שטח A

נפתחו שלושה ריבועים (1– 3; איור 2) המרוחקים כ-7 מ' מדרום לגדת נחל אוריה. נחשף קיר ארוך (W1; אורך חשיפה 11.5 מ'), מקביל לגדת הנחל שנבנה בכיוון דרום-מזרח–צפון-מערב וזוהו בו שני שלבי בנייה: השלב הקדום הובחן רק בריבוע 3; הקיר נבנה בו מגושי אבן גדולים מאוד והשתמר לגובה של שני נדבכים (1 מ' גובה מרבי; איור 3). בשלב המאוחר שהובחן בריבועים 1 ו-2  הוצמד לקטע הקיר מהשלב הקדום קיר מתעגל הבנוי משורה של אבני גוויל גדולות (איור 4), כנראה לתיקון מפולת מקומית של הקיר מהשלב הקדום.
 
שטח B
נפתח ריבוע אחד 80 מ' מצפון-מערב לשטח A (איור 5). נחשף קטע של קיר שדה גדול
(W2; אורך חשיפה 4 מ', 1.5 מ' רוחב) שנבנה על קרקע אלוביאלית בכיוון דרום-מערב–צפון-מזרח, בניצב לנחל, משתי שורות של אבני גוויל גדולות וביניהן פער שהיה מלא באדמה (0.5 מ' רוחב; איור 6). מצפון לקיר 2 התגלו אבני גוויל מגובבות; לא נחשף קו מתאר ברור, לפיכך לא ברור אם הן שייכות לקיר נוסף או שהן מפולת של קיר 2.
 
מיקום החפירה בעמק ובשוליים של אתר יישוב גדול יותר מעידה שקירות 1 ו-2 נבנו למטרות חקלאיות. אפשר שקיר 1 נבנה לצורך הכוונת זרם המים וייצוב גדת הנחל מבליה והתמוטטות וכן להגנה על אפיק הנחל מסתימה בעקבות גלישת קרקע. העדות לשני שלבי בנייה בקיר 1 מעידה שהקיר תוקן ונבדק כדרך שגרה לשימור תפקודו. קירות דומים הבנויים לאורך נחלים עונתיים מוכרים ברחבי ישראל. בניגוד לקיר 1, נבנה קיר 2 בניצב לערוץ הנחל והמדרון ודומה ששימש סכר או קיר תמך. לאחר סיום החפירה, נחשפו בסיוע טרקטור 18 מ' נוספים של קיר 2 בכיוון דרום.
בכל שטחי החפירה נמצאו חרסים שחוקים מאוד. במכלול החרסים היו שברים אינדיקטיביים מהתקופות הרומית והאסלאמית הקדומה, אולם מרבית החרסים היו מהתקופה הביזנטית.
קירות 1 ו-2 עם קירות השדה הרבים שהובחנו בבדיקות המקדימות שימשו כנראה במערכת חקלאית מורכבת שכללה קירות טרסה ותמך, קירות שדה לסימון חלקות עיבוד וקירות ששימשו להכוונת המים העונתיים. מאחר שמרבית החרסים שנמצאו בחפירה תוארכו לתקופה הביזנטית, נראה שהמערכת החקלאית הוקמה ושימשה בתקופה זו.