התקופה ההלניסטית. שרידים מתקופה זו נחשפו בכמה מקומות על הסלע וכן בכמות גדולה במילוי שנעשה בו שימוש בבנייה בתקופה הביזאנטית. התגלו נדבכים תחתונים של שני קירות (0.6 מ' רוחב, 1.0 מ' גובה) שהושתתו על הסלע.

 

התקופה הרומית. מהתקופה הרומית הקדומה התגלו מעט שברי כלי חרס בתוך מילוי. מהתקופה הרומית המאוחרת נחשף קטע מקיר יחיד וכמה רצפות, וכן כמות גדולה של קיראמיקה, שהתגלתה במילוי ומתוארכת למאות הג' והד' לסה"נ שרובה שברים של אמפורות שמקורן בחוף הפניקי. כן התגלו במילוי לפחות עשרה שברי כלי חרס הנושאים כתב יווני קורסיבי בדיו אדום.
 
התקופה הביזאנטית. נחשפו שרידים בכל שטח החפירה, ונראה כי בתקופה זו היישוב באתר פרח. בקצהו המזרחי של השטח נחשף מבנה גדול מן המאות הה'-הו' לסה"נ. קירו הדרומי נחשף לאורך 14.5 מ'. בחלקו המערבי של המבנה התגלה בית בד. בית הבד יצא מכלל שימוש במאה הז' לסה"נ, בעת שאגן הריסוק שולב ברצפה וטבון נבנה סמוך אליה (איור 1). עדות נוספת לביטול בית הבד הוא גרם מדרגות סמוך, שבנייתו הפריעה לפעילות בית הבד. משקולת הבורג הגדולה של בית הבד שולבה בבסיס קיר ובור המשקולת נחתם מתחת לרצפת טיח עבה. מרכז המבנה מחולק לפחות לחמישה חדרים מקבילים. במרחק של כ-5 מ' ממערב לבית הבד מן התקופה הביזאנטית נחשף מבנה נוסף בנוי היטב מהתקופה הביזאנטית. בין בית הבד למבנה זה מפרידה רחבה פתוחה מטויחת.
במרחק של כ-65 מ' ממערב למבנה התגלה מבנה גדול נוסף, המתוארך למאות הו'-הז' לסה"נ,  ולו חצר. במבנה התגלתה הצטברות של רצפות טיח (1.0-0.8 מ' עובי). החצר רוצפה באבני גזית מסותתות היטב שהונחו על גבי הסלע שנוקה לשם כך. המבנה נבנה על גבי מבנה גזית קדום יותר אשר מתוארך למאות הה'-הו' לסה"נ.
בריבוע המערבי ביותר התגלו חלקים של שני משטחי דריכה של גיתות (3.5 מ' אורך ויותר כל אחד), מרוצפים בפסיפס לבן וגס ומתוארכים לתקופה הביזאנטית.
במפולות במרכז שטח החפירה התגלו חלקים של פריטים אדריכליים, לרבות סורג, כותרת קורינתית ופיסות רבות של שיש מעובד, ואפשר כי הם מלמדים על קיומה של כנסייה במקום.
 
התקופה האסלאמית הקדומה. בתקופות העבאסית והפאטימית המבנה מהתקופה הביזאנטית הסמוך לבית הבד ממערב תוכנן ונבנה בחלקו מחדש. בשטחו התגלו מיתקנים ופסולת זכוכית וברזל המלמדים כי המבנה שימש כמרכז ייצור. כן נחשף תנור בנוי מאבן ולבנים ששימש לבישול וכנראה גם לייצור סוכר, כפי שמעידים כלי סוכר רבים שנמצאו סמוך אליו. המבנה מתוארך למאה הי"א לסה"נ, ונראה כי הוא מספק את העדות הקדומה ביותר שנמצאה עד כה לייצור סוכר בארץ ישראל. עוד התגלו במבנה שברים של כלים ממורקים שחור נושאי חריתות, קיראמיקה מטין בצבע צלהב וקיראמיקה מזוגגת מן המאות הי'-הי"א לסה"נ.
 
התקופה הצלבנית. נחשף הקיר הצפוני של מזקקת סוכר מן התקופה הצלבנית (המאה הי"ב לסה"נ). הקיר נבנה על גבי הסלע והשתמר לגובה של 2 מ'. במקביל למזקקה נחשפה תעלה, ולה קיר תמך שנבנה מאבנים גדולות (25 מ' אורך); התעלה הרסה את המשך האתר מן התקופה הביזאנטית. חציה המערבי של התעלה היה מלא בעפר, שהכיל כמות גדולה של כלי סוכר. בקיר התמך נקבע פתח שהוליך לשני גרמי מדרגות, שנבנו מול קיר המזקקה וירדו עד הסלע.

 

 

התקופות הממלוכית והעות'מאנית. השרידים מהתקופה הממלוכית דלים למדי וכוללים בעיקר מבנה מקוטע שנבנה הישר על המבנה מהתקופה הביזאנטית שנחשף בקצה המזרחי של שטח החפירה, וכן רצפת טיח דקה שאינה שייכת למבנה כלשהו ונחשפה במרחק של כ-100 מ' ממערב לשם.
השרידים מן התקופה העות'מאנית נחשפו בכל שטח החפירה, אך הם מרוכזים בעיקר בצד מזרח שם נחשפו רחוב מרוצף ומבנים סמוכים אליו. צמוד לרחוב ולמבנים ממערב נחשף מבנה גדול מרוצף בלוחות אבן גדולים. השטח שמחוץ לפתח המבנה רוצף אף הוא בלוחות אבן. שטחים מרוצפים נוספים נחשפו במרחק של כ-70 מ' ממערב.
בשטחה של החצר, שרוצפה באבני גזית ושייכת למבנה הגדול מהתקופה הביזאנטית, התגלה כבשן גדול, כנראה כבשן סיד (4.0-3.5 מ' קוטר, 2.0-1.5 מ' גובה), שהרס את החצר. בצדו המזרחי של הכבשן, בבסיסו, נקבע פתח שהוליך לתוכו. על חלק מן הקיר המערבי של הכבשן נחשפה בנייה מן התקופה העות'מאנית. חלק נכבד של שטח החפירה שימש לייצור פחם החל מן התקופה העות'מאנית.