לתקופה האסלאמית הקדומה יוחסו בור מים ושרידי בנייה דלים. הבור גדולומעוגל(לוקוס 107; 3.8 מ' קוטר, כ-2 מ' עומק גלוי; איור 1: חתך 1–1). המים זרמו אל הבור דרך שני פתחים קטנים, שבקצה הפנימי שלהם הותקנו צינורות חרס עגולים (0.3 מ' אורך, 0.13 מ' קוטר פנימי; איור 2), ששפתם פשוטה ומעוגלת. המים נשאבו מן הבור דרך שני פירים רבועים (0.45×0.45 מ') הבנויים מאבני גיר מסותתות היטב (איור 3); בתחתית אחד הפירים שולבה אבן שיש בשימוש משני (איור 4). ייתכן כי ראשי הפירים כוסו באבני פי בור שלא שרדו, שכן בנדבך העליון ששרד מן הפירים לא ניכר סימן כלשהו שהותיר חבל הדלייה. בתוך הבור הצטברה מפולת של אבנים ועפר שלא נחפרה משיקולי בטיחות. דופנות הבור טויחו בטיח אפור (כ-2 ס"מ עובי), שבתוכו שולבו חרסים רבים. אלה כללו שבר של בסיס קערה מסוגCypriote Red Slip , עם עיטור רולטה (איור 1:5), ושפות של קנקני עזה מהטיפוס המאוחר (איור 2:5). לכלים אלה, שאינם מיוצגים במכלולים אחרים מן החפירה, טווח כרונולוגי רחב, למן התקופה הביזנטית המאוחרת, סוף המאה הו' ועד למאה הז'–ראשית המאה הח' לסה"נ. דומה לפיכך שהבור הוא הממצא האדריכלי הקדום בשטח החפירה. אפשר שהוא חלק מחווה חקלאית שהתקיימה במקום עוד קודם לייסודה של העיר רמלה בשנת 716/715 לסה"נ, אולם ייתכן שהותקן עם הבנייה שמעליו ושיש לתארך את הכלים הללו לראשית התקופה האומיית.  

 
בשל שטח החפירה המצומצם והפרעות מאוחרות אי אפשר היה לקשור בין הבור לבין שרידי הבנייה שמעליו ובריבועים הסמוכים לו. בריבוע A, מדרום לבור, נמצאו שרידי בנייה דלים ומכלול חרסים מעורב. מעל לבור (ריבוע B) תועדו שרידי בנייה דלים (קירות? W7 ,W4) וחלק מרצפה עשויה אבנים קטנות (לוקוס 101), הצמודה לחלק העליון של הפתח המערבי של הבור; ממצא כלי החרס היה מעורב אף הוא. בריבוע C נמצאו שני קירות, היוצרים פינה (W10 ,W1; כ-0.5 מ' רוחב), אולי של מבנה מגורים; הקירות בנויים מאבני גיר, רובן גוויל ומקצתן מסותתות. אל קיר 1 ניגש מפלס של עפר מהודק מעורב בטיח (לוקוס 109; רצפה?). ממצא כלי החרס על מפלס זה היה מעורב, מן התקופות האסלאמית הקדומה והממלוכית, אולם בבדיקה מתחת למפלס העפר נמצאו רק שברי כלי חרס מן התקופה האסלאמית הקדומה. בפינה הצפונית-מערבית של הריבוע, לצד קיר 10 נמצא קנקן (לוקוס 108; איור 7:5), שזמנו התקופה האסלאמית הקדומה. דומה כי הקנקן שוקע ברובו בתוך הרצפה, ככל הנראה המשכה של רצפה 109, כך שרק ראשו בלט מעליה. ראש הקנקן נפגע מגל אבנים (W6), שנועד אולי לחסום בשלב מאוחר כניסה שהייתה קבועה בקיר 10. המשכו של קיר 1 בריבוע D נקטע בעת הקמת מתקנים בתקופה הממלוכית.
 
על פי הקנקן והממצא שנתגלה מתחת לרצפה 109 יש לתארך את קירות 1 ו-10 לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הט'–הי' לסה"נ). ממצא זה כלל קערה מזוגגת בצבע צהבהב מטיפוס הכלים עם זיגוג עופרת מונוכרומי (איור 3:5), וקערה עדינה מטין צלהב עם זיגוג אלקלי בצבע טורקיז (איור 4:5); קערות אלו מתוארכות למאות הח'–הי"ב לסה"נ. כן נמצאו כלים ממשפחת כלי הצלהב, הנפוצה מאוד ברמלה, למשל פך (איור 5:5) וידית פך העשויה מחומר אדום ומזוגגת ירוק (איור 6:5), הדומה לידיות הפך של כלי הצלהב.
 
התקופה הממלוכית (המאה הי"ד לסה"נ). לתקופה זו יוחסו שני מתקנים חפורים בקרקע ומדופנים באבנים קטנות, שנחשפו בריבוע D (לוקוסים 113, 114). לא ברור אם המתקנים נכללו בשטח העיר רמלה בתקופה זו, שכן התוואי המדויק של חומות העיר אינו ידוע.
 
למתקן 113, שחלקו המזרחי משתרע מחוץ לשטח החפירה, מתאר סגלגל (אורך הקטע שנחפר 1.2 מ'; איור 6). המתקן בנוי משני נדבכים של אבני גיר ובתוכו נמצא מילוי של אדמה חומה רכה מאוד. במרכז המתקן נכרה בור סגלגל (כ-0.5×0.6 מ', 0.4 מ' עומק), חסר דיפון, שבו נמצאו כלי חרס רבים מן התקופה הממלוכית, ובהם שתי קערות גסות, כמעט שלמות, וכן קליפות ביצים ועצמות של בעלי חיים קטנים, כולל גולגולת של יונה.
 
מתקן 114 הוא בור עגול (1.1 מ' קוטר פנימי, כ-1 מ' עומק), הבנוי מ-10–8 נדבכים של אבני גיר (איור 7). בתחתיתו נמצאו שרידי טיח אפור. בתוך המתקן נמצאה אדמה רכה חומה, הדומה לזו שבמתקן 113, ובה כמות רבה מאוד של כלי חרס ושברי חרסים, המיוחסים כולם לתקופה הממלוכית, למעט שבר קטן אחד או שניים מן התקופה האסלאמית הקדומה, שחדרו לבור. כן נמצא בו מכלול מגוון של כלי זכוכית (ר' להלן). פניהם של רוב כלי החרס נמצאו מכוסים בצמידה גסה. רבים מן הכלים, ובייחוד הקערות, פגומים או מעוותים, ונראה כי הם מייצגים פסולת של תעשיית קדרות ולא כלים שהושלכו לאחר שימוש.

כלי הזכוכית ממתקן 114

יעל גורין-רוזן
 
בתוך מתקן 114, המתוארך לתקופה הממלוכית, נמצא מכלול מגוון של כלי זכוכית: כלים המעוטרים בטכניקת המרוורינג, האופייניים לתקופה, לצד כלים פשוטים יותר וכלים המעוטרים בניפוח לדפוס. על סמך טיב החומר והצורות נראה שכל הכלים הללו הם מתוצרת מקומית; אפשר שיוצרו ברמלה או בסביבתה הקרובה ואפשר שהובאו מבתי מלאכה בירושלים (Brosh N. 2005. Islamic Glass Finds of the Thirteenth to Fifteenth Century from Jerusalem: Preliminary Report. Annales du 16e Congrès de l’Association Internationale pour l’Histoire du Verre (London 2003). Nottingham. Pp. 186–190.).
 
כלים דו-גוניים המעוטרים בחוטים מוספים בטכניקת המרוורינג (איור 1:13–5). הכלים בקבוצה זו עשויים מזכוכית כהה ומעוטרים בחוטים בגוון בהיר, לרוב לבן אטום או ירקרק-אפרפר בהיר אטום. החוטים הוספו למגוון רחב של כלים; לאחר הוספתם שוטחו על גבי משטח העבודה (ה'מרוורד', אשר על שמו  נקראת טכניקה זו), ולרוב חוממו בשנית ונסרקו לדגמי נוצה או דגמים גליים. נוסף על כך, חלק מן הכלים נופחו לדפוס.
הקערות מטיפוס זה אופייניות מאוד לקבוצת כלים זו (איור 1:13–3). קערה (איור 1:13) עשויה מזכוכית סגולה מצופה בשכבה עבה של צמידה ובלייה קשה, שפה נוטה חוצה. העיטור בחוטים לבנים רבים שהוספו ושוקעו בחימום נוסף לתוך הדופן. על קצה השפה נמשך חוט עבה יותר מן האחרים. לקערה (איור 2:13) שפה ייחודית לקבוצה המעוטרת בטכניקה זו: נוטה פנימה ומתכנסת, בדומה לפערורים קדומים מחרס. השפה עשויה מזכוכית בגוון סגול כהה ומעוטרת בחוטים לבנים: חוט עבה על קצה השפה וחוטים דקים יותר מתחתיה. הקערה (איור 3:13) שבה לא שרדה השפה, עשויה מזכוכית בגוון סגול כהה, המעוטרת בחוטים לבנים ובדגם צלעות אנכיות בדפוס; הדפוס נעשה לאחר הוספת החוטים.
כן נמצאו שני בקבוקים: בקבוק (איור 4:13) עשוי אף הוא מזכוכית סגולה ומעוטר בחוטים אופקיים בגוון ירקרק-אפרפר אטום על השפה ומתחתיה; בקבוק (איור 5:13) קטן יותר ועשוי מזכוכית כחולה, המעוטרת בחוט לבן הבולט על קצה השפה.
 
כלים ללא עיטור (איור 6:13–12). נמצאו שני בקבוקים ללא עיטור: בקבוקון (איור 6:13) קטן מאוד שדופנותיו דקות במיוחד. הזכוכית אטומה וגונה ירקרק-כחלחל/אפור. טיב החומר ואופן העיבוד דומים לכלי מתכת. כלי זה שייך לקבוצה ייחודית של כלים קטנים עשויים מזכוכית אטומה, בגוון כחלחל-בהיר/אפרפר או טורקיזי, שאינם נפוצים במיוחד; הם מוכרים במכלולים ממלוכיים בירושלים ובחמה שבסוריה. שבר (איור 7:13) שייך לבקבוק עשוי מזכוכית בגוון ירקרק בהיר מאוד, ושפתו נוטה החוצה למדף קצר. בקבוקים פשוטים מטיפוס זה נפוצים מאוד במכלולים ממלוכיים.
נמצאו שברים אחדים השייכים לכוסות גבוהות ששימשו נרות (איור 8:13–11). שפה (איור 8:13) נוטה חוצה ומטה, ושייכת לכלי גלילי רחב, עשוי מזכוכית חסרת צבע. שפות מסוג זה שויכו בעבר לבקבוקים גדולים, אך בשנים האחרונות נמצאו בירושלים ובבית שאן כלים רבים עם שפות דומות, שניתן היה לשחזרם ככוסות שבמרכזן בית פתיל, בדומה לבסיס (איור 11:13), העשוי מזכוכית חסרת צבע. שבר (איור 9:13) שייך לכלי גלילי ורחב, עשוי מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון ירקרק, ולו שפה נוטה חוצה ומקופלת. הדפנות מעוטרות בצילוע אלכסוני עדין מאוד. כוסות גבוהות מטיפוס זה שימשו בתקופה הממלוכית על פי רוב כנרות. שפה (איור 10:13) עשויה מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון ירקרק. קצה השפה נוטה חוצה, ומתחתיו יש כפל צינורי הצבוט כלפי חוץ. היא שייכת לכלי גלילי שדופנותיו עבות במיוחד. כלים מטיפוס זה שימשו ככל הנראה נרות, ודומה כי הכפל שימש לתלייה מתוך נברשת מתכת.
שבר (איור 12:13) שייך לכלי שנופח לתוך תבנית, אשר הותירה דגם מורכב על בסיסו. דגם זה מוכר מכלים שנמצאו במכלולים ממלוכים בירושלים ובאתרים אחרים. הכלי נעשה מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון צהבהב.
 
לרוב הכלים שנמצאו במתקן 114 ניתן למצוא השוואות במכלול ממלוכי מן הרובע היהודי (ר' לעיל, Brosh 2005) ובמכלולים ממלוכיים אחרים מירושלים, כמו למשל מאזור שער הפרחים (חדשות ארכיאולוגיות 116:113–120), מרחבת הכותל (הרשאה מס' 5432-A), מבית שאן (חדשות ארכיאולוגיות קג:35–41) ומרובע אל-ווטא שבצפת הממלוכית (הרשאה מס' 4210-A).