נפתחו שני שטחים (B ,A), המרוחקים כ-150 מ' זה מזה. בשטח A נחפרו חצר של מערת קבורה ובודדה; נתגלה ממצא מועט בשכבות ההצטברות של האדמה הטבעית, הרומז על תאריך זמנה של המערה – סוף תקופת הבית השני (המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ). בשטח B, ממזרח לשטח A זוהו שלושה שלבים שבהם גת, מערת קבורה ומעין כוך, החצובים בבור האיגום של הגת; מעל לגת נתגלו קירות שתפקידם אינו ברור. הגת משלב קדום, התקופה ההלניסטית; הכוך ומערת הקבורה מהשלב התיכון, התקופה החשמונאית ולשלב המאוחר שייכים קירות אחדים שתאריכם אינו ודאי.

 
בעקבות הפיתוח המואץ של רמת בית שמש נערכו בשנים האחרונות סקרים וחפירות רבים ונתגלו שרידים שזמנם סוף תקופת הברזל וסוף תקופת הבית השני. מתקופת הברזל נתגלו אתרים במעלה נחל ירמות (Dagan 2010: 257, site 324; הרשאה מס' 6564-A) ובמורדו (גרינולד 2015). מצדו השני, הדרומי של נחל ירמות, למרגלות ח' שומילה, נחפרו שרידים מהתקופות ההלניסטית המאוחרת והרומית הקדומה (הרשאות מס' 6909-A-7156 ,A).

  

שטח A (איור 2)
חצר מערת הקבורה (L105) חצובה בסלע על מדרון המשתפל במתינות מצפון לדרום, אל עבר נחל ירמות. לחצר שלוש דפנות (L106; איור 3): מזרחית, צפונית, שלתוכה חצובה חזית המערה ומערבית, שבה תוספת בנייה מאבנים מהוקצעות בפינת הדופן. הדופן הדרומית, המשתלבת בשיפועו הטבעי של הסלע, כך שאין לחצר גבול דרומי ברור. החזית (איור 4) אינה חצובה בדיוק במרכז הדופן הצפונית, וצדהּ המערבי שבור או שחציבתו לא הושלמה. מול החזית מעמיק הסלע (L104), אך אזור זה של מערך הכניסה אל המערה והפתח עצמו לא נחפר. רצפת החצר (L105) חצובה בסלע ורדודה למדי. בחלקה הדרומי של החצר נתגלו אבנים שחציבתן החלה אך הן לא נותקו מבסיסן (L108). ייתכן כי זהו שלב סטרטיגרפי מאוחר לחצר, אולם מחוסר האחידות באורך הדפנות המזרחית והמערבית, מחזית המערה הלא שלמה, מהעדר מערך מדרגות או ירידה ברורה אל הפתח ומרצפת החצר הרדודה יחסית למערות קבורה בסביבה, נראה כי חציבת החצר לא הושלמה.
מכיוון שהמערה עצמה לא נחפרה קשה מאוד לתארך אותה. באדמה שכיסתה את חצר מערת הקבורה התגלו מעט שברים של כלי חרס ממגוון תקופות וכן מטבע, אולי של אלכסנדר ינאי (להלן), אולם המחזור הממושך של מטבעות ינאי אינו מאפשר לתארך על סמך המטבע.
מדרום-מזרח לחצר, על משטח סלע, חצובה בודדה (L107; איור 5) שבה משטח סחיטה רדוד דמוי טיפה המתנקז לאגן עגול.
 
שטח B (איור 6)
לשלב הקדום שייכת גת שלה שני משטחי דריכה (L215 ,L211), שני בורות שיקוע (L233 ,L222) ובור איגום משותף (L212; איור 7).
משטח הדריכה המערבי (L211; איור 8) השתמר רק בחלקו. הוא חצוב בסלע ותחום בארבעה קירות: הקיר המערבי (W208) בנוי משורה אחת של אבנים מהוקצעות; הקיר הצפוני (W209) חצוב בסלע, ובו נישה חצובה (L221; איור 8), ככל הנראה לקיבוע מתקן עזר לסחיטה; מהקיר המזרחי (W210) השתמרה אבן אחת; ומהקיר הדרומי (W230; איור 9) השתמרו אבן יחידה ותעלת יסוד (L214). רצפת משטח הדריכה והקירות מצופים בשכבת טיח עבה. מדרום-מזרח למשטח הדריכה נמצא בור השיקוע המערבי (L233), שאף הוא צופה בטיח.
משטח הדריכה המזרחי לא נחפר במלואו, שכן את חלקו ביטלו קירות מאוחרים (להלן). משטח הדריכה (L215; איור 10) מצופה בשכבת טיח עבה (כ-10 ס"מ) ומושתת על גבי סלע חצוב בחלקו המזרחי ועל גבי מילוי אדמה בחלקו המערבי. המשטח תחום בקירות, שניים מהם נחפרו: הקיר המזרחי (W231) חצוב בסלע, הקיר הדרומי (W216) חצוב בחלקו בסלע ובחלקו בנוי מאבנים מהוקצעות גדולות. בסיס שני הקירות דופן בשכבת טיח הדומה לזו של משטח הדריכה. הקיר הצפוני לא נחפר, שכן הוא נמצא מתחת לקיר מאוחר שלא פורק (W226); ואילו הקיר המערבי לא נתגלה, ייתכן שנפגע בעבודות הפיתוח וייתכן שנפגע בעת בניית השלבים המאוחרים בשטח. מדרום למשטח הדריכה ולמרגלות קיר 216 נמצא בור השיקוע המזרחי (L222), שאף הוא דופן בשכבת טיח.
בור האיגום המשותף (L212; איור 11) נפגע מאוד בעת עבודות הפיתוח, כך שאין אפשרות לשחזרו במלואו ולא להתחקות אחר הקשר בינו ובין בורות השיקוע. צורתו סגלגלה, ודופנותיו מתעגלות מעלה; ייתכן שהייתה לו תקרה, כלומר שנחצב כולו בעומק הסלע. בחלקו הדרומי-מערבי נתגלתה שקערורית סגלגלה (L234), שנועדה לניקוז הנוזלים מבור האיגום. רצפת בור האיגום ודופנותיו מצופים בשכבת טיח עבה.
מטבע שנמצא בתוך הטיח של משטח הדריכה המערבי (L211) הוא הממצא היחיד שבעזרתו אפשר לתארך את הגת. המטבע נטבע בעיר סידה שבאסיה הקטנה והוא מתוארך למאות הג'–הב' לפסה"נ (להלן). מטבע נוסף, שנטבע על ידי אחד החשמונאים (להלן), נמצא בתוך תעלת היסוד של הקיר הדרומי במשטח הדריכה המערבי (L214), אך אזור זה היה חשוף וגלוי כבר בתחילת החפירה ולכן שייכותו הסטרטיגרפית אינה ודאית; אפשר שהמטבע שייך לפעילות מהשלב התיכון.
בשלב התיכון בוטלה הגת, ולתוך בור האיגום שלה נחצבו מערת קבורה ומעין כוך נוסף שנחפר. מערת הקבורה חצובה אל עומק הסלע בצד הצפוני של בור האיגום, וחותמות אותה שתי אבני גולל (L232; איור 12). הפנימית מלבנית (0.66 × 0.77 מ', כ-0.2 מ' עובי), חלקה, מסותתת בהקפדה רבה כך שהותאמה לחתום את פתח המערה. אבן הגולל החיצונית (0.44 × 0.50 × 0.70 מ') הונחה בשכיבה למרגלות האבן הפנימית. ייתכן שהיא בשימוש והייתה קשורה לפעילות כלשהי בגת, על סמך נקודות אחיזה החצובות על אחת מפאותיה. בחלקו הדרומי-מערבי של בור האיגום נחצב מעין כוך צר (L235; כ-0.35 × 0.40 מ', לפחות 0.5 מ' עומק; איור 13) שבתוכו התגלה סיר בישול שלם (להלן) המתוארך לתקופה החשמונאית (המאה הא' לפסה"נ). נראה שמערת הקבורה גם היא מזמן זה. לדעתם של קלונר וזיסו (תשס"ג: 62), סירי בישול שימשו להרתחת מים בעת הכנת גופת הנקבר לקבורה בימי הבית השני. ייתכן שמסיבה זו נמצא סיר הבישול מחוץ למערת הקבורה, אם כי במקום נסתר.
לשלב השלישי שייכים קירות (W226–W224 ,W205) המבטלים את משטחי הדריכה של הגת, אולם  אין קשר סטרטיגרפי ישיר בין קירות אלה לבין מערת הקבורה והכוך, שביטלו את בור האיגום של הגת בשלב התיכון. שני קירות מונחים על הקיר הצפוני (W209) של משטח הדריכה המערבי: קיר (W224) בנוי מאבני גוויל בינוניות, וקיר (W205) בנוי מבולדרים גדולים. קיר שלישי (W226) חותך את משטח הדריכה המזרחי, בנוי אף הוא מבולדרים גדולים המונחים זה לצד זה מעט ברישול. קיר רביעי (W225) מקביל לו מצפון, בנוי מאבני גוויל בינוניות ומשולב בצורתו הטבעית של הסלע. קירות אלה אינם מתחברים לכלל תכנית ברורה וסדורה; הם נועדו כנראה לתמוך במבנה-על שלא השתמר, או שהם חלק ממערך של קירות שדה שנועד לתמוך בטרסות חקלאיות. לא נתגלו רצפה או מפלס חיים ברורים המתייחסים לקירות אלה, אלא מילויי אדמה שנערמו כנראה במכוון (L228 ,L227). במילויים ממצא מעורב, רובו כלי חרס מתקופת הברזל ומיעוטו מהתקופה החשמונאית. במילויים התגלה מטבע המתוארך אף הוא לתקופה החשמונאית (להלן).
בממצא כלי החרס משטח B (איור 14) פערורים (איור 1:14), קדרות (איור 2:14–4), פכים (איור 5:14) וקנקנים (איור 6:14–9) מתקופת הברזל (המאה הח' לפסה"נ) וכן כלים מהתקופה החשמונאית (המאה הא' לפסה"נ; איור 10:14). הכלים נמצאו בשכבות מילוי והצטברויות טבעיות של אדמה ולכן הם אינם מתארכים בוודאות את השכבות. רק סיר בישול (איור 11:14), שנמצא שלם ובאתרו מתארך את הכוך החצוב בבור האיגום, ובעקיפין גם את מערת הקבורה לתקופה החשמונאית (המאה הא' לפסה"נ).
 
המטבעות
נמצאו ארבעה מטבעות, אחד בשטח A ושלושה בשטח B. המטבע משטח A (ר"ע 144795) הוא של המלך ינאי, המופיע למן שנת 80/79 לפסה"נ, או לאחר מותו. שני מטבעות משטח B (ר"ע 144796; 144798) נטבעו על ידי אחד משליטי החשמונאים. המטבע הרביעי נטבע בעיר סידה אשר בפמפיליה (המאות הג'–הב' לפסה"נ; ר"ע 144797), טיפוס המטבע נפוץ באזור במידת מה למרות המרחק ממקום טביעתו. מלבד מטבע זה, כל המטבעות התגלו בהקשרים ארכיאולוגיים נעדרי משמעות סטרטיגרפית ברורה, אם כי פרק הזמן עדיין מצומצם למדי (המאות הב'–הא' לפסה"נ).


רמת בית שמש בכלל וסביבת נחל ירמות בפרט היו מיושבים בצפיפות בתקופת הברזל 2 (המאה הח' לפסה"נ), ובתקופות ההלניסטית והחשמונאית (המאות הב'–הא' לפסה"נ; Dagan 2011: 258–268), שמהן עיקר הממצא מהחפירה.

השרידים שנחפרו הם חלק מהעורף החקלאי ומהנקרופוליס של אחד או יותר מאתרי היישוב המוכרים בסביבה, כגון האתרים שלמרגלות ח' שומילה (לעיל), או ח' אל-כיך השוכנת מאות מטרים ספורים מצפון-מזרח לאתר (קוגן-זהבי 2009; 2014). ממצאי החפירה מצטרפים למתקנים חקלאיים רבים ולמערות קבורה רבות המוכרים באזור, מתקופת הברזל, מהתקופה ההלניסטית ומהתקופה החשמונאית.