הסלע הטבעי

שטח החפירות משתרע על המורדות הצפוניים-מזרחיים של הגבעה המערבית – היא העיר העליונה מימי הבית השני. פני הסלע הטבעיים באזור החפירות נוחתים בחדות מרום הגבעה המערבית (אזור הרובע היהודי בימינו), צפונה-מזרחה לעבר מקום מפגשם של אפיק הנחל הצולב ועמק הטירופיאון. הטופוגרפיה הטבעית הועצמה בפעילות חציבה שראשיתה בשלהי ימי הבית הראשון והמשכה בימי הבית השני. פעילות זו יצרה מצוק סלעי מדורג בגובה כולל של כ-18 מ', הנוחת בתחומי החפירה מרום של כ-740 מ' מעל פני הים בראש מצוק הסלע בחלקו הדרומי-מערבי של שטח החפירות לכ-722 מ', בעומק המחצבות שבחלקו הצפוני-מזרחי של השטח. פני הסלע הטבעי באזור החפירות עוצבו שנית בתקופה הרומית, בעת סלילתו של רחוב עמודים מפואר למרגלות מצוק הסלע. בשלב זה עוצב המצוק כקיר סלע זקוף (כ-10 מ' גובה מרבי) המפריד כיום את בתי הרובע היהודי מרחבת הכותל המערבי.
 
1. מחצבות
לשלב הקדום של פעילות אנושית בתחומי השטח הנחקר שייכים שרידי מחצבות אשר נחשפו לרוחב מדרון הסלע הטבעי. קו המחצבות יצר מדרגת סלע בולטת הנמשכת לאורך קו מזגזג מחלקו הצפוני-מערבי של שטח החפירות דרומה-מזרחה (איור 3). השרידים כוללים קירות סלע זקופים (4-3 מ' גובה), מדרגות חציבה ותעלות ניתוק. על קירות הסלע ניתן להבחין בסימני חציבה אלכסוניים של אזמלים בעלי חוד אחד. המחצבות, בחלקו הצפוני-מערבי של שטח החפירות, נמצאו מכוסות בעפר שבתוכו שברים רבים של כלי חרס המתוארכים למאות הח'–הו' לפסה"נ. קירות של מבנים מהמאה הז' לפסה"נ, בשלהי ימי הבית הראשון, ניגשים כאן אל קירות הסלע החצובים ולפיכך מועד התקנתן של המחצבות אינו מאוחר למאה הז' לפסה"נ.
 
2. שלהי ימי הבית הראשון, תקופת הברזל (המאה הז' לפסה"נ)
בחלקו הצפוני של שטח החפירה, על מדרגת הסלע התחתונה, נחשפו שרידי מבנים, ביניהם סמטה (איור 3: 9-1). המבנה העיקרי (איורים 3: 6-1, 4) הוא ככל הנראה מטיפוס ארבעת המרחבים, אך אפשר שתוכניתו המלאה כללה חדרים נוספים שלא נשתמרו או לא נחשפו (וקסלר-בדולח ש', גרינהוט צ', און א', קיסילביץ ש', אונונה ב' תשס"ט. מבנה מרשים משלהי ימי הבית הראשון ברחבת הכותל. בתוך: ד' עמית וג' ד' שטיבל [עורכים]. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, קובץ מחקרים, ב': 43-35). ממערב לו נתגלו קטעי קירות השייכים ככל הנראה למבנה נוסף (איור 3: 8, 9). מהמבנה העיקרי נחשפו חלקית שלושה מרחבים אורכיים ומרחב רוחבי הניצב להם, המחולק לשלושה חללים קטנים. שרידי המבנה מרשימים. קירותיו הושתתו על הסלע הטבעי ונשתמרו לגובה של כ-5 מ' (איור 5). בתוך חדרי המבנה נחשפו רצפות עפר מהודק מעורב בגיר כתוש. שברי הכלים המאוחרים ביותר שנתגלו בתשתית הרצפות ובמילויי העפר תחתיהן מאפשרים לקבוע את מועד הבנייה למאה הז' לפסה"נ. בקירות המרחב המערבי של המבנה (איור 3: 4), וכן ממערב ומדרום למבנה עצמו נתגלו עדויות לתיקונים ולשינויים קלים שנעשו במבנה במהלך קיומו, ללא שינוי תוכניתו הבסיסית. מפולת אבנים גדולה שנתגלתה על רצפת חדר 2 מעידה על חורבן המבנה באירוע קצר מועד, שניתן ליחסו לחורבן הבית הראשון. עם זאת העדרם של כלים שלמים מתחת לשכבת החורבן מעיד שהמבנה ניטש טרם חורבנו. לאחר החורבן הצטבר מילוי עפר בתוך המבנה שכיסה את המבנה לאחר חורבן הבית הראשון עד לגובה ראשי הקירות. בתוך עפר זה נתגלה ממצא רב משלהי ימי הבית הראשון. מקור המילוי הוא ככל הנראה בסחף מהמורדות העליונים של הגבעה המערבית. לוחות הריצוף של הקרדו הרומי הונחו הישר על ראשי הקירות מימי הבית הראשון, חתמו את המבנה ושימרו אותו עד ימינו. מן הממצאים הבולטים שנתגלו בתוך חדרי המבנה ראוי לציין חמישה חותמות אישיים נושאי שמות עבריים (Ornan T., Weksler-Bdolah S., Greenhut Z., Sass B. and Goren Y. 2008. Four Hebrew Seals, One Depicting an Assyrian-like Archer, from the Western Wall Plaza Excavations, Jerusalem. Atiqot 60: 115-129). על אחד החותמות חרותה דמות של קשת בסגנון אשורי, בצרוף השם העברי חגב (איור 6). חותם אחר נושא את הכתובת 'לנתניהו בן יאש', וחותם נוסף – 'לידעיהו אושא'. עוד נתגלו חותם (או קמע) שעליו עיטור בדגם אוראוס מכונף, חרפושית מצרית, כמה חרותות בכתב עברי קדום, כ-17 ידיות קנקנים נושאות טביעות למלך וטביעות קונצנטריות, כ-450 שברים של צלמיות נשים ובעלי חיים ושברים רבים של כלי חרס מקומיים. יש לציין העדרן של טביעות ורדה על ידיות הקנקנים.

3. שלהי ימי הבית השני, התקופה הרומית הקדומה, שלב 1 (המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ)

לשלב זה שייכים שרידים מעטים, רובם מתקנים חצובים; לא נתגלו שרידי מבנים. בחלק העליון של מצוק הסלע הגבוה נתגלו שרידי אמת מים חצובה בסלע הנוחתת במתינות מדרום צפונה (לוקוס 116, כ-11 מ' אורך חשיפה, מפלס חלקה התחתון בגובה 737.90 מ' מעל פני הים; איור 3) שהיא קטע מהאמה התחתונה/נמוכה שנחפרה בעבר
(Mazar A. 2002. A Survey of the Aqueducts to Jerusalem. In: D. Amit, J. Patrich and Y. Hirschfeld [eds.], The Aqueducts of Israel, Journal of Roman Archaeology, Supplementary Series, 46, Portsmouth RI: 210-244; חדשות ארכיאולוגיות 117, חדשות ארכיאולוגיות 118). הדופן המערבית של האמה שרדה לגובה של כ-1.4 מ' ואילו הדופן המזרחית הוסרה במועד מאוחר. בתוך האמה, בדומה לשאר קטעי האמה הידועים, נתגלה צינור חרס שהונח בתוכה בתקופה העות'מאנית. כאמור, זהו קטע מהאמה התחתונה/נמוכה מימי הבית השני אשר הוליכה מים מבריכות שלמה להר הבית. קטע אמה זה הוא השריד הצפוני ביותר המוכר לעת עתה. מקובל לייחס את ראשיתה לימי הבית השני – ככל הנראה לתקופה החשמונאית או ההרודיאנית. נראה שבמועד זה טרם נחצב מצוק הסלע הנוכחי.
כ-15 מ' מצפון לשרידי אמת המים, נחשף חלקו העליון של מקווה טהרה קטן, חצוב בסלע ומטויח בטיח הידראולי אפור (לוקוס 2022; איור 3). נשתמרו שש מדרגות חצובות בסלע (יותר מ-0.8 מ' רוחב, כ-0.35 מ' גובה ממוצע, כ-0.5 מ' עומק המדרגה התחתונה), שאחת מהן תוקנה בבנייה.
ממזרח למקווה הטהרה ומצפון לו, על מדרגת סלע נמוכה יותר, נתגלו חלקיהם התחתונים של שני מתקנים נוספים חצובים ומטויחים: בור מים פעמוני (לוקוס 6170; איור 3) ומתקן רבוע (לוקוס 5333; איור 3). על דופנות מתקן זה נתגלה טיח הידראולי אפור האופייני למתקנים ולמקוואות טהרה מימי הבית השני. נראה שמתקנים אלו שולבו במקורם בקומת מסד של מבנים מימי הבית השני אשר נבנו על מורדות העיר העליונה ונפגעו בעת סלילת הקרדו המזרחי.
בחלקו הצפוני-מזרחי של שטח החפירה, על מדרגת הסלע הנמוכה, בגובה של כ-722.5 מ' מפני הים, נתגלו שרידי מחצבה (לוקוס 8170; איור 3). מילוי העפר והאבנים שסתם את המחצבה כלל שברים של כלי חרס מימי הבית השני ומהתקופה הרומית, לאחר שנת 70 לסה"נ. נראה לפיכך שזמנה של המחצבה בימי הבית השני,  אך לא ניתן לקבוע זאת בוודאות.
 
4. התקופה הרומית הקדומה, שלב 2 (70–130 לסה"נ)
לשלב זה, לאחר חורבן שנת 70, שייך קיר תמך רחב בציר צפון–דרום (W804, כ-20 מ' אורך, 2.9 מ' רוחב, 3.5 מ' גובה השתמרות מרבית; איור 7) שנחשף בתוואי חלקו הצפוני הבנוי של הסטילובט המזרחי של הקרדו הרומי. מראה הקיר מגושם למדיי. בין אבניו שולבו פריטים ארכיטקטוניים שבורים גדולים בשימוש חוזר, דוגמת אבן סף. יסוד הקיר הושתת על מחצבות מימי הבית השני, ותעלת היסוד שלו חותכת מילויי עפר שהצטברו וסתמו את המחצבות טרם בנייתו. בתוך מילויי עפר ואפר שהצטברו משני עברי הקיר, בעיקר בצדו המזרחי שנחפר עד תומו, נתגלה מכלול עשיר ומגוון של כלי חרס. במכלול כלים רבים הדומים לאלו שנתגלו בבית היוצר של הלגיון העשירי בבנייני האומה (חדשות ארכיאולוגיות ק: 67-63), כלים מקומיים, נרות מיובאים וכלי שולחן נאים. נתגלו גם שברים של מסכות חרס, חותמות לחם צבאיים נושאי שמות (איור 8; Di Segni L. and Weksler-Bdolah S. [in press]. Three Military Bread Stamps from the Western Wall Plaza Excavations, Jerusalem. 'Atiqot), כלי זכוכית נדירים ומטבעות. הממצאים תוארכו לפרק הזמן שבין שנת 70 לשנת 130 לסה"נ, כלומר לאחר חורבן העיר, טרם ייסודה של איליה קפיטולינה. ניתן לשייך את הממצא העשיר ללגיון העשירי הרומי שחנה בירושלים באותה עת. יש לציין העדר מוחלט של טביעות הלגיון העשירי בממצא.
לא ניתן לקבוע אם קיר 804 נבנה מלכתחילה כקיר תמך, לתמיכה במילוי שעליו הושתת רחוב העמודים, או שנבנה למטרה אחרת לפני סלילת הקרדו ושימש מסד לסטילובט המזרחי של הרחוב במועד מאוחר.  

5. התקופות הרומית והביזנטית (המאות הב'–הו' לסה"נ)

לשלב זה שייכים שרידי רחוב העמודים (הקרדו) המזרחי אשר נחשף בתחומי החפירה למלוא רוחבו, כולל הסטווים והחנויות לאורכו (איורים 7, 9). שרידי הרחוב נחשפו בעומק של כ-4.5 מ' מתחת למפלס הנוכחי של רחבת הכותל, לאורך של כ-45 מ'. קטע הרחוב שנחשף סלול בתוואי ישר ובשיפוע מתון לאורך ציר המקביל לכותל המערבי של הר הבית ההרודיאני, וכיוונו צפון-צפון-מערב–דרום-דרום-מזרח. גובהו הממוצע בצפון 726.6 מ' מפני הים ובדרום 726.1 מ' מפני הים. רוחבו כ-11 מ' בין שתי שורות עמודים שניצבו ככל הנראה לאורכו (איור 7: A). משני עבריו היו סטווים (כ-6.5-6.0 מ' רוחב; איור 7: D ,B) ומעבר לסטיו המערבי נחצבה במצוק הסלע שורת חנויות (איור 7: C). רוחבם הכולל של הרחוב והסטווים, כולל קירות הסטילובט, מגיע לכ-23.5 מ' (וקסלר-בדולח ש', און א', אונונה ב', אבישר מ', תשס"ח. הקרדו המזרחי של ירושלים הרומית וגלגוליו המאוחרים לאור החפירות ברחבת הכותל המערבי. בתוך: י' פטריך וד' עמית [עורכים]. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, קובץ מחקרים, א': 84-75). קטעים נוספים של רחוב זה נתגלו בעבר בתוואי רחוב הגיא, מצפון ומדרום לקטע שנחפר כעת (ר' איור 1; Wilson R.E. and Warren R.E. 1871. The Recovery of Jerusalem. London: 281-284; Warren C. and Conder C.R. 1884. The Survey of Western Palestine III: Jerusalem, London: 236; Johns C. N. 1932. Jerusalem: Ancient Street Levels in the Tyropoeon Valley Within the Walls. QDAP 1: 97-100; Johns C. N. 1948. Discoveries in Palestine since 1939-1948. PEQ 80: 81-101; Hamilton R.W. 1932. Street Levels in the Tyropoeon Valley. QDAP 1:105-110; Hamilton R.W. 1933. Street Levels in the Tyropoeon Valley II. QDAP  2:34-40; Barbe H. H. and Deadle T. 2006. Jerusalem - Ohel Yizhaq. In E. Baruch, Z. Greenhut and A. Faust [eds.] New Studies on Jerusalem 11: 19- 29; חדשות ארכיאולוגיות 119 וכן הס א' ואייזנברג ע' 1977. ירושלים - רחוב הגיא. חדשות ארכיאולוגיות סג-סד: 48; בן-דב מ' 1982. חפירות הר הבית בצל הכתלים ולאור התגליות. ירושלים. עמ' 233-227; בר ד' תשס"ב. מערך רחובותיה הראשיים של אליה קפיטולינה: קרדו ראשי מול קרדו משני. בתוך א' פאוסט וא' ברוך [עורכים]. חידושים בחקר ירושלים 7: 168-159; ברוך י' ורייך ר' תשס"ד. על אודות הקרדו המזרחי בירושלים הרומית-ביזנטית. בתוך א' ברוך, ע' ליבנר וא' פאוסט [עורכים], חידושים בחקר ירושלים 9: 160-147; קלונר ע' ובר נתן ר' תשס"ח. הקרדו המזרחי של אליה קפיטולינה. ארץ ישראל 28 [ספר טדי קולק]: 205-193; גוטפלד א' תשס"ח. מערך רחובותיה של ירושלים בתקופה הביזאנטית. בתוך: ארץ ישראל 28 [ספר טדי קולק]: 73-66).
הרחוב (איור 7: A) רוצף בלוחות אבן גדולים העשויים אבן גיר קשה בגוון אדמדם אשר הונחו בקפידה רבה בציר אלכסוני לציר הרחוב. פניהם של לוחות הריצוף מוחלקים בדרך כלל ואינם מחורצים. לאורך הרחוב, מפנים לסטווים, נבנו מדרגה אחת או שתיים אשר נועדו לגשר על הפרש הגבהים שבין הרחוב לסטיו. המדרגות בנויות מאבני ריצוף הדומות לאבני הרחוב,אך הן מונחות בציר צפון–דרום, במקביל לכיוון הרחוב. תחת אבני הריצוף של הרחוב ובסטיו המערבי הותקנה מערכת ניקוז מפותחת (איור 7: תעלות ha) הכוללת תעלה עמוקה במרכז הרחוב ותעלות נוספות המתנקזות אליה. תעלת הניקוז המרכזית (b) המשיכה לפעול עד למאה הכ'. הממצא המאוחר ביותר שנתגלה מתחת לאבני הריצוף של הקרדו הוא מטבע מימי הדריינוס (135-117 לסה"נ). ואולם המילוי שבתוכו המטבע לא היו חתומים באבן ריצוף היות שזו נשדדה בעבר ולכן לא ניתן להסתמך עליו בתיארוך הרחוב. שברי כלי החרס המאוחרים שנמצאו מתחת לאבני הריצוף מתאימים לתאריך זה. הממצא בכללותו מאפשר לפיכך לקבוע את מועד סלילת הרחוב למאה הב' לסה"נ, לכל המאוחר בימי הדריינוס.
מן העמודים שעיטרו את הרחוב נותר באתרו עמוד אחד משורת העמודים המערבית. זהו עמוד מונוליתי, המתנשא לגובה של כ-2 מ' מעל בסיסו והוא נתגלה אחוז בתוך אומנה מאוחרת שנבנתה סביבו (איור 10). בסיסים דומים, שברי עמודים נוספים וכן שתי כותרות קורינתיות שמקורן כנראה בעמודים שעיטרו את הרחוב לאורכו, שולבו בשימוש חוזר בקירות המבנה האסלאמי הקדום שנבנה מעל הרחוב (להלן).
תחת מפלס הסטיו המערבי (איור 7: B) נתגלו בורות מים חצובים שהיו בשימוש עד למאה הכ'. מתארו של בור 300 רבוע, דופנותיו חצובים בסלע כקירות זקופים ותקרתו עשויה לוחות אבן המונחים על קשתות אבן הבנויות בבנייה יבשה (איור 11). מדרום לו נחצב בתקופה הביזנטית או האומיית בור נוסף (לוקוס 712) ומעל קמרון הגג שלו רוצף הסטיו המערבי בלוחות אבן דקים.

בשורת החנויות שנחצבה בסלע לרגלי המצוק (איור 7: C) ממערב לסטיו המערבי ניתן להבחין במתארן של שמונה חנויות, שבע מהן דומות בגודלן (כ-4.5×3.5 מ' גודל החלל הפנימי; איור 7: 10-4) אם כי שלוש מהחנויות (10-8) אוחדו במועד מאוחר לחלל אחד ושחזור גודלן המקורי נעשה על סמך טביעות שנותרו בסלע החצוב. קירות הסלע המפרידים בין החנויות השתמרו לגובה של כ-3.5 מ'. החנות הדרומית (איור 7: 11) ארוכה ורחבה מהאחרות, נשתמרה בה תקרת הסלע. בשתי חנויות (איור 7: 4, 7) נשתמרו חלקית פתחי הכניסה המקוריים, מתארם מלבני ומזוזותיהם ישרות. מעל אחד מפתחי הכניסה נשתמר שקע מלבני – תשליל של אבן המשקוף שלא נשתמרה ומעליו בנויה קשת מקלה. חלק מהחנויות היו קשורות ביניהן בפתחים רבועים שנחצבו בקירות המשותפים, ייתכן שנוספו בתקופות מאוחרות.

בחלק הצפוני של שורת החנויות המערבית הותקנה רחבה מרוצפת (איור 7: 3) מעל ראשו של בור מים קדום (לוקוס 6170) שנפגע בעת הנמכת פני הסלע. תקרת הבור עשויה לוחות אבן גיר, דומים ללוחות ריצוף הרחוב, שהונחו על מערכת של קשתות בדומה לבור 300 שבסטיו המערבי.
ממערב לשורת החנויות ובמפלס גבוה יותר נחשפה חלקית שורה נוספת של תאים חצובים דומים (איור 7: 1, 2). התאים המדורגים משקפים את הטופוגרפיה הטבעית במדרון הצפוני-מזרחי של הגבעה המערבית.
הסטיו המזרחי (איור 7: D) תחום בחלקו הדרומי של הרחוב בקירות סלע חצובים במזרח ובמערב (W457 ,W424) ואילו בצפון הושתת הסטילובט המזרחי של הרחוב על קיר 804 הרחב (לעיל). נוסף על אלה תחום הסטיו המזרחי בשני רחובות הניצבים לקרדו, צפוני (לוקוס 8020; איור 7: E) ודרומי (לוקוס 4108; איור 7: F) שהובילו מהקרדו מזרחה לעבר הר הבית ומרוחקים כ-28 מ' זה מזה. הרחוב הצפוני (E) נחשף חלקית ורוחבו הכללי שוחזר בהתאמה לרוחב הרחוב הדרומי, אם כי אין בכך ודאות. הוא מרוצף לוחות אבן מלבניים עבים דומים ללוחות ריצוף הקרדו ומפלסו גבוה בכ-0.2 מ' ממפלס הקרדו. הרחוב הדרומי (F) רוצף לוחות אבן גיר גדולים, חלקם בשימוש חוזר. מפלסו נמוך ממפלס הקרדו ויורדות אליו ארבע מדרגות אבן רחבות. לוחות הריצוף בשני הרחובות הונחו בניצב לכיוון הרחובות ובמקביל לציר הקרדו (כלומר צפון–דרום) ולא באלכסון כריצוף הקרדו עצמו. בפינת הקרדו והרחוב הדרומי שולב בסיס גדול של עמוד לב (איור 12), הנראה כחלק ממבנה כניסה מונומנטלי, אולי בית שער (פרופילון) של מבנה ציבורי גדול שניצב כנראה ממזרח לרחוב. בשטח הסטיו נשתמר ריצוף פסיפס לבן מעוטר במעוינים ופרחים ובתשתיתו נתגלה מטמון מטבעות מהתקופה הביזנטית (ימי הקיסר יוסטיניינוס). ריצוף הסטיו מהתקופה הרומית לא נשתמר.
השרידים שנחשפו מעידים על עיצובו המונומנטלי של רחוב העמודים במאה הב', ועל ריצופו בלוחות אבן גדולים אשר הונחו בציר אלכסוני לציר הרחוב בתקופה זו. עם זאת אין ודאות שהרחוב בשלמותו, על כל מרכיביו: עמודים, סטווים והחנויות שלאורכו, הושלמו בעת הסלילה. ייתכן שהשלמת הרחוב על עמודיו, כפי שתואר במפת מדבא נעשתה בתקופה מאוחרת. 

6. התקופה האסלאמית הקדומה, שלב 1 (המאה הח' לסה"נ)

בשלב זה ניכרת אחריתו של רחוב העמודים במתכונתו הרומית המונומנטלית. הרחוב המשיך לשמש במפלסו המקורי, נמשך השימוש בריצוף לוחות האבן, ואולם רוחבו צומצם למחציתו המזרחית בלבד (כ-4.7 מ'; איור 13: A). מדרגות האבן שהיו בנויות כמשוער לאורך הסטיו המזרחי פורקו ובמקומן הותקנה רצפת עפר מהודק שניגשה לרצפת האבן במפלס זה. קיר חדש שנבנה לרוחב הרחוב בחלקו הדרומי (W210; איור 13) מנע שימוש ציבורי ברחוב והפכו לחלק ממכלול בנייה גדול, מעין רחוב פנימי. 
צמצום רוחב הרחוב נעשה בעת בנייתו של מבנה גדול (כ-30 מ' אורך, 18 מ' רוחב; איור 13: B2 ,B1) ששטחו כלל את המחצית המערבית של הרחוב הרומי, את הסטיו המערבי ואת שורת החנויות. קירו החיצוני המזרחי של מכלול זה הושתת על ריצוף הרחוב הרומי וחצה אותו לאורכו. תוכנית המבנה כללה חדרים סביב חצר מרכזית בחלקו הצפוני (איור 13: B1) וחצר רבועה בחלקו הדרומי (איור 13: B2). מבנה זה שרד במקוטע בלבד, מתחת למבנים מתקופות מאוחרות. קירות המבנה נבנו נדבכים מסודרים של אבנים מלבניות המסודרות זו בצד זו במנח פתין. זעזוע חזק גרם לנדבכי הקירות לנוע אופקית זה לעומת זה, בניצב לכיוון הקירות. ייתכן שתנועה זו נגרמה בשל רעידת אדמה שפקדה את האזור. אם כך, ניתן אולי לייחס עדויות אלו לאחת מרעידות האדמה שזעזעו את ירושלים במאה הח' או בראשית המאה הט'. יש לציין כי המבנה לא נהרס מרעידת האדמה, ובתקופות הבאות קירותיו עובו וחוזקו. בשטח הסטיו המזרחי (איור 13: C) וברחובות הפונים מהקרדו מזרחה לא חלו בשלב זה שינויים. במקום אחד בסטיו המזרחי הובחן תיקון בטיח של רצפת הפסיפס הביזנטית.
 
7. התקופה האסלאמית הקדומה, שלב 2 (המאות הח'–הט' לסה"נ)
שלב זה חל זמן קצר לאחר השלב הקודם. מפלס הרחוב (איור 14: A) גבה בסנטימטרים ספורים, ככל הנראה ממילוי שהצטבר על רצפות האבן ולא מהגבהה מכוונת. קיר 210 בוטל והרחוב שב לשמש ציר תנועה עירוני ציבורי, אם כי רוחבו צומצם לכ-4 מ' בשל בניית מבנה ממזרח לרחוב (איור 14: D ,C).
המבנה שממערב לרחוב (איור 14: B) התפתח בשלב זה למערכת של אולמות מאורכים שלכל אחד מהם כניסה נפרדת מהרחוב. חלק מן האולמות (B2 ,B1) נחלקו לשני מרחבים. האולמות קשורים לשורת החנויות החצובות בסלע, ששולבה בחלקו המערבי של המבנה. המבנה מתאפיין בעיבוי הקירות שנותרו מהשלב הקודם, וכן בתוספת אומנות רבועות לאורכם, אשר נועדו לחזק את הקירות וכן לתמוך בקמרונות הגג. שימושו של המבנה אינו ברור, אך ניתן להציע ששימש מבנה ציבורי, אולי שוק.
ממזרח לקרדו נבנה בשלב זה מבנה ובו שורת חדרים רבועים קטנים, ככל הנראה חנויות (איור 14: C). המבנה נבנה ישירות מעל רצפת הפסיפס של הסטיו המזרחי והוא נסמך ומשתמש בקיר המזרחי של הסטיו המקורי. החנות הדרומית השייכת למבנה זה (איור 14: C4) נבנתה על רחוב 4108 (איור 14: E) שרוחבו צומצם. רצפות החנויות העשויות חוואר צהבהב מעורב בטיח הונחו מעל רצפת הפסיפס של הסטיו או מעל לוחות האבן של הרחוב. ממערב למבנה זה הותקן פרוזדור צר מרוצף טיח, ספק מדרכה (4 מ' רוחב; איור 14: D) שהפריד בין המבנה לרחוב. רצפת הפרוזדור הייתה בגובה ראש קיר הסטילובט המזרחי ששולב במפלסו. מתחת לריצוף הפרוזדור הותקנה בשלב זה, או מעט אחר כך תעלת מים (לוקוס 472) בציר צפון–דרום. תעלה זו נמשכת ממערב לרחוב 4108 (איור E14), שם שימשו לוחות אבן גדולים הזהים לאבני המדרגות של הרחוב, אבני כיסוי של תעלת המים. כך נוספה מדרגה עליונה ל'רחוב המדרגות' שכלל כעת חמש מדרגות. תעלה 472 חותכת ומבטלת את קיר 210 מהשלב הקודם.

8. התקופה האסלאמית הקדומה, שלב 3 (המאות הח'–הט' לסה"נ)

בשלב זה הוגבה במכוון מפלסו של הרחוב בכמטר אחד ואולם רוחבו ומהלכו הכללי נותרו כשהיו. ההגבהה נעשתה במפלסי עפר מהודקים שהונחו זה מעל זה והם חתומים במפלס לבן עבה ששימש ככל הנראה רצפת הרחוב ונשתמר במקוטע (727.33 מ' מפני הים). מעל הרחוב הדרומי (איור 14: E) נתגלו שפכי עפר ולא ניתן לקבוע אם הם מעידים על המשך שימוש הרחוב כדרך עפר צרה במפלס גבוה יותר, או סתימתו וביטולו. הרחוב הצפוני (איור 14:F) בוטל בעת בניית מבנה שנחשף חלקית. בהתאמה למפלס הרחוב שגבה הוגבהו חלק מספי הכניסה למבנים משני עברי הרחוב (למשל לאולם C3 ,B1), הכניסה מהרחוב לחלק מהאולמות בוטלה (למשל, לאולם B3) ובתוך המבנים הוגבהו רצפות. גם בתוך המבנים עצמם חלו שינויים. באולם ממערב לרחוב (איור 14: B5) וכן בחנות (איור 14: C3) שממזרח לו נתגלה ריצוף מיוחד העשוי שילוב של אבני פסיפס, שברי לוחות שיש ושברי חרסים גדולים (איור 15). מקורם של הפריטים כנראה בשרידי מבנים קדומים ובערמות פסולת שהיו בוודאי בסביבה. באולמות B3 ,B2 ובחנות C2 נבנו מתקנים מטויחים, עגולים, מעין בריכות רדודות, ששימושם אינו ידוע. סמוך לבסיס עמוד הלב הותקן בור מים קטן (לוקוס 4068) שתקרתו העשויה קמרון צולב שולבה ברצפת הפרוזדור (איור 14: D).
 
9. חורבן (רעידת אדמה?)
שלב 3 הסתיים בהרס 'מבנה החנויות' שממזרח לרחוב. שרידיו נחתמו תחת שכבה עבה של עפר מעורב בחוואר שנשתמרה במקוטע. בתוך שכבה זו נמצא פך שבור ולידו עשרות חרוזי פייאנס שמקורם כנראה בחנות C2. שכבה דומה שבה מפולת של אבני בנייה מסותתות נתגלתה גם בתוך אולם B1 שממערב לרחוב. על סמך כלי החרס והמטבעות בשכבת החורבן נראה כי חורבן המבנים התרחש במאה הט' לסה"נ לכל המאוחר. שתי רעידות אדמה קשות פגעו בירושלים במאה הט': בשנים 808 ו-859 לסה"נ. ייתכן שרעידת האדמה השנייה הרסה את המבנים.
 
10. התקופה האסלאמית הקדומה, שלב 4 (המאות הי'–הי"א לסה"נ)
לשלב זה שייכים מילויי עפר שהצטברו לגובה רב. תאריכם של מילויי העפר המאות הי'-הי"א לסה"נ והם משקפים ככל הנראה תקופה של הזנחה שבמהלכה הצטברה שכבת עפר עבה מעל המבנים העבאסיים. בתוך מילויי העפר נתגלו שרידי מוקדים (טבונים) ולידם ריכוזי כלים שבורים המעידים על פעילות אנושית. מאופי הפעילות נראה כי בשלב זה היה האזור בשולי העיר. דומה שתוואי הרחוב המשיך להיות בשימוש גם בתקופה זו.

11. התקופה האסלאמית המאוחרת, שלב 1 (המאה הי"ג לסה"נ)

משני עברי הרחוב נבנו בשלב זה מבנים גדולים אשר המשיכו לשמש בשינויים קלים עד המאה הכ'. מפלס הרחוב, שהפך לדרך עפר (איור 16: A), גבה בכ-0.5–1.0 מ' לעומת התקופה הקודמת והתרחב ל-4.8 מ'.
המבנה שממערב לרחוב (איור 16: B) שמר בשינויים קלים על מתאר המבנה האסלאמי הקדום למרות פער הזמנים הניכר ביניהם. בחלקו הצפוני מבנה גדול בן שתי קומות ששילב את שורת החנויות החצובות בסלע (איור 16: B7-10 ,B1-3). קירות המבנה האסלאמי המאוחר הושתתו על קירות המבנה האסלאמי הקדום או על הסלע ועיבו אותם לרוחב רב (עד כ-2 מ'). בקומת המסד של המבנה ארבעה חללים מאורכים, שני המרכזיים צרים יחסית (איור 16: B2b ,B2a) והצדדיים רחבים יותר (איור 16: B3 ,B1). הכניסה המרכזית למבנה הובילה למרחב צר (איור 16: B2b) במרכז קומת המסד של המבנה וממנו למרחבים הצדדיים. הרצפות נשתמרו חלקית בלבד. כל החללים היו מקורים בקמרונות שנשתמרו חלקית ונשאו את הקומה העליונה, ששימשה קומת המגורים העיקרית. במפלס הקומה העליונה שרדו קטעי רצפות עשויות פסיפס לבן חלק או פסיפס משובץ בשברים של לוחות שיש. בקירות המבנה שולבו מרזבים עשויים צינורות חרס שהובילו לתעלת הניקוז המרכזית במרכז הרחוב. חדר B9 יוצא דופן ברמת השתמרותו. מפנים לקירות החדר הותקנו מתקנים דמויי ספסלים נמוכים ומטויחים שצורתם האות ח'. קירות החדר והספסלים עוטרו בציורי קיר (פרסקאות) בצבעי אדום ולבן. דגמי הציורים דומים מאוד לדגמים מוכרים של עיטור בתשליבי אבנים בגווני אדום, שחור ולבן (אבלק) שנפוץ בחזיתות מבנים ציבוריים ממלוכיים כגון מדרסות (איור 17). ציורי קיר בסגנון זה נחשפים כאן לראשונה בירושלים.
מדרום למבנה השתרעה חצר פנימית רבועה מוקפת חדרים שבמזרח גבלה ברחוב (איור 16: B5 ,B4). בקיר W70 המפריד בין המבנה לחצר אחוזות שלוש אומנות רבועות גדולות הבולטות מקו הקיר דרומה לתחום החצר. הקיר והאומנה המרכזית חותמים בליבתם עמוד מונוליתי שנותר באתרו מהסטיו המערבי של הקרדו (איור 10, לעיל). ממערב לאומנה זו היה פתח שקשר בין המבנה לחצר שמדרום לו. בתוך החצר נשתמרו חלקית קטעי רצפת טיח ורצפת פסיפס. ממערב לחצר, בינה לבין מצוק הסלע, נבנתה מערכת קמרונות צולבים שנשאו קומה עליונה (איור 16: B12 ,B11). במבנה זה שרדו שבע משמונה אומנות רבועות שתמכו בקמרונות מחודדים. סמוך לאחת האומנות נשתמר קטע קטן של רצפת פסיפס. מדרום לחצר הפנימית נחשף חלקית אולם מאורך (איור 16: B6), ככל הנראה חלק ממבנה נוסף ובו שרידי רצפת פסיפס ובדל קטן של רצפת עפר. מאולם זה היה מעבר מערבה לחלל החצוב B13.

ממזרח לרחוב נחשף מבנה ציבורי גדול שרק חלק ממנו נחשף בתחומי החפירה והמשכו משתרע ככל הנראה מזרחה (איור 16: C8–C1). הקיר החיצוני המערבי של המבנה

(W400) בנוי בהתאמה מעל קיר הסטילובט המזרחי של הרחוב שנחצב בתקופה הרומית (לעיל). הפרט המרכזי במבנה זה הוא קבר ארגז יחיד (לוקוס 4076, איור 16: C3) שנמצא חתום בלוחות אבן ומעליהם גל אבנים בנוי שבלט מעל מפלס הרצפה. בתא הקבורה נמצא שלד אדם בוגר ממין זכר מונח אפרקדן על גבו בציר מזרח–מערב, ראשו במערב פונה דרומה. מנח הנקבר אופייני לקבורה מוסלמית. השלד שלצדו לא היו ממצאים הועבר לקבורה. אל שולי הקבר ניגשה רצפת טיח שנסללה במפלס הרחוב. מיקום הקבר נשמר והודגש גם בתקופות המאוחרות, כשהמבנה המשיך להתפתח ומפלסו גבה. האולם המלבני (C3) שבמרכזו נמצא הקבר היה כנראה פתוח אל הרחוב בשלב זה. שתי כניסות הובילו מהרחוב אל האולמות שמצפון ומדרום לאולם הקבר (איור 16: C4 ,C2).

 
12. התקופה האסלאמית המאוחרת, שלב 2 (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ)
הרחוב המשיך להתקיים כדרך עפר ללא שינוי באופיו או ברוחבו. מפלסו גבה מעט, ובהתאמה הוגבהו גם הכניסות למבנים. בחזית הכניסה לאולמות המבנה שממערב לרחוב שולבו בכמה מקומות לוחות אבן גדולים שמקורם בריצוף הקרדו הרומי. השינויים העיקריים בתקופה זו קשורים למבנים בצדי הרחוב.
בתוך האולם הצפוני של המבנה המערבי (איור 16: B1) הותקנה מאפייה ובה תנור לחם עגול והותקנה כניסה פרטית מהרחוב לתוך אולם המאפייה. גרם מדרגות ששולב בקיר המזרחי של האולם הוביל ממפלס הרחוב לרצפת אולם המאפייה הנמוכה ממנו בכמטר אחד. חדרי קומת המסד רוצפו באריחי אבן רבועים קטנים שנשתמרו חלקית. במהלך התקופה שולבו מגוון מתקנים ברצפות טיח דקות שניגשו אל שולי ריצופי האבן של החדרים. נראה שהמתקנים ורצפות הטיח מאוחרים מעט לרצפות האבן, אך לא ניתן לקבוע זאת בוודאות.
בחצר הרבועה שמדרום למבנה העיקרי נבנו בשלב זה שני אולמות מאורכים. באולם הצפוני (איור 16: B4) נשתמרו שרידי קמרון גג חביתי גבוה. האולם קשור בקשת גדולה
(W82; איור 18) לחדר ברוחב דומה שהותקן ממערב לו בתוך חלל הקמרונות הצולבים
(B11). בקירות האולם שולבו בשימוש חוזר אבנים נושאות כתובות חרותות בכתב יהודי מרובע, ככל הנראה אבני מצבות (איור 19). הכניסה הראשית לאולם הייתה מהרחוב. מפנים לפתח הכניסה נשתמרו בפינות האולם שני חדרים רבועים קטנים תת-קרקעיים. החדר הצפוני (לוקוס 361; איור 16) שרד במלואו, כולל תקרתו הקמורה ואילו מהחדר הדרומי שרדה הרצפה בלבד (לוקוס 363; איור 16).
מדרום לאולם נחשף אולם זהה לו בגודלו (איור 16: B5) שהכניסה אליו שולבה בקיר המזרחי. מפנים לפתח ותחת מפלס רצפת האולם נשתמר מתקן מטויח תת-קרקעי חצוב בסלע ומקורה בקמרון חביתי בנוי (לוקוס 518; איור 16). אל המתקן הובילה תעלת מים מצפון-מערב. במערב האולם נשתמרה חלקית רצפת לוחות אבן. לא נמצאה באולם כל עדות לקמרון גג וייתכן לפיכך שהאולם נותר קטור ושימש חצר. ממערב לאולם נבנה קמרון חביתי בחדר B12. אומנות הקמרון החביתי נסמכו ועיבו את אומנות הקמרון הצולב מהשלב הקודם.
אולם B6 רוצף בשלב זה באריחי אבן שנשתמרו חלקית.
המבנה ממזרח לרחוב המשיך להתקיים עם שינויים מסוימים (איור 16: C). קיר 400 התוחם את המבנה כלפי הרחוב תוקן ועובה בחלקו הדרומי ובשלב זה הוא רצוף לאורך הפן המזרחי של הרחוב. אולם C2 רוצף באריחי אבן רבועים, על אחת האבנים חרוט משחק לוח ובו שתי שורות של גומות רדודות. בחדרים האחרים נשתמרו רצפות מקוטעות מאוד. אולם הקבר C3 נתחם בשלב זה בקירות.

13. התקופה האסלאמית המאוחרת, שלב 3 (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ)

בתוך קומות המסד של המבנים שממערב לרחוב הותקנו בשלב זה מגוון מתקנים שלעתים פגעו ברצפות ובקירות המבנה והם מעידים על הסבתה של קומת המסד של המבנה העיקרי לשימוש תעשייתי. בחדרים B11 ו-B12 נבנו מתקנים עגולים מטויחים
(1.0-0.5 מ' קוטר פנימי, כ-1 מ' עומק). מתקנים דומים נבנו גם במבנה שממזרח לרחוב (איור 16: C7 ,C4) ומעט מאוחר יותר גם בשטח הפתוח מצפון למבנה (איור 20: B10, להלן). בשל צורתם הדומה לבריכות השרייה המשמשות בתהליך עיבוד עורות וצביעתם הוצע בעבר שמתקנים אלו קשורים בתעשיית הבורסקאות. בחדר B11 נמצא מצבור גיר כתוש (סיד לבן) על הרצפה, אף הוא חיוני בתהליך עיבוד העור. עם זאת קשה להניח שתעשיית בורסקאות התקיימה בתוך העיר סמוך למבני מגורים או ממש בתוכם. לא ניתן בשלב זה להגדיר בוודאות את מהותם של מתקנים אלו אך יש לציין את הדמיון בינם למתקנים דומים שנבנו באזור זה גם בתקופה האסלאמית הקדומה (לעיל, איור 14: B3 ,B2). 
בורות מים ומתקנים תת-קרקעיים מהשלב הקודם (לוקוסים 361, 363, 518, 3096) הפכו בשלב זה לבורות זבל ונמצאו מלאים בעפר שהכיל שברי כלים רבים. נראה שקומות עליונות במבנים שימשו בשלב זה למגורים וקומות המסד הפכו לאזורי תעשייה וזריקת אשפה.

14. שלהי התקופה האסלאמית המאוחרת/ראשית התקופה העות'מאנית (המאות הט"ו–הט"ז לסה"נ)

מפלס הרחוב גבה בכמטר אחד ומפלסו בשלב זה כ-729.9–730.0 מ' מפני הים (איור 20: A). לאורך צדו המערבי של הרחוב נבנתה שורת תאים קטנים (איור 20: B7–B1), חלקם שימש מבואות מדורגים למבנים שממערב לרחוב וחלקם שימש אולי חנויות. שורת התאים צמצמה את רוחב הרחוב ל-2.5–3.0 מ' בלבד וייתכן שראשית תהליך הצמצום חל עוד בשלב הקודם. חדרים רבים בקומות המסד של המבנים (איור 16: C ,B) נסתמו בשלב זה או כבר קודם לכן במילויי עפר ולא היו בשימוש כעת. קומות המגורים היו ככל הנראה בקומות הגבוהות שלא נשתמרו.
מצפון למבנה שממערב לרחוב נבנה אולם חדש (איור 20: B10). סף הכניסה לאולם זה שולב בקירו המזרחי ועוצב מאבן ריצוף של הקרדו הרומי בשימוש חוזר. חלל המבנה נחלק בקירות מחיצה לשלושה מרחבים רוחביים. בתוך החדרים נמצאו רצפות טיח מעל תשתית חלוקים ששרדו חלקית ומתקנים מטויחים.
במבנה ה'עיקרי' שממערב לרחוב חלו שינויים. מאפיית הלחם מהשלב הקודם יצאה משימוש, ומעל התנור הותקן מאגר מים מטויח (איור 20: B11, חלק מערבי). אולם B13 נסתם במילויי עפר בגובה רב שנערמו מעל רצפות הטיח והמתקנים של השלב הקודם. כן נסגר בבנייה הפתח המערבי שקשר את האולם עם התא החצוב שממערב לו. מקירו המזרחי של אולם B14 בלט מבנה דמוי מגדל שפינותיו עוצבו בקפידה. סביב מגדל זה נבנה גרם מדרגות בצורת האות ר' (B5) שהוביל מהרחוב מטה לתוך האולם. בתוך האולם מפנים לכניסה הוגבה מפלס הרצפה ובוטל השימוש בחדרים התת-קרקעיים (לוקוסים 361, 363; איור 16) שנסתמו בעפר בשלב הקודם.
בחדר B25 שממערב לאולם B14 נערם מילוי עפר רב מעל המתקנים המטויחים שנבנו שם בשלב הקודם, כנראה במכוון, וקירות תמך צרים נבנו כדי למנוע גלישת עפר דרומה. מדרום להם נותר מעבר פתוח לחדר חצוב תת-קרקעי (לוקוס 404; איור 20). חדר חצוב תת-קרקעי אחר (לוקוס 402; איור 20) שימש בשלב זה בור זבל. חדרים תת-קרקעיים אלו נחצבו במועד כלשהו לאחר חציבת החנויות במצוק הסלע ונועדו ככל הנראה לשמש מחסנים. לא ניתן לקבוע במדויק את מועד חציבתם המקורי.
באולם B15 לא נתגלו ממצאים משלב זה ובאולם B16 הדרומי נשתמר בדל של רצפת לוחות אבן למרגלות מצוק הסלע.
במבנה שממזרח לרחוב לא נשתמרו רצפות משלב זה. 

15. חורבן רעידת אדמה(?)

זמן קצר לאחר ראשיתו של שלב 14 נתגלו עדויות לפגיעה חמורה בכמה מבנים. קמרון הגג של אולם B14 קרס ונותר על רצפת האולם חתום תחת מילויי עפר שהצטברו מעליו. בשלב זה ככל הנראה, ניתקו גושי סלע גדולים מחלקו העליון של מצוק הסלע החצוב ונפלו מטה, על מפלס רצפת החדר שלמרגלות המצוק (אולם B16). תקרת הסלע של חדר (לוקוס 715) שנחצב לראשונה בתקופה הרומית זועזעה ונסדקה. במקורות נזכרת רעידת אדמה שפגעה בירושלים ובהר הבית בשנת 1540 לסה"נ וייתכן שהמפולות הן תוצאה של אירוע זה.
 
16. התקופה העות'מאנית המאוחרת(המאות הי"ט–הכ' לסה"נ)
במהלך התקופה העות'מאנית נשמר רוחב הרחוב (2.5 –3.0 מ') ומפלסו במאה הכ' הוא 730.35–730.50 מ' מפני הים – כ-4 מ' מעל מפלסו הרומי המקורי (איור 20: A). לאורך צדו המערבי של הרחוב המשיכו להתקיים תאי החנויות ונמבנים מהשלב הקודם. אך כמעט ולא נעשה שימוש בקומת המסד שלהם. יוצא דופן הוא אולם B12 שבו נתגלו ארבע רצפות טיח דקות זו מעל זו. יתר האולמות לא שימשו בשלב זה. מדרום לאולם B14 שגגו קרס בתקופה הקודמת נבנה במועד זה מחדש אולם B15 והותקנה בו מאפייה. סמטה מרוצפת (B6) הובילה מהרחוב לתוך האולם. האולם רוצף לוחות אבן רבועים גדולים, חלק מהם אבני קרדו בשימוש חוזר. ממערב לאולם הותקן תנור עגול לאפיית לחם. תנור המאפייה נשתמר במלואו, כולל גרם מדרגות למפלס הקומה העליונה שמעל לתנור (איור 21). באולם B16 שמדרום למאפייה נבנו קירות מחיצה והונח ריצוף אריחים חדש.
המבנה הגדול שממזרח לרחוב חודש בשלב זה ובחדרים רבים נשתמרו ריצופים עשויים אריחי אבן רבועים (איור 20: C7 ,C1–C3). באולם הכניסה (C2) נשמרה רצפת טיח עבה. החדרים מצפון וממזרח לה רוצפו אבן ושולב בהם גרם מדרגות שהוביל לקומה עליונה. מדרום לאולם C2 רוצף אולם C3 לוחות אבן סביב קבר 4076 (לעיל) שמיקומו נשמר. בקיר הדרומי של אולם זה שולבה גומחה שמתארה חצי עגול וריצופה שתי אבני קרדו בשימוש חוזר וייתכן ששימשה מחראב והאולם שימש לתפילה. בקירות המזרחיים של אולמות C4 ו-C5 שולבו גומחות רבועות מטויחות שרוחבן כרוחב החדרים ומפלסן גבוה בכ-0.5 מ' ממפלס רצפות האולמות. בור (לוקוס 4005) הותקן ככל הנראה בשלב זה.

17. התקופה המודרנית (המאה הכ', עד 1967)

בשלהי המאה הי"ט או במאה הכ' רוצף הרחוב באבנים קטנות (איור 22: A). רוחב הרחוב היה כ-2.5–3.0 מ' ומפלסו כ-730.5 מ' מפני הים. במרכז הרחוב תחת ריצופו נתגלה צינור ניקוז עשוי חרס. ממערב לרחוב, מעל אולם B14 ההרוס נבנה במחצית הראשונה של המאה הכ' מבנה חדש ששרד חלקית (איור 22: B2). קירות המבנה בנויים בטון וחדריו רוצפו אריחים מעוטרים (איור 23).
 
18. 1967 עד ימינו
בשנת 1967 נהרסו מבני שכונת המוגרבים ליצירת רחבת הכותל (איור 24). שטח הרחבה הנוכחית (איור 22: C) רוצף לוחות אבן ומפלסה נוחת במתינות ממערב מזרחה. מפלס הרחבה בצדה המערבי (כ-731.1 מ' מפני הים) גבוה בכ-0.5 מ' ממפלס רחוב הגיא כפי שהתקיים עד 1967 (איור 22: A). הרחבה תחומה בצדה המערבי בקיר אבן נמוך שראשו מדורג בשני מפלסים והוא משמש ספסל. ממערב לרחבת הכותל, בינה לבין מצוק הסלע המפריד אותה מהרובע היהודי, נותר להתקיים מבנה בן שתי קומות (איור 22: B1) שחלקים ממנו שימשו את משטרת ישראל ואת הקרן למורשת הכותל המערבי. הקומות העליונות של מבנה זה נבנו מעל חלקיו הקדומים יותר מהתקופה האסלאמית הקדומה והמאוחרת (לעיל) והן פורקו במסגרת פעולות הפיתוח שנערכו באתר. מדרום למבנים B1 ו-B2 נותר שטח פתוח שעוצבה בו רחבה מרוצפת (B3) והותקנה בה ברזיה. שטח זה שלמרגלות מצוק הסלע כוסה שפכים בעת בנייתו המחודשת של הרובע היהודי ונעלם מהעין. טרם החפירה הוא נראה כמדרון מלאכותי שגלש מהרובע היהודי לרחבת הכותל.