נפתח ריבוע אחד (25 מ"ר; איור 2) והתגלו שלוש שכבות: בשכבה 1 מפולת מעורבת בשרידי מבנה מודרני; בשכבה 2 שרידי מבנה מהתקופה הביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ); ובשכבה 3 מילוי המתוארך לתקופה הרומית הקדומה.

 
שכבה 1 – התקופה המודרנית
שרידי יסודותיו של מבנה אבן מראשית המאה הכ' נמצאו בשכבת מפולת והצטברות. אלו הם שרידי ביתו של בעל המגרש שנהרס לאחרונה לקראת בניית מבנה חדש. יסודות המבנה פגעו בשרידים קדומים, אולי ביזנטיים, עד כי קשה להבחין בין חלקי המבנה המודרני לשרידים הביזנטיים.
 
שכבה 2 – התקופה הביזנטית
שני קירות (W109 ,W106; איור 3) בנויים אבנים מקומיות גדולות ומהוקצעות היטב יוצרים פינה של מבנה. בתעלות היסוד של הקירות התגלו חרסים מהתקופה הביזנטית. אל הקירות ניגשת רצפה מבפנים (L108) עשויה מגיר כתוש מעורב באדמה ואפר. מחוץ למבנה נמצאה רצפה נוספת (L105 ,L104; איור 3) דומה במפלס ובהרכב לזו שבתוך המבנה. תחת הרצפות התגלתה שכבת אדמה עם ממצא מהתקופה הרומית (להלן שכבה 3).
מחוץ לקירות נמצאה שכבת מפולת של אבני בנייה ואבני שדה מעורבות בהצטברות שברי כלי חרס וזכוכית המתוארכים לתקופה הביזנטית. תחת המפולת, סמוך לדפנות הצפונית והמערבית של ריבוע החפירה, נתגלו שני בדלי קירות הבנויים שני נדבכים מאבני שדה (L103 ,L102). הקשרם של הקירות אינו ברור.
 
נמצאו כלי חרס רבים, בעיקר כלי הכנת מזון והגשתו, בהם קערה קיפרית מיובאת מטיפוס Red Slip (איור 1:4) וקערות מיובאות מטיפוס Late Roman Red Ware (איור 2:4–5). מכלול כלים מיובא זה מתוארך למן סוף המאה הד' ועד לראשית המאה הז' לסה"נ. כמו כן נמצאו קדרה עמוקה (איור 6:4), שתי מחבתות (איור 7:4, 8) ורק קנקן אחד (איור 9:4).
 
שכבה 3 – התקופה הרומית
מתחת למבנה הביזנטי התגלתה אדמה חומה ובה שברי כלי חרס מן התקופה הרומית הקדומה. נמצאו שברי כלי חרס העשויים בבתי יוצר מקומיים מטיפוסים האופייניים לכלי כפר חנניה ובהם סירי בישול מקומיים (איור 1:5, 2), מכסים (איור 3:5), מגוון קנקנים (איור 4:5–6), נר הרודיאני (איור 7:5), וכן שבר של כלי אבן (איור 8:5) ושבר מכתש אבן (איור 9:5).
 
על פי ממצאי החפירה ההתיישבות בעוזייר החלה בתקופה הרומית, וכנראה שהתושבים היו יהודים שהשתמשו בכלי חרס מתוצרת מקומית בלבד ובכלי מדידה מאבן. ההתיישבות נמשכה גם בתקופה הביזנטית. מתקופה זו נמצאו גם שברי כלי חרס מיובאים המעידים אולי על אוכלוסייה מגוונת שכללה גם תושבים שאינם יהודים. נראה כי המקום ניטש כבר בשלהי התקופה הביזנטית ונושב שנית רק בתקופה המודרנית בראשית המאה הכ' לסה"נ.