בחודש פברואר 2008 נערך סקר ממערב לח' חרסיס, שמצפון-מערב לשער הגיא (רישיון מס' 11/2008-S; נ"צ מרכזי 2020/6369), בעקבות עבודות של רכבת ישראל. הסקר, מטעם רשות העתיקות ובמימון רכבת ישראל, נערך על ידי ד' עין מור (GPS), בסיוע פ' בצר (סקר) וד' לוי (הכנת מפה).
הסקר נערך לאורך הגדה הצפונית של עמק התלם שבו נמשכת הדרך לבית חורון,בתוואי כללי צפון-מזרח–דרום-מערב, מצפון למקום שבו נפגש העמק עם נחל נחשון, שלאורכו נסלל כביש מס' 1 (איור 1). אזור זה גובל מצפון בשוליים הדרומיים של שרידי הכפר הערבי הנטוש דיר איוב. ח' חרסיס נסקרה בעבר במסגרת סקר שער הגיא (חדשות ארכיאולוגיות קז:100), אך ממצאי הסקר לא פורסמו.
שטח הסקר מעובד בחלקו ויתרתו מכוסה בצמחייה סבוכה. זוהו עשרה אתרי סקר (ר' איור 1) – קירות שדה, מדרגות עיבוד ומתקנים חקלאיים – אך לא נמצאו חרסים אינדיקטיביים. בכמה מן האתרים אפשר להבחין בבליטה בפני הקרקע, המעידה כנראה על שרידי מבנים הקבורים מתחת לאדמת הסחף. להלן מתוארים אתרי הסקר:
1. קיר שדה שצירו מזרח–מערב (4 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב). כ-3 מ' מצפון לקיר אפשר להבחין בבליטה בפני הקרקע (כ-5 מ' קוטר), שסביבה פזורות אבני בנייה. שברי חרסים מעטים, שאינם אינדיקטיביים, פזורים על פני השטח.
2. ספלול/אגן (0.8 מ' קוטר) מלא באדמת סחף.
3. ספלול (0.2 מ' קוטר) מלא באדמת סחף.
4.בליטה בפני הקרקע (כ-8 מ' קוטר; שרידי שומרה?) שסביבה פזורות אבני בנייה. לשרידי מבנה זה יש לקשור כנראה קיר שדה בציר כללי מזרח–מערב, הקבור מתחת לאדמת הסחף, כ-2 מ' ממזרח להם.
5. בליטה בפני הקרקע (כ-10 מ' קוטר), שסביבה פזורות אבני בנייה שסיתותן אופייני לתקופה העות'מאנית.
6. שני ספלולים גדולים המרוחקים כ-2.5 מ' זה מזה, שנמצאו מלאים באדמת סחף: הספלול המזרחי סגלגל (0.35×0.65 מ') ואילו המערבי מעוגל (0.4 מ' קוטר).
7.ספלול גדול (0.5 מ' קוטר) שנמצא מלא באדמת סחף. שפת הספלול בצדו הדרומי גבוהה בכ-0.45 מ' מן השפה בחלקו הצפוני.
8.שרידי מתקן מלבני (גת? 0.75×1.30 מ'), חלקו המזרחי חסר, נחצב על גבי בולדר שהתנתק כנראה ממקומו במעלה השלוחה.
9.סימני חציבה בסלע המכוסים כמעט לגמרי באדמת סחף; בליטה בפני הקרקע (2 מ' קוטר).
10. ספלול גדול (0.7 מ' קוטר); כמטר מצפון לו, במעלה המדרון, ישנה חציבה סגלגלה המכוסה בצמחייה סבוכה.
אתרי הסקר מעידים על פעילות חקלאית, ככל הנראה בתקופה מאוחרת (עות'מאנית?). דומה כי יש לקשור פעילות זו לכפר הערבי דיר איוב שהיה במקום עד 1948. ייתכן שחלק מהמתקנים החקלאיים קדומים יותר, אך בהיעדר ממצא קרמי אי אפשר לאשש הנחה זו.