מערת הקבורה חצובה בשלוחה המשתפלת צפונה מרכס ארמון הנציב ביער השלום. המערה כוללת שני חללים (I — 2.5 × 2.7 מ', 1.6 מ' גובה; II — 2.5 × 3.0 מ', 1.2 מ' גובה; איור 1), שנחצבו במפלסים שונים, ובהם שמונה כוכי קבורה. בחלל II נמצאו שברי גלוסקמה ומכסה שעליו נחרת שם של אדם. בעבר תועדו באזור מערות קבורה נוספות (קלונר וזיסו תשס"ג:198–200; Greenhut 1992).
 
פתח המערה פשוט (איור 2), והוא נחצב בדופן המזרחית של חלל I. בדופנות הצפונית, הדרומית והמערבית של חלל I נחצבו שישה כוכים (1I–6I; 0.6 × 1.8–2.1 מ', 0.8 מ' עומק), שניים בכל דופן; בפתחיהם של כוכים 5I ו-6I סותתה מסגרת ללוחות סגירה. במרכז החלל נחצב בור עמידה. בעקבות קריסת קרקע בכוך 4I התאפשר מעבר לחלל II, הנמוך 2.5 מ' מתחת לחלל I (איור 3). חלק מדופנותיו של חלל II ותקרתו קרסו והחלל נשדד, ועל כן השתמרותו גרועה מזו של חלל I. נראה כי הפתח המקורי של חלל II נחצב בבור העמידה של חלל I, והוא הוליך למטה אל הדופן המזרחית של חלל II. לפני הפתח שבדופן המזרחית של חלל II נחשפה מדרגה, כנראה התחתונה בגרם מדרגות שירד מחלל I. בקרקעית חלל II נחצב בור עמידה (1.65 מ' רוחב, 0.7 מ' עומק). בדופן הדרומית של חלל II נחצבו שני כוכי קבורה (1II, 2II; 0.6 × 2.0–2.2 מ', 0.7 מ' עומק). מסביב לפתחי הכוכים סותתה מסגרת ללוחות סגירה (איור 4). מול כוך 1II נמצאו שברי מכסה גלוסקמה, שעליהם נחרת שמו של אדם — "יהונת[ן בן\בר ש]למיה" (איור 5) — שעצמותיו הונחו כנראה בגלוסקמה.
 
תוכניתה האדריכלית של המערה והשימוש בקבורה משנית בגלוסקמה אופייניים לקבורה יהודית בשלהי ימי הבית השני (חכלילי תשנ"ד:184–189), ולכן אפשר לתארך את השימוש במערה למאות הא' לפסה"נ – הא' לסה"נ. השם יהונתן שנחרת על מכסה הגלוסקמה היה נפוץ בתקופה זו, שבה היה נהוג לבחור בשמות של בני המשפחה החשמונאית Ilan 2002:6–8, 144–150)). השם שלמיה הוא שם מקראי שהיה נפוץ בסוף ימי ממלכת יהודה ובימי השלטון הפרסי בארץ (ירמיהו לו, יד; לז, ג; לח, א; עזרא י, לט–מא; נחמיה ג, ל; יג, יג; דברי הימים א ט, כא; כו, ב), אך הוא לא היה נפוץ בימי הבית השני (Ilan 2002:214–215), וככל הידוע לנו טרם התגלה חרות על גלוסקמה מתקופה זו.