שטח האתר חולק לכמה שטחי חפירה (F ,DA; איור 2, שטח A מרוחק ולא מופיע בתכנית). בשטח A נחשף אתר מתקופת הב"ק 1א', במישור מעט קעור של קרקע אלוביאלית, על מדרגה נמוכה, כ-0.5 ק"מ מצפון לאפיק נחל שורק. בשטח F, הנמצא במפנה המזרחי של גיא, נמצא אתר ובו קברים מתקופת הברונזה הביניימית ותקופת הב"ת 2ב'; בתחתית הגיא נובעים מעיינות מספר. בשטחים DB, הממוקמים על גבעת גיר שטוחה (איור 3) — שטח B בראש הגבעה (150 מ' מעפה"י), שטח C במפנה המערבי של ראש הגבעה ושטח D השתרע על המדרון המערבי — נחשף אתר גדול, שהתקיים למן התקופה הרומית ועד התקופה הממלוכית. שרידי הכפר הערבי ח'ולדה נמצאו בחלקו המזרחי של האתר, ובחלקו המערבי השתרע בית הקברות של הכפר.

 
שטח A. נחפרו שבעה ריבועים בחלקה הדרומי של החפירה, מדרום לבתי הקיבוץ. החפירה נערכה באדמת סחף ללא ממצאים עד לסלע הטבעי. על גבי הסלע נמצאו שלושה מוקדים אפורים (כ-1 מ' קוטר כל אחד), ונמצאו בהם חרסים, עצמות בעלי חיים ומעט פריטי צור. המוקדים לא נחצבו בסלע הטבעי, אלא ניצלו בורות טבעיים. בסביבת המוקדים לא נמצאו שרידי אדריכלות. המוקדים מתוארכים לתקופת הב"ק 1א'. מוקדים אלה דומים לאתרים אחדים שנמצאו מצדו הצפוני של אפיק נחל שורק, בתלוליות בטשי, בתחתית של מאגר מים בחפץ חיים, בחתך של כביש ביסודות ובתעלות הבדיקה במשמר דוד.
 
שטח B נמצא מעט מדרום לפסגת הגבעה (איור 4); הוא הגבוה בשטחי החפירה ונחפרו בו 55 ריבועים. הבנייה הראשונה בשטח הייתה בתקופה הביזנטית–האסלאמית הקדומה (שכבה VI). בשטח נבנו כמה אגפים של מבנה גדול סביב חצר מרכזית. בפינת החצר היה מתקן מרוצף פסיפס, ששימש גת או מתקן רחצה. קירות המבנה (כ-0.6 מ' עובי) הושתתו על הסלע הטבעי, במדרון מדורג מצפון לדרום. מצפון לחצר, על המדרגה הצפונית נבנה מבנה שכלל שלושה אולמות ארוכים שחולקו בקירות מחיצה לכמה חדרים. צדו הצפוני היה בנוי מקירות ללא פתחים. האולם הדרומי היה מחובר בקיר דרומי עם פתחים וקשתות אל החצר המרכזית. מדרום לחצר נחשף בניין שכלל שני אולמות ארוכים שהופרדו מהחצר בקיר עם חלונות. ממזרח לחצר נחשף אולם ארוך עם קירות מחיצה. האולם המזרחי חיבר את האגפים הצפוני והדרומי. בשכבה VI לא נמצאו עדויות לסגירת הבניין מצדו המערבי ונראה שצורתו הייתה האות ח'. שכבה VI חרבה ברעידת אדמה (אולי בשנת 749 לסה"נ) שלאחריה נבנו בשטח קירות מספר (שכבה V). בצדו המערבי נבנו שלושה קירות מסיביים שתחמו את הבניין ושינו את תכניתו מבניין שצורתו האות ח' לבניין מרובע סביב החצר המרכזית משכבה VI. שכבה V מיוחסת לתקופה העבאסית ולראשית התקופה הפאטימית. בניין איתן זה נפגע והתערער, אולי ברעידת אדמה נוספת בשנת 1033 או בשנת 1068. לאחר מכן נבנו בתוכו כמה קירות מסיביים שנועדו כנראה לתמוך במבנה (שכבה IV). שכבה זו מיוחסת לסוף התקופה הפאטימית. הבניין עם קירותיו המסיביים שימש תקופה ארוכה ונראה שחלקים ממנו ננטשו בהדרגה, עד לנטישתו הסופית. בשלב האחרון רצפותיו נמצאו שרופות מעט. על גבי השרפה נבנה קיר אחד בלבד (שכבה III), שהוצמד לאחד הקירות המסיביים שהיו בשטח. שכבה זו מיוחסת לראשית התקופה הממלוכית. בד בבד עם הקיר הורמו גם רצפות בחדרים ונבנו בשטח כמה מתקני אבן, שכללו מעגלי אבנים ושורות אבנים שטיבם וסיבת בנייתם אינם ברורים. על פני השטח נאספו חרסים אחדים מהתקופה העות'מאנית ושרידי יסודות של מבני המשק של קיבוץ משמר דוד (שכבה I).
המבנים הקדומים בשטח B היו כנראה חלק ממכלול מִנהלי, מבנה מנהל או ח'אן. המבנה לא דומה לבתי מגורים שנמצאו בשטחים האחרים, ונראה כי רוב חדריו שימשו לאחסון. שימושו הציבורי של המבנה נמשך עד לרעידת האדמה שהחריבה את שכבה IV. אחר כך התיישבו בין שרידי המבנה ותמכו את קירותיו, או שעשו בהם שימוש משני.
 
שטח C חולק לשלושה שטחי משנה (C3–C1).
C1 (איור 5). שרידי הבנייה הקדומים ביותר שנמצאו בשטח זה מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת או לראשית התקופה הביזנטית (שכבה VII). בחלק המערבי נחשף פתח רחב בין שני קירות מסיביים. סף הפתח ובו שתי גומחות הפותה נחצב לתוך הסלע הטבעי והמזוזות נבנו מאבני גזית גדולות. על פי המגדלים משכבות VI ו-V שנמצאו מעל הפתח (להלן) אפשר לתארך את הפתח הרחב משכבה VII לתקופה הרומית או לראשית התקופה הביזנטית.
בתקופה הביזנטית–האסלאמית הקדומה (שכבה VI) הייתה בשטח בנייה מסודרת ואיכותית. שרידי שכבה זו נחשפו רק בכמה בורות בדיקה והמידע האדריכלי עליה מקוטע, אך התכנון הכולל של השטח ברור. בשכבה  זו חולק השטח לשני אזורים: מזרחי ובו בתים פרטיים, ומערבי ובו מגדל גדול, נפרד מסביבתו, על גבי מסד אבן מסיבי. בין שני האזורים הפרידה סמטה או רחוב בכיוון צפון–דרום. הבתים נבנו בשורות וביניהן סמטאות מרוצפות בחלקן. חלק מקירות המבנים נבנו מאבני גוויל על גבי קירות מהשכבה הקודמת, וחלק נחצבו בסלע הטבעי. בנייה דומה נמצאה בשכבות המקבילות גם בשטחי המשנה C2 ו-C3. בשל מגבלות החפירה, המגדל עצמו לא נחשף, אבל נחשפו חלקים מהמסד המסיבי שעליו עמד. המבנים והמגדל משכבה VI נהרסו ברעידת אדמה, אולי בשנת 749 לסה"נ.
אחרי רעידת האדמה, נבנה על גבי הרובע של הבתים הפרטיים רובע מחודש של מבנים פרטיים (שכבה V). על שרידי המגדל ההרוס משכבה VI נבנה מגדל שצורתו מלבן, כמעט מרובע (שכבה V; 0.9 מ' עובי קירות). הצלע הארוכה, שכיוונה מזרח–מערב, נחשפה לאורך 13 מ', והקצרה – לאורך 12 מ'. אל הקיר המזרחי של המגדל הוצמד חדר מרובע ובשלוש מפינותיו הוצמדו תמוכות עגולות (כ-1 מ' קוטר). הפינה הרביעית, הדרומית-מערבית, נהרסה מפעילות חקלאית. התמוכות לא היו מגדלי פינה ומטרת בנייתן אינה ברורה. ייתכן שנועדו לתמוך את פינות הבניין אחרי רעידת האדמה, או שמטרת בנייתן הייתה לשוות לבניין צורה אסטטית נאה. מבני שכבה V חרבו פעם שנייה ברעידת אדמה בשנת 1033 או בשנת 1068. המבנים החרבים חלקית שופצו במקומם ולא הופרדו לשכבה חדשה.
שכבה II, המתוארכת לשלהי התקופה העות'מאנית ולראשית תקופת המנדט הבריטי, נמצאה רק בשוליים המזרחיים של השטח. נחשפו ממנה כמה יסודות של קירות.
 
C2. נפתחו 66 ריבועים. בחלק הדרומי-מזרחי נמצא בית קברות קטן של ילדים (שכבה I) והעבודה הופסקה. בצדו הצפוני-מזרחי של השטח נבנו שני מבנים (שכבה VII), מדורגים על שלוש מדרגות סלע, שירדו במדרון טבעי מתון ממזרח למערב. קירות המבנים נבנו בחלקם על גבי הסלע ובחלקם נחצבו בסלע הטבעי. תופעה דומה נמצאה גם בשטחים האחרים בשטח C. במדרגה התחתונה, המערבית ביותר, נמשכו הקירות מערבה מקו החפירה, אך האזור נהרס ממבני הקיבוץ. במדרגה זו נמצאו חלקים של מבנים, תעלות ניקוז ושני מקוואות טהרה, אחד בחלק הצפוני של המדרגה (איור 6) ואחר בצדה הדרומי (איור 7). שני המקוואות היו משולבים בתוך חדרים של שני מבנים גדולים, שנחפרו רק בחלקם. הקירות של מבנים אלה נבנו מאבנים מסותתות, חלקן גזית וחלקן גוויל. חלקיהם הדרומיים התחברו למבנה שנמשך דרומה והתחבר למבנים הצפוניים של שטח משנה C1. חיבור זה אפשר שיכוב אחיד ומתואם של כל השרידים בשטחי המשנה C1 ו-C2.
 
C3. נפתחו 45 ריבועים (איור 8). שטח זה מרוחק מעט מהשטחים האחרים ונמצא קרוב לשוליים הצפוניים של האתר. נחשפו כמה מבנים מתוכננים (שכבה VI). הקירות המזרחיים של המבנים נחצבו בחלקם בסלע, ובחלקם נבנו על הסלע ולצדו. מהכלים שנמצאו ומהמפולת, אפשר להסיק שהמבנים בשטח משנה C3 נהרסו ברעידת אדמה, שהרסה את כל המבנים בשכבות המקבילות בכל שטחי החפירה. לפי צורת הבנייה ואיכותה, יסודות המבנים שנחשפו בשטח משנה C3 הם של מבני מגורים פרטיים.
במרכז השטח נחשף מבנה עגול (כ-9 מ' קוטר), ייחודי מסוגו; הוא בנוי מקיר עגול (0.45 מ' רוחב) עם מסד מסיבי מאבני גזית. המסד ברובו בנוי משני נדבכים על הסלע הטבעי. צדו הצפוני של המבנה (כ-10 מ' אורך) נבנה על גבי יסודות מוצקים בעומק כ-3 מ'. מרכז המבנה היה מרוצף ברצפת פסיפס צבעונית. לפי העיטור, הפסיפס מתוארך למאה הז' לסה"נ, ונראה שהוא הונח על הרצפה בפרק הזמן המקביל לשכבה VI, בשטחי המשנה C1 ו-C2 (שלהי התקופה הביזנטית–התקופה האסלאמית הקדומה). בין הקיר ההקפי לבין שולי רצפת הפסיפס נמצא רווח (0.8 מ' לערך), ובו אבני גוויל גדולות שחוברו בטיט. לפי המרחק שבין הקיר ההקפי לפסיפס ולפי הפרשי המפלסים, אפשר להניח שהפסיפס היה מוקף בשתי שורות של מושבי אבן שנשדדו. ייתכן שמבנה זה שימש מקום ציון וכינוס שלו ערך דתי או היסטורי. הפסיפס שהונח במבנה על רצפתו מאוחר בהרבה לזמן הקמתו.
בבור הבדיקה שנחפר מתחת לפסיפס נמצאו חרסים מהתקופה הרומית. ממצא מתקופה זו ייחודי לשטח משנה C3. החרסים הקדומים מתחת לפסיפס מלמדים כי יש אפשרות שהמבנה, שהפסיפס הונח על רצפתו, היה במקור מבנה קדום והפסיפס, שהונח עליו בשכבה VI, מאוחר לזמן בנייתו המקורי, כנראה בשכבה VII מהתקופה הרומית. עדות לאפשרות זו נמצאה בתחתית המסד המוצק העגול בצדו הצפוני, שם אפשר לראות קיר עגול של מבנה עגול קדום יותר. עדות נוספת לכך היא רצפת טיח לבנה (כ-5 מ' רוחב), הניכרת בין המבנה העגול ובין המבנים המקיפים אותו. נראה שהמבנה העגול הקדום, המתוארך לתקופה הרומית, עמד חופשי בשטח ולא היה לו חיבור עם סביבתו. בין מבנה זה ובין המבנים הפרטים הסובבים אותו אין דמיון אדריכלי. בניית הגזית שלו שונה וייחודית בחפירה. המגדל הקדום שבשטח משנה C1, הנמצא כ-200 מ' מדרום לו, ניצב מעט מעל דרך סלולה שעברה כ-50 מ' מערבה מהם (שטח D).
 
בשטח D נפתחו 40 ריבועים. חלקו העליון של השטח משיק לשטח C. מאז התקופה הביזנטית–האסלאמית הקדומה, השטח הטרשי לא נבנה, לא נחרש ונראה שהייתה בו פעילות של מרעה בלבד, שכן שרידי הקירות בלטו מעל לפני השטח ללא פגע עוד טרם החפירה. נחשפו בו דרך, קברים ומתקנים חקלאיים.
הדרך (כ-7 מ' רוחב; איור 9). קטע מדרך עתיקה נחשף באקראי בעת פעולות החישוף בשטח. היא נמצאת לרגלי השטח הבנוי של האתר בשטח משנה C3. ציר הדרך, צפון–דרום, מותאם לטופוגרפיה של המפנה המערבי של האתר. חשיפת הדרך וזיהוי השרידים בשטח מסייעים להבנת תכנון היישוב באתר. צדה המערבי מושתת על יסוד בנוי מאבני שדה בשימוש משני ותחום בקיר אבן, צדה המזרחי חצוב בסלע המדרון, וביניהם מילוי חצץ. חשיפת הדרך בצדו המערבי של האתר מסבירה את המונומנט העגול בשטח משנה C3, שהיה כמעט צמוד לדרך; את ריכוז הבנייה המסיבי בשטחי המשנה C1 ו-C2, שהיה צמוד לדרך; ואת המגדל, שניצב בשולי הדרך ושלט עליה. 
קברים. נמצאו ארבעה קברים, לכל אחד מהם חדר מבוא חצוב רבוע (כ-4 × 4 מ'), מדרגות חצובות בצדו המערבי ופתח בצדו המזרחי. בכל הפתחים נמצאו אבני גולל, חלקן על רצפת חדר המבוא וחלקן באתרם. החפירה לא נמשכה מעבר לחדרי המבוא. החרסים שנמצאו בחדרי המבוא הם מהתקופות הרומית והביזנטית.
מתקנים חקלאיים. נחשפו גת קטנה, מכלול גתות ומחצבה. הגת הקטנה נחצבה בסלע טבעי, בחלקו העליון של השטח, והיא כוללת משטח דריכה ושני בורות איגום קטנים. חלקים מהטיח המקורי השתמרו על הרצפה ועל הדפנות. במרכז השטח נחצבה גת גדולה שהורחבה לשתי גתות בכמה שלבים (איור 10). בשלב הקדום נחצבה גת אחת גדולה מאוד, מעל אחת ממערות הקבורה מהתקופה הביזנטית, ייתכן שמערת קבורה זו שימשה במקור מקווה של הגת. לגת זו היה משטח עבודה עם בורג במרכזו ובור איגום רבוע מצפונו. משטחי הדריכה היו בצדה הדרומי. בשלב מאוחר, כאשר הגת הקדומה יצאה משימוש, נבנו בשטח שתי גתות חדשות. גת אחת, חצובה, נבנתה ממזרח לגת הקדומה וגת אחרת, נבנתה חלקית על הגת הקדומה. בגת המזרחית משטח עבודה עם בורג. מצפון לה נבנתה בריכת שיקוע שממנה נאסף התירוש לשני בורות איגום. סביב משטח הבורג נחצבו ונבנו משטחי דריכה שנוקזו אל תוך משטח העבודה של הבורג. בגת המערבית נבנה משטח עבודה לבורג על גבי משטח העבודה החצוב הקדום. בור האיגום מולא ובתוכו נבנתה בריכת שיקוע. איסוף התירוש נעשה לתוך בור איגום חדש, עגול, שלצורך בנייתו נהרס הקיר המזרחי של בור האיגום הקדום. שתי הגתות המאוחרות פעלו כנראה בד בבד, בזמן אחד, ושימשו להפקת יין בכמה שיטות. גתות מורכבות כאלה נמצאו בכפר סירקין (Sidi, Amit and Ad 2003), בתל איפשר (Yannai 2009), באלעד-מזור (עמית תשנ"ז) ועוד (אבשלום-גורני, גצוב ופרנקל תשס"ח). לפי החרסים שנמצאו בהן ובסביבתן, הן מתוארכות למאה הז' לסה"נ, לסוף התקופה הביזנטית או לראשית התקופה האסלאמית הקדומה.
 
שטח F (איור 11) משתרע בחלק המערבי של הפרויקט, על הגדה המזרחית של נחל שחם, בתחתית העמק ועל רכס טרשי ממערב לשטח הבנוי של קיבוץ משמר דוד. על גבי הסלע הטרשי ניטע יער אורנים. נחפרו כמה חתכי בדיקה ונמצאו בהם חרסים מתקופת הברונזה התיכונה. נפתחו שלושה ריבועים במקומות שנמצאו בהם חרסים. בכל ריבוע נמצא קבר או שניים שנהרסו ואי אפשר לשחזר את מתארם. שלושה קברים הם מתקופת הב"ת 2ב' ובקבר אחד נמצא קנקן מתקופת הברונזה הביניימית. בחלק המערבי של השטח נחשף מבנה, אולי שני מבנים עם מסדרון ביניהם, מתקופת הב"ת 2ב'. זוהו שני שלבי בנייה: בשלב ראשון נבנה המבנה הישר על הסלע הטבעי; בשלב שני נוסף קיר, צמוד לקיר הקדום בחדר הצפוני, גם הוא בנוי הישר על הסלע הטבעי. בחלק זה של השטח נמצא בית מלאכה גדול לייצור להבי מגל, שזמנו ככל הנראה תקופת הב"ת 2ב'. בכל השטח שנחפר נמצאו כלים רבים מתקופת הברונזה הביניימית, שבר אחד של שפת פערור מתקופת הברונזה הקדומה, ושבר אחר מהתקופה הנאוליתית הקרמית א'. נוסף על אלה נמצא קנקן תמים המתוארך לתקופת הברזל 2ב'.
על סמך השרידים בשטח, נראה שהיישוב בחלק התחתון של שטח F היה מיושב כבר בתקופה הנאוליתית הקרמית א'. היישוב מתקופה זו קשור ליישובים שנמצאו באפיק נחל שורק וקשור למוקדים שנמצאו בשטח A. שבר השפה מתקופת הברונזה הקדומה מעיד כי באתר התקיימה פעילות גם בתקופה זו. בתקופה זו האתר המרכזי באזור היה בתל גזר. נראה שזיקת האתר בשטח F לתל גזר נמשכה גם בתקופת הב"ת 2א'–ב', וסביר להניח שהוא היה אתר פרזות של העיר הראשה.
 
סיכום. החפירה במשמר דוד התנהלה על פני שטח נרחב ונחפרו בה שטחים מרוחקים מאוד זה מזה. היישוב הקדום ביותר באתר, מהתקופה הניאוליתית הקרמית, היה חלק מתפרוסת היישובים שנמצאו בתלוליות בטאשי, ביסודות ובחפץ חיים. הממצאים מלמדים שכבר בעת העתיקה השתלב היישוב במערך היישובים והדרכים באזור. היישוב היה מרוכז בחלק התחתון המערבי של האתר וניזון ממי המעיינות בוואדי, שירד מתל גזר בצפון לעבר נחל שורק בדרום. היישוב התקיים, אם כי לא ברציפות, למן התקופה הנאוליתית ועד סוף תקופת הברונזה התיכונה. בית הקברות של היישוב היה על גבעה טרשית מעט דרומה לו. בתקופה הרומית השתנה אופיו של היישוב (שכבה VII), אזור היישוב הנמוך ניטש ויישוב חדש נבנה על גבי השלוחה הטרשית, שעליה הוקם לימים קיבוץ משמר דוד. שרידים אדריכליים משכבה VII נמצאו רק בשטח משנה C1, ואפשר שהמבנה העגול בשטח משנה C3 נבנה גם הוא בתקופה זו. רוב השטח של הגבעה נבנה בצפיפות בתקופה הביזנטית–האסלאמית הקדומה (שכבה VI). בנייני שכבה VI נבנו על פני הסלע הטבעי וחלק מקירותיו נחצב בסלע ונבנה לסירוגין. שכבה זו נהרסה כנראה ברעידת אדמה בשנת 749 לסה"נ ולאחר החורבן נבנה היישוב מחדש (שכבה V), כיסה את שרידי השכבה הקודמת, השתמש בחלק מהקירות של שכבה VI והתפתח מזרחה גם לשטחים חדשים. גם יישוב זה נהרס כנראה ברעידת אדמה בשנת 1033 או 1068 לסה"נ. בתקופה הפאטימית נבנו על גבי השכבות ההרוסות של שכבה V קירות תמך (שכבה IV), ומעליהם שרידי מבנים דלים ותיקונים מהתקופה הממלוכית (שכבה III). נראה שרוב היישוב היה נטוש או ניטש בהדרגה. על פני השטח נמצאו עדויות לשימוש משני בראשי קירות, תעלות שוד של הקירות הקדומים ועוד עדויות לשימוש מאוחר בשטח (שכבה II). פעילות זו נעשתה על ידי תושבי הכפר הערבי ח'ולדה וחלקה מיוחס לפעולות הבנייה של קיבוץ משמר דוד.
חשיבות החפירה בארבעה גילויים משמעותיים: 1) חשיפה של שרידי עיירה או יישוב כפרי מהתקופה האומיית במרחב אמאוס–רמלה. 2) חשיפת שתי שכבות ארכיאולוגיות שנהרסו ברעידות אדמה. המכלולים הקרמיים וחפצים אחרים מהתרבות החומרית קשים מאוד לתיארוך מדויק. הסיבות לכך הן בעיקר שמרנות ארוכת שנים בעיצוב כלי החרס למן שלהי התקופה הביזנטית ועד לסוף התקופה האומיית, ושימוש ארוך שנים של מטבעות ביזנטו-ערביים במהלך התקופה האומיית. לכן קשה מאוד לתארך מכלולים של התרבות החומרית ולקבוע בביטחון אם הם מהתקופה הביזנטית או מהתקופה האסלאמית הקדומה. מכאן שזיהוין של רעידות אדמה, המתוארכות בוודאות כסיבות לחורבן שכבות VI ו-V, עשוי לתרום להגדרת מכלולים מתוארכים של תרבות חומרית באתרה. 3) המבנה העגול בשטח משנה C3 שהוא ייחודי ותורם מידע על מבנים מסוגו. 4) חשיפת שני המקוואות השלמים בשטח משנה C2, שהם, ככל הידוע, המאוחרים ביותר שנמצאו בחפירות בארץ ישראל. אם אלה אכן מקוואות, זוהי עדות מוחשית לקיומה של קהילה לא מוסלמית בתקופת בית אומייה. להצעה זו השלכות חשובות לזיהויה של קהילת תושבי האתר בתקופת בית אומייה. מקוואות טהרה היו בשימוש של הקהילות היהודיות והשומרוניות בארץ ישראל. בחפירה במשמר דוד נמצאו גם עדויות משכנעות לקיומה של קהילה נוצרית ביישוב. על סמך ממצאים אלה מסתבר שהקהילה ביישוב הייתה מעורבת, של יהודים, נוצרים ושומרונים. מתאריך המקוואות אפשר להניח שהקהילות הללו המשיכו לחיות ולקיים את אורח חייהם הקודם, ולשמור על דיני השימוש במקוואות טהרה, לאחר השתלטות האומיים על ארץ ישראל (Amit and Adler 2010:136). למסקנה זו חשיבות רבה בניסיון ללמוד את תהליכי האסלאמיזציה של תושבי ארץ ישראל ואת זמנם. מהממצאים עולה ששמירת דיני טהרה המשיכה להתקיים בארץ ישראל תחת שלטון בית אומייה. יש אפשרות סבירה, כי דינים ומנהגים אלה המשיכו להתקיים לאחר שתושבי ח'ולדה כבר התאסלמו. לפי שני המקוואות במשמר דוד, תושבי ח'ולדה לא ראו סתירה בין קיום המצווה הקדומה הזו לבין אמונת האסלאם וההלכה המוסלמית אינה אוסרת את קיום המצווה.