בחודש אוגוסט 2004 נערכה חפירת הצלה בשכונת ראס אל-עמוד (שיכוני נסיבה) במזרח ירושלים (הרשאה מס' 4232-A*; נ"צ — רי"ח 22335/63350; רי"י 17335/13350), בעקבות פגיעה במבנה קדום בעת הכשרת שטח לבנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי א' זילברבוד, בסיוע ר' אבו חאלף (מנהלה), ו' אסמן, ו' פירסקי וט' קורנפלד (מדידות ושרטוט), צ' שגיב (צילום שטח), כ' הרש (ציור כלי חרס), ק' עמית (צילום ממצא) וד"צ אריאל (נומיסמטיקה).
המבנה הקדום שנחשף נהרס במרכזו וברוב חלקו המערבי. במזרח השתמרו יסודות חדר מאורך ושרידי חדרים שהקיפו אותו.
ברצפת החדר המאורך (12.5×4.5 מ'; איור 1) שכיוונו צפון–דרום וברצפות החדרים הסמוכים לו נמצאו קטעי פסיפס לבן גס. קירות החדר המאורך נבנו מאבני גזית (0.9-0.8 מ' עובי) וטויחו מבחוץ ומבפנים. השכבה הפנימית של הטיח אפורה ועליה חריצים בדגם אדרת דג שנועדו כנראה לייצב את השכבה החיצונית שהתקלפה לגמרי. בקיר המערבי מדרום (W2) נבנתה אומנה אחוזה (0.8 מ' רוחב) הבולטת מהקיר כ-0.4 מ' בדרומה ו-0.25 מ' בצפונה. בקיר המזרחי (W1) נחשף סף פתח (לוקוס 17, 2 מ' רוחב) הבולט מעט אל תוך החדר ובו שתי מדרגות נמוכות היורדות אל החדר שממזרח.
מהחדר המזרחי שרד רק קטע מהקיר הצפוני (W9) וסף פתח (לוקוס 27). הקיר הדרומי
(W10) נהרס עד היסוד. רצפת החדר הייתה נמוכה כ-0.3 מ' מרצפת החדר המערבי.
מדרום לחדר המאורך, צמוד לקיר הדרומי (W3) נחשפה תעלת ניקוז חצובה בסלע (לוקוס 28) ונראה שקיר 3 תחם את המכלול מדרום.
מדרום-מערב לקיר ולתעלת הניקוז נחפרה רצועה צרה ונחשפו שרידי רצפת אבן (לוקוס 13), אולי של חצר חיצונית למבנה וכן קטע של מחצבה (לוקוס 12).
מצפון וצמוד לחדר המאורך נמצא חלקו הדרומי של חדר דומה ברוחבו, שרוצף גם הוא בפסיפס (לוקוס 25). בקיר המזרחי של החדר (W4) נמצאו שרידי סף פתח שבלט אל פנים החדר.
ממערב לחדר המאורך נמצאו שרידי שני קירות ניצבים (W7 ,W6) ושרידי רצפת פסיפס בפינה שביניהם (לוקוס 23). קיר 7 המערבי נבנה צמוד לחציבה בסלע וככל הנראה תחם את המכלול כולו ממערב.
ממצא כלי החרס מעל הרצפות תוארך לתקופה הביזנטית וכלל קערות (איור 3-1:2), סיר בישול (איור 4:2), קנקנים (איור 7-5:2) ונר שלם (איור 9:2). כן נמצאו כלי זכוכית מהתקופה הביזנטית המאוחרת-האומיית.
בתוך מפולת האבנים ומילויי העפר נמצאו שברי צינורות חרס (איור 8:2), שבר סורג שיש (איור 10:2) ושבר שולחן אבן (איור 11:2).
על פי הממצא האדריכלי והממצא הקטן עולה כי המבנה ששרד בחלקו השתייך לאחד ממנזרי ספר המדבר מן התקופה הביזנטית.