה הובחנו על פני השטח קטע של צינור ניקוז (9 ס"מ קוטר; 4.8 מ' אורך השתמרות) עשוי מחוליות חרס, המונח בתוך מעטפת עשויה מאבנים וטיח (L102), וכן קטע של רצפת בטון (L101). קצהו המערבי של צינור הניקוז בולט מתוך המעטפת, ואילו קצהו המזרחי של הצינור שבור. בעת ניקוי מעטפת צינור הניקוז נחשפה סמוך לקצה המזרחי שלו אבן כורכר רבועה (0.22×0.24 מ'; איור 3), ובה חצובים שני חורים עגולים, האחד בפן העליון (9 ס"מ קוטר) והשני בפן הקדמי (10 ס"מ קוטר). אבן רבועה זו מונחת מתחת למרזב, החצוב באומנה שבין שני החדרים האמצעיים של בית הבאר. מים שזרמו במרזב התנקזו לתוך החור העליון באבן וזרמו הלאה לצינור החרס דרך החור בפן הקדמי. בחור שבפן הקדמי של האבן נחצבה מגרעת (0.5 ס"מ עומק), שנועדה לחיבור צינור החרס לאבן.

סמוך לצינור הניקוז מצפון נוקה קטע מרצפת הבטון (7 ס"מ עובי; איור 4). במרכיבי הבטון הובחן חצץ. הרצפה ניגשת אל קיר, שנבנה באבני גזית מכורכר (W107; גובה השתמרות 0.4 מ'). הוא חסם חלק מחזיתו של החדר הצמוד לחדר הבאר, ולכן ברור כי הוא נבנה בשלב מאוחר. רצפת הבטון והקיר נבנו כנראה לאחר שהופסקה הפעילות המקורית במבנה להשקיית הפרדס.
בחפירה מצפון לצינור הניקוז נחשף יסוד של אומנה (L110, עובי 0.14 מ') האחוזה בדופן בריכה. היסוד בולט כ-0.25 מ' מהאומנה. אומנה זו שימשה בעבר להחזקת קורה שתמכה בגלגלי האנטיליה.
משני צדי צינור הניקוז (L109 ,L108 ,L106–L103 ,L100) נחשף מילוי של אדמה חומה, ובו ממצא קרמי שרובו משלהי התקופה העות'מאנית, הכולל כמות רבה של חרסים עשויים טין חום וחרסים אפורים ושחורים מטיפוס כלי עזה, וכן שברי מקטרות מחופות חום, שברי כלי פורצלן, שברי גוף של כלי אנטיליה (איור 5: 1, 2) ושברי רעפי מרסיי. עוד התגלו שבר גוף של פיטס מיובא מקפריסין מהתקופה העבאסית ושברים מעטים של בסיסי קערות מהתקופה הצלבנית. כן התגלה שבר שפה של אגן משיש שנחצב בתוך כותרת קורינתית, ומתוארך אולי לתקופה הצלבנית. במילוי אדמה מצפון לצינור החרס
(L108) התגלה מטבע ברונזה מהתקופה הביזנטית (335–341 לסה"נ; ר"ע 140588). יש לציין שמילויי האדמה החומה אינם חתומים והתגלו בהם הפרעות בנות ימינו.
שברי כלי האנטיליה התגלו ברחבת האנטיליה. כלים דומים שהתגלו בעכו תוארכו על ידי ע' שטרן לסוף המאה הי"ח – ראשית המאה הי"ט לסה"נ (‘Atiqot 31:65–68, Fig 18:134, 135). לדעתי אפשר שיש לתארך את כלי האנטיליה שהתגלו בחפירה לשנים 1920–1940 — זמן פעולת מתקן האנטיליה בבית הבאר. ע' שטרן מייחסת את הכלים שהתגלו בעכו למתקן 'פרוטו אנטיליה' שהופעל בידי אדם. לעומתה ש' אביצור טוען שכלי אנטיליה שימשו בכל סוגי מתקני האנטיליה (ש' אביצור. 1976. אדם ועמלו, אטלס לתולדות כלי עבודה ומיתקני ייצור בארץ­-ישראל. ירושלים. עמ' 60–63), ולפיכך יכלו לשמש גם במתקן האנטיליה שפעל בבית הבאר במתחם גנור והופעל על ידי גמל. גם נפחם של כלי האנטיליה מעכו (שני ליטרים) מעמיד בספק את ההנחה ששימשו באנטיליה שהופעלה על ידי אדם (א' איילון וי' דריי. 2005. מערכת השקיה ביזנטית ביבנה-ים. בתוך מ' פישר. עורך. יבנה, יבנה-ים וסביבתן, מחקרים בארכיאולוגיה ובהיסטוריה של מישור חוף יהודה. תל אביב. עמ' 247–248, איור 19: 8–9).
 
חשיבותה של החפירה בחשיפתה המלאה של מערכת ניקוז מי גשמים של בית הבאר. בעקבות החפירה נכללה מערכת הניקוז בשימור האתר. כן על סמך החפירה הוצע שכלי אנטיליה ממשיכים לשמש עד שנת 1940.