תקופת הברונזה הביניימית (שכבה III). נחשפה רצפה עשויה מאבני גוויל קטנות, אדמה אפורה וגיר כתוש מהודקים (L124; איור 4), שהושתתה על שכבה של אדמה סטרילית. הרצפה נבנתה בשני מפלסים, מערבי גבוה ומזרחי נמוך; בין שני המפלסים מפרידה שורת אבני בזלת (W122). על הרצפה נתגלתה שכבת הרס, ובה מצבור כלי חרס מרוסקים (L120) המתוארכים לתקופת הברונזה הביניימית. מצבור כלי החרס מגוון ועשיר וכולל קערה עשויה מטין דק ומפולם ומעוטרת בעיטור אדום (איור 1:5), המאפיין את אזור עמק בית שאן ועמק יזרעאל, כמוה נמצאו בקברי פיר בתל עפולה (Gal and Covello-Paran 1996: Fig. 10:1–3); קדרה פתוחה שלה ידית מדף בהונה (איור 2:5), כמוה נחשפו בתל קשרון (Smithline 2002: Fig. 13:8); סירי בישול כדוריים חסרי צוואר ששפתם נוטה כלפי חוץ ובסיסם עגול (איור 3:5–10), וכמה מהם עוטרו בחלקם העליון בפסים חרוצים לרוחב או בפסים וביניהם משולשים, כמוהם נפוצים באתרי עמק יזרעאל כגון תל עפולה וחורבת קשרון (Gal and Covello-Paran 1996: Fig. 10:10–17; Smithline 2002: Fig. 12:2–13); קנקנים שלהם צוואר גבוה, גוף דמוי חבית ובסיס שטוח (איור 11:5–13), שעוטרו לעתים בדיקור דמוי מחרוזת בבסיס הצוואר, עיטור הנפוץ בתקופת הברונזה הביניימית, כמוהם נמצאו בחורבת קשרון ובקברי ג'בל קעקיר (Smithline 2002: Fig. 16:10; Dever 2014: Fig. 11.62:4, 6); קנקן מעוטר בפסים לרוחב (איור 14:5), שדומים לו נפוצים בעיקר בקברים כגון הקברים בתל עמל (Feig 1991: Fig. 5:6); ידית מדף (איור 15:5), השייכת בעיקר לקנקנים ולעתים גם לקערות; וקנקנית שלה צוואר שנעשה בנפרד מהשפה והוא מעוטר בצבע אדום (איור 16:5), כמוה נמצאו בבית הקברות במעברות ובחורבת קשרון (דר תשל"ז: איור 7:10; Smithline 2002: Fig. 17:11).

 

התקופה האומיית (שכבה II). מעל שרידי הבנייה מתקופת הברונזה הביניימית נחשפו שרידי מבנה מגורים, שנבנה בשני מפלסים, שהופרדו בקיר תמך איתן (W111). במפלס הנמוך, הצפוני, נתגלתה חצר מרוצפת אבן (L126; איורים 6, 7) ואילו במפלס הגבוה, הדרומי, התגלה קיר (W113). קיר 111 נבנה מאבני גוויל מבזלת ונארי וביניהן אבני גוויל קטנות שלוכדו בחומר מליטה אפור; הפן הדרומי שלו נסמך לסלע. חצר 126 (2.9 × 3.0 מ') רוצפה בלוחות גוויל מבזלת והושתתה על שכבת אדמה חומה (L129) שכיסתה שקעים בסלע הנארי במקום. בתשתית 129 נמצאו מעט חרסים מהתקופות הרומית והאומיית. בחלקה המזרחי של החצר נבנה קיר (W125) מאבני גיר ונארי, שחלקן סותת גס. על רצפת החצר, בפינה הדרומית-מזרחית, התגלתה שוקת מאבן נארי (0.60 × 0.66 מ', 0.2 מ' עומק; 0.1 מ' עובי הדפנות); במרכז הדופן מערבית של השוקת, במפלס הקרקעית, סותת חור לניקוז. שוקת דומה נתגלתה בכפר נין בשכבה מן התקופה האסלאמית הקדומה (מוקארי 2009א'). על הרצפה התגלתה הצטברות אדמה, ובה חרסים מהתקופה האומיית. ממצא כלי החרס מהתקופה האומיית שהתגלה בתשתית 129 ומעל רצפה 126 כולל שברים של קדרה מעוטרת בעיטור גלי (איור 1:8), כמוה נמצאו בבית שאן מתוצרת בית היוצר מהתקופה האומיית (Bar-Nathan 2011:245, Fig. 11.11:3); קדרה ששפתה מדורגת ומעוטרת בעיטור בהון (איור 2:8); סיר בישול חסר צוואר ששפתו מקופלת (איור 3:8); מכסים עשויים מטין אדמדם (איור 4:8, 5), ששימשו כנראה על-פי קוטרם קדרות; קנקני שק צפוניים עשויים מטין אפור ולעתים אדמדם/חום, שפתם פשוטה וזקופה וגופם מעוטר בצביעה בלבן של צורות גיאומטריות (איור 6:8–10), הנפוצים במאות הז'–הח' לסה"נ; פך מסננת שלו רכס בולט במרכז הצוואר (איור 11:8), המופיע לראשונה בתקופה הביזנטית וממשיך לראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'–הז' לסה"נ), כמוהו נמצא בקיסריה (Arnon 2008:38, 149 Type 526).

 

התקופה הממלוכית (שכבה I). נתגלו שישה חדרים (F–A; איור 9) של מבנה מגורים, שנבנו גם הם בשני מפלסים, צפוני ודרומי (איור 9). חדר A נבנה במפלס הצפוני, הנמוך, והוא נחפר בחלקו המזרחי בלבד (2.4 × 5.1 מ'). קירות החדר (W127 ,W106 ,W105) נבנו משתי שורות של אבני גוויל מגיר ונארי, וביניהן אבני גוויל קטנות; הם השתמרו לגובה מרבי של שבעה נדבכים. הקירות הושתתו על מילוי של אדמה ואבנים קטנות (L117 ,L110), שכיסה את רצפת לוחות האבן משכבה II. בחפירת מילוי זה התגלו חרסים מהתקופות האסלאמית הקדומה והממלוכית ומטבע מהשנים 1468–1496 לסה"נ (ר"ע 139196; קול, להלן). צמוד לקירות הדרומי והצפוני של החדר נבנו ספסלים (אצטבות? 0.7 מ' רוחב, 0.65 מ' גובה), הנתמכים בסדרת קשתות שנבנו מאבני גוויל קטנות (איור 10); הם שימשו הן חלק מריהוט החדר והן לאחסון. רצפת החדר (L128) עשויה מאדמה אפורה וגיר כתוש מהודקים; היא הושתתה על מילוי של אדמה ואבני גוויל קטנות (L130), המכיל חרסים מן התקופה הממלוכית. מעל הרצפה נחשפה הצטברות של אדמה בצבע אפור, המכילה חרסים מן התקופה הממלוכית. חדרים F–B קטנים יותר, והם נבנו מדרום לחדר A, במפלס הגבוה (איור 11). קירות החדרים הקטנים נבנו משורה אחת אבני גוויל והשתמרו לגובה מרבי של ארבעה נדבכים. קירות אלה הושתתו בחלקם על שרידים של מפלסי חיים מתקופת הברונזה הביניימית. רצפות החדרים (L123 ,L115 ,L114 ,L112) עשויות מאדמה אפורה מהודקת; הן הושתתו על מילוי של אדמה אפורה ואבני גוויל גדולות ובינונית. מעל הרצפות התגלתה הצטברות של אדמה בצבע אפור ואבני גוויל (L119 ,L103), המכילה חרסים מתקופות הברונזה הביניימית, האומיית והממלוכית.
מכלול כלי החרס משכבה I כולל שברים של קערה מזוגגת שלה בסיס טבעת והיא מעוטרת בעיטור רדיאלי צבוע תחת זיגוג טורקיז (איור 1:12), כמוה נחשפו בעכו ובבית שאן ותוארכו לאמצע המאה הי"ב ולמאה הי"ג לסה"נ (Avissarand Stern 2005:26, Type I.2.3:1); קערה מזוגגת דומה, שלה עיטור בשחור ובתכלת תחת זיגוג שקוף (איור 2:12); קערה מזוגגת בירוק ששפתה מקופלת פנימה (איור 3:12), המתוארכת למן המאה הי"ב לסה"נ ועד לתקופה הממלוכית (Avissar and Stern 2005:40, Type I.4:2); שתי קערות מזוגגות בזיגוג צהוב וירוק ומעוטרות בחריתה של דגמים צמחיים ובעיטור גלי על השפה (איור 4:12, 5), המתוארכות למאות הי"ד–הט"ו לסה"נ; קערה מזוגגת ומעוטרת בעיטור רשת (איור 6:12), המתוארכת למן שלהי המאה הי"ג לסה"נ ושכיחה במהלך התקופה הממלוכית; פך שלו רכס במרכז הצוואר (איור 7:12), והוא שייך לקבוצת פכים עשויים באובניים ולהם זרבובית חרוטית; וכלים עשויים ביד ומעוטרים בציורים של צורות גיאומטריות בגווני שמנת, חום ואדום (איור 8:12–10), האופייניים לתקופה הממלוכית.

 

המטבעות
רוברט קול

 

בחפירה נמצאו שני מטבעות, אחד מהם זוהה; זהו מטבע חצי דרהם של הסולטאן הממלוכי קאיטבאי (ר"ע 139196; 873–901 להיג'רה; 1468–1496 לסה"נ), שנטבע במטבעת העיר חלב בסוריה. מטבעות של קאיטבאי, ששלט פרק זמן ארוך (כ-28 שנים), נדירים יחסית בחפירות בארץ. במהלך השנים נמצאו בחפירות כ-41 מטבעות כאלה בסך הכל; מרביתם התגלו בשני מטמוני זהב, באשקלון (11 מטבעות) וליד רמלה (16 מטבעות). שני מטבעות חצי דרהם דומים נמצאו באזור החולה: האחד (ר"ע 81542; מאוסף קיבוץ שדה נחמיה) נמצא באזור הכפר הערבי לשעבר א-דווארה, והשני (ר"ע 115832) נמצא מדרום לשם ביישוב טחונאת אל-מלאחה הידוע מהמאות הי"ב–הי"ד לסה"נ כיישוב כפרי בשמות מלחה ומרלה (Merla).

 

לחפירה בגרעין הכפר נין חשיבות רבה כי היא מלמדת לראשונה שראשית הכפר בתקופת הברונזה הביניימית. שרידי היישוב מתקופה זו קרובים למעיין, ובדומה ליישובים אחרים בני התקופה אף הוא הוקם במורד גבעה בשולי עמק יזרעאל. אפשר שיישוב זה היה קשור לאזור לעיבוד תוצרים חקלאיים שנתגלה בעבר מצפון לעין המורה (קובלו-פארן 2011 [איור 1: 4275-A]). נראה כי היישוב באתר התחדש רק בתקופה האומיית, ולאחר מכן בתקופה הממלוכית הוא התפתח ושגשג.