שכבה III

בסלע הנארי נמצאו שתי מחצבות ובכל אחת מהן ארבע מדרגות חציבה (לוקוסים 116, 118, 126). המחצבות מולאו באדמה ומעליהן הוקמו מבני שכבה II. האדמה שמילאה את המחצבות הכילה שברי כלי חרס רבים ובהם קנקן (איור 3: 1) שתוארך לתקופה הרומית ונרות המתוארכים למאה הא'–הג' לסה"נ (איור 3: 2, 3).
 
שכבה II
נחשפו שרידי קירות ורצפות שניתן לייחסם לשלושה מבנים (CA).
מבנה A. במערב שטח החפירה נחשפו שני קירות בנויים אבני גוויל שהשתמרו לגובה שני נדבכים (W210 ,W209), שאליהם ניגשת רצפת גיר כתוש (לוקוס 123). אל קיר 210 ניגש קיר (W213) היוצר עמו פינת חדר. לקיר 213 צמוד קיר נוסף (W214) שהושתת על הסלע.
מבנה B. בחלקו הדרומי-מזרחי של שטח החפירה נחשפו קטעי קירות בנויים אבני גוויל ורצפות, כנראה שרידי חדרים ומסדרון. במערב המבנה קירות (W203 ,W201 ,W200) היוצרים חדר, שאליהם ניגשת רצפת גיר כתוש (לוקוס 103). אל קיר 201 ניגש קיר
(W202) שמשולבת בו בשימוש משני אבן גזית עם חור. קיר 203 וקיר נוסף שכיוונו מזרח–מערב (W219) יוצרים מסדרון ולו רצפת אבן (לוקוס 131). ממזרח למסדרון נמצאת פינת חדר נוסף (W215 ,W207) שאולי ניתן לשייך למבנה זה. מצפון לקיר 207 ובמקביל לו נמשך קיר (W222) שאליו ניגשת רצפת גיר מדרום (לוקוס 127).
מבנה C. בצפון-מזרח שטח החפירה נמצאו שרידי קירות (W220 ,W218 ,W216) היוצרים חדר. אל הפן המערבי של קיר 218 ניגשת רצפת גיר (לוקוס 122).
במילוי הקירות ומעל רצפה 123 נמצאו שברי כלי חרס ובהם סיר בישול (איור 3: 4), קנקנים (איור 3: 5–7) ופכים (איור 3: 8, 9) המתוארכים לתקופה הרומית (המאות הא'–הב' לסה"נ).

שכבה I

בחלקו הצפוני של שטח החפירה נחשפו שרידי קירות (W223 ,W212 ,W211 ,W206) שנבנו על גבי רצפה 122 משכבה II. הקירות בנויים אבני גוויל גדולות והשתמרו לגובה שני נדבכים. קירות 206 ו-212 מקבילים זה לזה וכיוונם צפון–דרום. נראה שקירות 211 ו-223, שמהם נותר רק מסד, חיברו בין קירות 206 ו-212. מדרום לקירות אלו נחשף קיר נוסף בנוי אבני גוויל שכיוונו מזרח–מערב (W208) וייתכן שיש לייחסו לשכבה זו.
במילויי קירות 206 ו-212 נמצאו שברים של מחבת (איור 4: 1), סיר בישול (איור 4: 2) וקנקנים (איור 4: 3–9) המתוארכים למן התקופה הרומית המאוחרת ועד לתקופה הביזנטית.
 
המטבעות
ד"צ אריאל 
נמצאו 16 מטבעות מזוהים, המתאימים לשכבות שהתגלו באתר. מטבע אחד עם טביעת רכב מלבנית המתאר ראש לימין נמצא בשכבה III (לוקוס 114; ר"ע 97643) שתאריכו הכללי הוא המאה הא' לסה"נ. תאריכי כל המטבעות האחרים תואמים את שכבה I, מסוף התקופה הרומית עד לתקופה הביזנטית ולתוכה. הקדום בהם אולי נטבע על ידי הקיסרית סלונינה (250–268 לסה"נ; ר"ע 97653), אבל עיקר המטבעות מתוארכים למאה הד' לסה"נ (ר"ע 97644–97646, 97648–97652, 97654–97658). המטבע המאוחר הוא פוליס של הקיסר יוסטינוס הב' משנת 573/74 לסה"נ (מטבעת קונסטנטינופוליס; ר"ע 97647).
 
כלי זכוכית
נטליה כצנלסון 
התגלו ממצאי זכוכית רבים: 670 שברי כלים, רק כחציים ניתנים לזיהוי. רוב הממצאים התגלו במילויים לא חתומים, ללא תיארוך ודאי. המצבור הגדול התגלה בלוקוס 110.
את הכלים הקדומים אפשר לייחס למאה הב' לסה"נ (איור 5: 1–5); רוב הממצאים מתוארכים למן המאה הג' לסה"נ ועד לתחילת המאה הה' לסה"נ (איורים 5: 6, 6: 1–9, 7: 1–6).
המכלול מורכב מכלי שולחן ביתיים עשויים בניפוח, בעיקר קערות וכוסות; אף אחד מהכלים לא השתמר בשלמותו. המכלול מתאפיין בזכוכית בעלת גוון טבעי, בשיטות ייצור אחידות ובטווח רחב של טיפוסים דומים, המרמזים יחד על קיומה של סדנה מקומית. שרידים מעטים של פעילות תעשייתית כלשהי, כנראה ייצור זכוכית (לוקוס 110) וגילוי כלים דומים מאוד באתר סמוך (הרשאה מס' 3925-A), תומכים בהשערה זו.

שכבות III ,II

בשכבות אלה התגלתה קבוצה קטנה של כלים עם דפנות דקות. בלוקוס 126 התגלו כמה פריטים חסרי צבע ובהם קערה קטנה עם שפה מעוגלת (איור 5: 1), כוס עם שפה לא גמורה (איור 5: 2) ובקבוק קטן עם גוף משולש וצוואר שבסיסו צר (איור 5: 3). בלוקוס 113 התגלו שלושה שברי כלים נוספים עשויים זכוכית כחלחלה-ירוקה שהשתייכו לקערה עם קפל כפול על שפה אופקית נוטה חוצה (איור 5: 4), קערה עם בסיס טבעת צינורי (איור 5: 5), ובקבוקון שגופו ובסיסו מעוטרים בצביטות זעירות (איור 5: 6).
השוואות לכלים (איור 5: 1–5) מגיעות בעיקר מהמאה הב' לסה"נ, במיוחד ממדבר יהודה, אך ידועות גם מצפון הארץ. הכלי (איור 5: 6) שייך לטיפוס נדיר יותר וככל הנראה מתוארך למאה הג' לסה"נ.
 
שכבה I
המספר הגדול של שברים התגלה בלוקוס 110, וכוללים סדרה של קערות עם שפות מעוגלות (איור 6: 1–9), כוסות עם בסיסים מוצקים (איור 7: 1, 2) ומגוון בקבוקים (איור 7: 3–6). כלים אלו עשויים מזכוכית כחלחלה-ירוקה, חסרת צבע וצהבהבה (איור 7: 3) ומתוארכים למאה הג'–תחילת המאה הה' לסה"נ.
קערות. הקערה הרדודה הגדולה (איור 6: 1) שלה קפל אופקי קטן על הדופן, חריגה בגודלה ובצורתה. הקערות האחרות קטנות ועמוקות יותר, ודומות יותר לכוסות. לקערה באיור 6: 2 קירות המתחדדים כלפי מטה וקפל כפול על הדופן. הקערות הגליליות (איור 6: 3, 4) ניכרות בשפה מעובה היוצרת מעין צווארון. ייתכן שלקערות אלה היו בסיסים שטוחים, כמו לקערה שבאיור 6: 5. קבוצה לא רגילה מורכבת מקערות עם שפה פשוקה שחוט כרוך מתחתיה ובסיסים קעורים ומעובים היוצרים טבעת מוצקה נמוכה (איור 6: 6–9). תת-טיפוס זה נדיר, שכן למקבילות אחרות מישראל המתוארכות למאה הג'–תחילת המאה הד' לסה"נ, למשל מיחיעם, פקיעין, ח' שמע, נהריה וח' אבריכטס, יש בסיסים קעורים חלקים.
כוסות. שני שברי כלים (איור 7: 1, 2) הם חלקיה העליון והתחתון של כוס עם בסיס מוצק. טיפוס זה מעוטר לעתים קרובות בחוט אופקי מתחת לשפה המעוגלת, כמו באיור 7: 1. כלים אלו מתוארכים למאה הד' לסה"נ ומתועדים היטב, במיוחד בגליל המערבי.
בקבוקים וקנקניות. שברי הכלים באיור 7: 3, 4 הם חלקים עליונים של בקבוקים עם צוואר ארוך ופה משפכי. הכלי באיור 7: 3 ניכר בגוון הצהבהב של הזכוכית ובצוואר שחיבורו לגוף צר, המאפיין את סוף המאה הג'–המאה הד' לסה"נ. גם השבר שעליו חוט ספירלה (איור 7: 4) עשוי להיות מאוחר יותר, מן המאה הד'–תחילת המאה הה' לסה"נ. שבר הכלי (איור 7: 5) הוא חלקה התחתון של קנקנית עם גוף מאורך המתחדד בקצהו ולו בסיס העשוי מגדיל זכוכית מלופף. סדרה של קנקניות מטיפוס זה התגלו במורדות המערביים של הכרמל (קסטרה) ותוארכו למאה הד'–תחילת המאה הה' לסה"נ (חדשות ארכיאולוגיות 109: 38). הכלי (איור 7: 6) הוא שבר בסיס קטן השייך לכלי הניצב על 'בהונות'. השתמרו רק שמונה 'בהונות' קצרים במגוון צורות. בסיסים מעין אלו ידועים הן על כלים פתוחים והן על כלים סגורים מן המאות הג'–הד' לסה"נ, למשל מעכו, נהריה וג'למה.