בשטח A נחשפו שרידים משני מבנים: דרומי וצפוני. קירות המבנה הדרומי (איור 2) בנויים מגושי סלע גיר וכורכר, ללא סיתות או עיבוד, שהובאו לאתר ממרחק כ-2 ק"מ. רצפת המבנה רוצפה באבני גוויל קטנות ובחלוקים ונבנתה בשיפוע לניקוז. בחלקיו הצפוני והדרומי של המבנה היו חדרים עם רצפות עפר ועליהן כלי חרס באתרם (L1110 ,L1067; איור 3). מצפון למבנה נחשף משטח מרוצף באבני גוויל (L1070), אולי חצר. צדו המזרחי של המבנה נשדד וצדו המערבי נמצא מחוץ לשטח החפירה.

המבנה הצפוני (איור 4) השתרע על פני שטח נרחב. נמצאו חמישה קירות שכיוונם מזרח–מערב ושני קירות שכיוונם צפון–דרום. סמוך לקירות נמצאו מתקנים וכלי חרס (איור 5). קשה לקבוע אם כל החדרים שייכים למבנה אחד, וייתכן שאחד החדרים היה סמטה או מעבר בין שני מבנים סמוכים.
 
בשטח D נחפר חתך (20 מ' אורך, 5 מ' רוחב; איור 6), ונחשפו שלוש שכבות יישוב זו מעל זו (איור 7). השכבה התחתונה (IV) נעזבה בחיפזון, או שנחרבה, וכלי החרס נמצאו על הרצפות באתרם. לאחר חידוש היישוב נבנתה מעליה שכבה חדשה (III), ועל רצפותיה שברי כלי חרס גדולים, המעידים על יישוב, ומעליהם מפולת. מעל שכבה III נבנה קיר, שרק שתי אבני גוויל גדולות שרדו ממנו (שכבה II). אל הקיר ניגשה רצפה ועליה כלי חרס רבים. הממצאים משלושת השכבות הם מתקופת הברונזה הביניימית. מעל שכבות היישוב נמצאה שכבת סחף (שכבה I) ולא נמצאו בה שרידים קדומים.
 
כל הקירות שנמצאו בחפירה נבנו מחומרים דומים ובשיטה זהה: שורת סלעים או אבני גוויל גדולות (0.4 × 0.5 מ' בממוצע) שביניהן נתחבו אבני גוויל קטנות וחלוקים. מהקירות שרד נדבך אחד שראשו לא פולס, ונראה ששימש יסוד או בסיס לקירות מחומרים מתכלים. בחדרים אחדים נמצאו מתקנים שכללו בורות רדודים מדופנים באבני גוויל קטנות (איור 8); דומה כי חלקם שימש לתעשייה ביתית. על חלק מן הרצפות נמצאו אבני גוויל שטוחות ששימשו כנראה בסיסים לעמודי עץ שתמכו את תקרות הבתים. על חלק מהרצפות נמצאו גם אבנים שנקדחו בהן שקעים עמוקים (0.15 מ' קוטר, 0.25–0.30 מ' עומק); חלק מאבנים אלו שימש מתקנים, ואחרות — אבני פותה לצירי דלתות.
 
הממצא הקרמי כולל קערות, קדרות, סירי בישול שגופם כדורי, קנקנים ופיטסים מעוטרים ב'צווארון' דמוי חבל. נמצא גביע חרס, מעוטר בדגם זגזג אדום. חיפוי אדום נמצא על חרסים ספורים. עם כלי החרס נמצאו חפצים דו-קוניים מחוררים מטין וחרסים ששובררו לעיגול, שחלקם חוררו. נמצאו כ-20 להבי מגל מצור; רוב להבי המגל ארוכים (עד 0.18 מ') ועל חלקם ברק שימוש. עצמות בעלי החיים הן של כבש, עז ובקר. כן נמצאה קבורה של פרה שלמה, שבשלב זה של המחקר קשה לקבוע אם נקברה בתקופת הברונזה הביניימית או בתקופה אחרת.
 
האתר בתל זבדה היה מיושב כבר בתרבות ואדי רבה, או מעט אחריה, לפני התקופה הכלקוליתית המאוחרת. עדות לכך הם שפות של קערות מחופות באדום וממורקות ולהבי צור משוננים אחדים שנמצאו בשטח D. בין שברי כלי החרס בשטח D נמצאו גם שלושה שברים של קרמיקה מסוג Mettalic Ware, מיובאת מהרי הלבנון. חרסים אלה מתוארכים לתקופת הב"ק 2 ומעידים על קיומו של יישוב בתל זבדה בתקופה זו, שלא נחשף בחפירה. הרוב המוחלט של החרסים שנמצאו בחפירה מתוארך לתקופת הברונזה הביניימית. לפי תפרוסת היישוב בשטח, מהקצה הצפוני של שטח C ועד לקצה הדרומי של שטח A, האתר היה גדול מאוד והשתרע על שטח של 33 דונם לפחות. רוב הקירות (למעט 3–4) נבנו בכיוון מזרח–מערב או צפון–דרום. כיוונים אלה מלמדים כי למרות המבנה הרעוע של היסודות, הבנייה ביישוב הייתה מתוכננת והמבנים נבנו בכיוון אחיד, עדות לחלוקת קרקעות מסודרת ומוגדרת. המבנים בשטח D חופפים בכיוונם למבני שטח A, ונראה שתכנון הבנייה בשטח התמיד לאורך כל ימי היישוב. השתכבות של שכבות בנויות ושכבות ללא בנייה מעידה כי היישוב בחלק מהשטח לא היה רצוף, אלא מיושב לסירוגין. אפשר להניח כי המבנים באתר נבנו, ננטשו ונבנו מחדש יותר מפעם אחת. לכן ייתכן ששטחו הנרחב של היישוב אינו משקף את ממדיו של האתר בפרק זמן אחד. על סמך הסטרטיגרפיה בשטח D, סביר להניח, שהשטחים הבנויים לא כיסו את כל שטחו הנרחב יחד, אלא רק חלקים ממנו בכל שלב. האתר בתל זבדה משתלב בתמונה היישובית של עמק זבולון וסביבתו בתקופת הברונזה הביניימית: אתרי יישוב בכפר חסידים (הרשאה מס' 5492-A), וכן סמוך לעמק זבולון, בעין חילו (קובלו-פארן 1999) ובאזור התבור, בחורבת קשרון (Smithline 2002:21–46); קברים בחניתה (ינאי ורוכמן הלפרין תשס"ח), באבטין (ינאי תשס"ה), בכברי ובנחף (גצוב תשנ"ה: איורים 3, 6, 8); ואתרים נוספים שנמצאו בסקר שערכו פיילשטוקר ולהמן (מידע בעל פה).
האתר מתקופת הברונזה הביניימית שנחשף בתל זבדה הוא מהגדולים שנחשפו בארץ ישראל והראשון שנמצא בעמק זבולון עצמו ולא ברכסי ההרים שבסביבתו. האדריכלות באתר דומה לאדריכלות בחורבת קשרון, בעין חילו, בהרי ירושלים ובהר ירוחם. שכבת הסחף בעומק 2 מ' המכסה על האתר מעידה כי מתחת לשכבות הסחף העמוקות בעמק עכו קבורים יישובים גדולים. עובי הצטברות הסחף מקשה על היכולת לזהות אתרים אלה, ואף חריש עמוק מאוד אינו מגיע לשרידיהם.