בחודשים יוני-יולי 2003 נערכה חפירת הצלה בדרום-מזרח בית שאן (הרשאה מס' 3928-A; נ"צ— רי"ח 24765/71085; רי"י 19765/21085), לאחר שאותרו עתיקות במהלך הכנות לבנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי י' טפר, בהשתתפות א' דדוש (מנהלה), ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות), ר' גצוב וב' חנא (GPS), ה' סמיטליין (צילום ממצא), ל' קופרשמידט (מתכות), ד' אבשלום-גורני (קרמיקה), ח' טחן-רוזן (ציור), י' גורין-רוזן (זכוכית) וד' שיאון (נומיסמטיקה).
שכונת נוף גלעד נמצאת ממזרח לחומת ניסה-סקיתופוליס באזור שבו נמצא בית קברות גדול שנחפרו בו כמה מבני קבורה ומערות קבורה (עתיקות 59:39, איור 12) לאורך הכביש הרומי בדרום העיר (איור 1). כמו כן נחשפו שרידי חווה, מבני מגורים ומתקנים חקלאיים מהתקופה הרומית ושרידי מבנים מהתקופות הביזנטית והאומיית (חדשות ארכיאולוגיות 115: 41-38).
נפתח ריבוע ונחשף חלק ממבנה קבורה (מאוזולאום), קיר הנצמד אליו מצפון (W111; איור 2) ובור אשפה (לוקוס 120). מתארו הכללי של המבנה נחשף ללא חפירת הרצפות והקברים ועל כן ניתן לתארך רק שלבים מאוחרים בשימושו, המתוארכים על פי שלבי בנייה לתקופה הרומית המאוחרת ולתקופה הביזנטית (המאות הג'-הו' לסה"נ).
ממבנה הקבורה נחשף קיר (W103) הבנוי אבני בזלת מהוקצעות גדולות ובינוניות ומחלק את המבנה לחלקים מזרחי ומערבי. אבן גזית גדולה (0.65 × 0.65 × 0.20 מ') שימשה ככל הנראה מפתן פתח המקשר בין שני חלקי המבנה.
חלקו המזרחי של המבנה (1.8 × 2.2 מ') נפגע בפעולות בנייה בעת העתיקה ובפעולות פיתוח מודרניות. בפינתו הצפונית-מערבית של החלק המזרחי נחשף קבר (לוקוס 107), שקירו הדרומי (0.95 מ' אורך, 0.45 מ' רוחב, 0.2 מ' גובה) נבנה מאבנים קטנות וטויח משני צדדיו. בקבר נמצאו עצמות אדם וגולגולת באתרן, ושרידי כיסוי עליון של הקבר, העשוי שכבות טיח לבן. רצפת הקבר (כ-10 ס"מ עובי) טויחה בשתי שכבות טיח.
שרידי קברים נוספים שקירותיהם נבנו אבנים קטנות נסמכו אל הקירות הפנימיים של המבנה במזרחו ובדרומו. בדופן הדרומית, שבה נמצא פתח הכניסה, נחשפה כ-0.3 מ' מתחת למפלס הסף רצפת טיח בהירה שעליה נמצאו שלושה פסי עופרת (5 × 2 ס"מ). בצדו הצפוני של המבנה נמצא בדופן תעלת בדיקה נר תמים (איור 18:4), שמקורו קרוב לוודאי ממבנה הקבורה ודומים לו תוארכו באתר למאות הד'-הה' לסה"נ.
בחלק המערבי של המבנה, ממערב לקיר 103 נחשפו ראשי קירות של חדר נוסף (2.2 × 1.2 מ') שעל קירותיו נמצאו שרידי טיח לבן. בחלק הדרומי של החדר נחשף קבר ועל פי סימני הטיח שעל קירות החדר נראה כי היו בו לפחות שני קברים. החפירה והוצאת השלדים לא הושלמו.
מצפון למבנה הקבורה וצמוד לקירו הצפוני (W105) נחשף קיר בנוי אבני בזלת בינוניות וקטנות (W111) ונראה כי חלקו נפגע בפעולות פיתוח. על פי תעלת היסוד והרס האבנים בפן החיצוני של מבנה הקבורה נראה כי הוא מאוחר לקבר. במפלס ראש הקיר נחשף רובד חרסים ושכבת אדמה אפורה מעורבת בשבלולי מים מתוקים, עדות למקור מים סמוך. ייתכן שזו תשתית רצפה למבנה עליון שלא שרד. מצפון לקיר 111 מתחת לתשתית נחשף ריכוז שברי חרסים רבים בהם קנקנים, קערות, סירי בישול, נרות ושברי טבון (לוקוס 120). נראה כי זהו בור אשפה מהתקופה הביזנטית. בחתך שנחפר בתחתית בור האשפה עד לעומק 1.95 מ' תחת פני השטח (גובה 126.9-), נחשפה שכבת קרקע טבעית עשירה במשקע טרוורטין (לוקוס 123).
הממצא מפני השטח כלל שלושה מטבעות, הקדום תוארך לשנים 395-383 לסה"נ, השני לשנים 435-425 לסה"נ והמאוחר לימי קונסטנס הב' (663-641 לסה"נ), ממטבעת רומא. כמו כן נמצאה משקולת ברונזה (1.1 × 1.4 מ"מ, 4.47 גר').
נספרו 105 שפות כלים, כרבע מהן מהמאה הג' לסה"נ והשאר מהמאה הה'–ראשית המאה הו' לסה"נ. הממצא מהתקופה הרומית כלל כלים הדומים לאלו מבית היוצר בכפר חנניה ובהם קערות (טיפוס B1; איור 1:3), סירי בישול (טיפוס C4; איור 2:3) וקנקנים הדומים לאלו שיוצרו בבית היוצר של שיחין (איור 3:3, 4). הממצא מן התקופה הביזנטית כלל קערות (איור 5:3, 6), קדרות עשויות ביד (איור 7:3), מכסים ומחבתות (איור 8:3, 9), סירי בישול חסרי צוואר (איור 10:3), קנקנים חביתיים (איור 11:3, 12), אמפורה מיובאת (איור 13:3) ופכית (איור 14:3). כמו כן נמצאו ארבעה נרות ביזנטיים (איור 18-15:3). מכלול שברי הזכוכית כלל שברי קערות, בקבוקים, גביעי יין ושברי נרות המתוארכים לשלהי התקופה הרומית ולתקופה הביזנטית, ולפחות שני שברים שתוארכו לראשית התקופה האומיית.
יש לציין כי מכלול כלי החרס מן התקופה הרומית מתאפיין בכלים מבתי יוצר גליליים ככפר חנניה ושיחין ואין בו כלים מיובאים. מכלול כלי החרס מן התקופה הביזנטית אף הוא גלילי ומלבד שבר אמפורה מיובאת, נעדר מקומם של הקערות המיובאות המחופות אדום הנפוצות מאוד במכלולים בני התקופה. מכלול דומה לזה נמצא במערת קבורה שנחפרה באתר (עתיקות 39: 60-49).
מן הממצא עולה כי ראשית הבנייה ואולי אף המאוזולאום מתוארכים לתקופה הרומית ואילו בור האשפה מתוארך לתקופה הביזנטית.