בחודשים אוקטובר 2002 עד דצמבר 2004 נערכו כמה חפירות הצלה בשטח שוק הפשפשים ביפו, מדרום-מזרח לתל שנחקר בעבר רק באקראי (הרשאות מס' A-4034 ,A-3876 ,A-3751 ,A-3740 נ"צ — רי"ח 170070-124/662308-386; רי"י 127070-124/162308-386; ר' חדשות ארכיאולוגיות 110: 64-63), בעקבות פרויקט חידוש ושימור שכלל החלפה של תשתיות תת-קרקעיות. בפרויקט ניתנה הזדמנות יחידה במינה לחקור שרידים ארכיאולוגיים בחלק זה של יפו. החפירות, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית תל אביב–יפו ומשרד התיירות, נוהלו על ידי מ' פיילשטוקר, ע' ראם, ופ' גנדלמן בסיוע א' הדד, ל' ראוכברגר, א' דגוט, ר' חיים וד' גולן (ניהול שטחים), ש' יעקב-ג'ם, י' דנגור וא' בכר (מנהלה), ו' אסמן, ו' פירסקי וט' קורנפלד (מדידות ושרטוט), צ' שגיב (צילום), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), א' פרץ (שימור), מ' אבישר וע' שטרן (ייעוץ קרמי), ר' קול (נומיסמטיקה) צ' שחם (מוזיאון לעתיקות יפו), ע' אייש ומ' עג'מי (ארכיאולוגי מחוז תל אביב).
החפירות נערכו בשבעה רחובות: עמיעד, רבי יוחנן, רבי חנינה, עולי ציון, בן יאיר, רבי יהודה מרגוזה ובית אשל (איור 1) והוגבלו לעומק ולרוחב עבודות החידוש; באף שטח חפירה לא התגלו אדמה בתולה או סלע האם. במקומות אחדים לא ניתן היה להשלים את חשיפת השרידים הארכיאולוגיים או לחפור ריבועים שלמים בשל שיקולי בטיחות או הפרעות בשטח כגון מערכות ביוב וכבלי חשמל ישנים.
נחשפו שרידים אדריכליים וממצאים המתוארכים לתקופות ההלניסטית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה, הצלבנית והעות'מאנית. כן נמצאו קברים מהתקופה הממלוכית וממצאים מתקופת המנדט הבריטי.
טבלה 1. סטרטיגפיה ראשונית
שכבה
|
תקופה
|
הערות
|
0
|
מודרנית
|
משנת 1948 ואילך
|
I
|
המנדט הבריטי
|
|
II
|
עות'מאנית
|
|
III
|
ממלוכית
|
קברים בלבד
|
IV
|
צלבנית
|
|
V
|
אסלאמית קדומה
|
|
VI
|
ביזנטית
|
|
VII
|
רומית
|
קברים בלבד
|
VIII
|
הלניסטית
|
|
IX
|
ברזל
|
|
X
|
ברונזה מאוחרת
|
קברים בלבד
|
טבלה 2. נתונים השוואתיים בין שוק הפשפשים לחפירות אחרות ביפו
שטח/שכבה
|
0
|
I
|
II
|
III
|
IV
|
V
|
VI
|
VII
|
VIII
|
IX
|
X
|
רח' עמיעד
|
+
|
+
|
+
|
|
+
|
+
|
+
|
|
+*
|
|
|
רח' רבי יוחנן
|
+
|
+
|
+
|
|
+
|
+
|
+
|
|
+*
|
|
|
רח' רבי חנינה
|
|
|
+
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רח' עולי ציון
|
I
|
+
|
+
|
+
|
|
+
|
+
|
+
|
|
|
|
|
II
|
+
|
+
|
+
|
|
+
|
+
|
+
|
|
|
|
|
III
|
+
|
+
|
+
|
|
+
|
+
|
+
|
|
+
|
|
|
רח' בן יאיר
|
+
|
+
|
+
|
|
+
|
+
|
+
|
|
|
|
|
רח' רבי יהודה מרגוזה
|
|
|
+
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רח' בית אשל
|
א'
|
|
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
|
+*
|
|
|
ב'
|
|
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
|
|
|
|
ג'
|
|
|
+
|
|
+
|
+
|
+
|
|
|
|
|
ד'
|
|
|
+
|
|
+
|
+
|
+
|
|
|
|
|
כיכר השעון
|
I
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
|
+
|
+
|
|
II
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
|
+
|
|
|
III
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
|
|
+*
|
|
|
גנור 1995**
|
|
|
1
|
|
2
|
3, 4
|
5
|
|
6, 7
|
8
|
9
|
גנור 2004
|
|
|
|
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
+
|
|
המנזר הארמני
|
|
|
+
|
|
+
|
+
|
|
|
+
|
+
|
+*
|
רחוב עמיעד. נמצאו שרידי רחוב המקביל בכלליות לרחוב המודרני (איור 2). במהלך השימוש ברחוב נערכו בו תיקונים ושכבותיו הצטברו לגובה 0.5 מ' ובכמה מקומות אף יותר. משני צדי הרחוב היו מיתקנים ושרידי מבנים שנחשפו רק בחלקם ולכן תפקידם לא הוברר. הקירמיקה מתחת לרצפות המבנים מצביעה על כך שהרחוב שימש בסוף התקופה הביזנטית ולא שינה את מהלכו עד לסוף התקופה הצלבנית.
קרוב לפינת הרחובות עמיעד ורבי יוחנן התגלו שרידי גת שנבנתה בשלב מאוחר של התקופה הביזנטית וחלקים ממנה עדיין פעלו בתקופה האסלאמית הקדומה. הגת פסקה לפעול ושימשה מיתקן אחסון עד לסוף התקופה הצלבנית. לאחר הרס העיר הצלבנית מעידות תעלות השקיה מן התקופה העות'מאנית שהשטח שימש לחקלאות.
רחוב רבי יוחנן. נחפר הקטע שמהצומת עם רחוב עמיעד עד לרחוב רבי פנחס. הצומת שימש גם ברחוב הקדום, אף שעל רובו נבנו מבנים מודרניים. נחפרו כמה מבנים שכיוונם צפון–דרום, משני עברי הרחוב הקדום. מיתקנים כגון תנורים מעידים שהמבנים שימשו למגורים, אף שלא נחפרו במלואם. הממצאים מצביעים על המשכיות מסוף התקופה הביזנטית עד לסוף התקופה הצלבנית, עם שינויים מזעריים במתאר האדריכלי.
רחוב רבי חנינה. החפירות הוגבלו לעומק 1.5 מ'. שני ממצאים ראויים לציון: באר המתוארכת לתקופה העות'מאנית שסיפקה כנראה מים לתעלות ההשקיה ברחוב עמיעד הסמוך. הבאר היתה מצוידת במנוע שהפעיל התקן להרמת המים בשלב השימוש המאוחר. הממצא השני הוא שרידי מבנה מהתקופה הצלבנית. אף שתפקיד המבנה נותר לא ברור, חשיבותו בכיוונו – צפון–דרום הדומה לציר הכללי של מבנים אחרים מתקופה זו.
רחוב עולי ציון. נפתחו שלושה שטחים: I (בין רחובות יפת ורבי חנינה), II (בין רחובות רבי חנינה ורבי יוחנן) ו-III (בין רחובות רבי יוחנן ורבי יהודה מרגוזה). הממצא המרשים בשטח I – תותח שהתגלה בפירוק המדרכה בעזרת מחפרון. אף שלא נמצא באתרו ייתכן כי שימש להגנת חומת העיר, שמהלכה מקביל בכלליות לציר רחוב יפת, או ששימש לתקיפת העיר. זמנו של התותח קושר אותו למסעו של נפוליון נגד יפו.
בשטח II נמצאו שרידי מבנה שהיה כנראה חווה חקלאית או מיתקן אחסון ומתוארך לתקופה העות'מאנית.
בשטח III נמצאה באר שהכילה מילוי עם עצמות אדם רבות וכדורי תותח המעידים על אחד הקרבות שנערכו בעיר במאות הי"ח או הי"ט לסה"נ. בין שרידי חקלאות מהתקופות הצלבנית והאסלאמית הקדומה בשטח זה נמצא מבנה איתן המתוארך למאה הי"ב ששימש אולי בתפקיד מנהלי או ציבורי. סמוך לו נחפרו שלדי חמורים או סוסים וכמה ראשי חצים, מהם אחד בין צלעות בעל חיים. עוד נחשפו שרידי קיר מסיבי (4 מ' רוחב). אף שרק ליבת הקיר השתמרה, רוחבו מתאים לתפקיד הגנתי. בחלקו המזרחי של הקיר היה פתח וסביבו ארבעה עמודים ששימשו כנראה שער קטן או פשפש (איור 2). ממזרח לקיר תעלה מלאה בחול שהיתה אולי חפיר מסביבו. קירמיקה ומטבעות מתארכים את המערכת לתקופה הצלבנית.
שרידים נוספים של מערכות ההשקיה מהתקופה העו'תמאנית נחשפו בכל שלושת השטחים.
עניין מיוחד יש בשתי גתות: אחת קרובה לצומת עם רחוב עמיעד, בסביבת הגת הנזכרת לעיל; השנייה בשטח III היתה מיתקן גדול במיוחד וכללה לפחות שבע גתות נפרדות. ריכוז מיתקנים אלה מצביע על ייצור תעשייתי של יין באזור במהלך התקופה הביזנטית ובחלק מהתקופה האסלאמית הקדומה.
רחוב בן יאיר. נחקר שטח מצומצם והתגלו בו ממצאים המתוארכים לתקופות הצלבנית והעות'מאנית. נחפרו שרידים של מבנה עם רצפה בסגנון אופוס סקטילה, המתוארכת לתקופה הביזנטית, אשר תועדו בחפירה קודמת (הרשאה מס' 3291-A).
רחוב רבי יהודה מרגוזה. נמצא המשכו של החפיר הממולא בחול. כמות גדולה של חול מנעה את חפירתו המלאה עד לקרקעיתו. קרוב לצומת הרחובות רבי יהודה מרגוזה ובית אשל נחפרו שרידי מבנה עות'מאני.
רחוב בית אשל. נפתחו ארבעה שטחים. שטחים א' וב' (רחובות יפת–בן יאיר), שטח ג' (רחובות בן יאיר–שמעון הצדיק) ושטח ד' (רחובות שמעון הצדיק–רבי יהודה מרגוזה). תעלות בדיקה אחדות שנחפרו בעזרת מחפרון בשטח ד' מצביעות על כך שהשטח היה מכוסה בשכבה עבה של חול נקי, בדומה למה שנמצא ברחוב עולי ציון, שכבה III. אפשר ששקע זה שהיה מלא בחול שנסחף מהים התיכון, היה קשור לקו החיצון של הביצורים הצלבניים, שקטעים ממנו נמצאו ברחוב עולי ציון. שרידי מבנה גדול נחשפו בחלקו המערבי של שטח ד' ובשטח ג'. המבנה, כמה קירות מקבילים בציר כללי צפון–דרום, תוארך לתקופה הצלבנית על בסיס הקירמיקה. חלקים ממנו נחפרו בעבר (הרשאה מס' 2374-1-A) ונראו שייכים למיתקן איחסון גדול. המבנה גבל במערב ברחוב נוסף שנחפר בחלקו בשטח ב'. החורבות הצלבניות כיסו שרידים המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה, לרבות חלקים ממבנים שנבנו בטכניקת עפר כבוש. קירות מבנים אלה נבנו מעפר מעורב במרכיבים אחרים, אשר מילא תבניות תומכות עשויות לוחות עץ, הדומות לאלה המשמשות היום ליציקות בטון. כאשר המילוי התייבש הוסרו לוחות העץ. בתוך מילוי העפר נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה ומתארכים את זמן בניית המבנים. טכניקת בנייה זהה הובחנה בחפירות קודמות ביפו (ר' חדשות ארכיאולוגיות קח: 70-69).
בקברים שנחפרו לתוך שכבות הרחוב מהתקופה הצלבנית בשטח ב' לא התגלו ממצאים מתארכים אך המבנים העות'מאניים שמעליהם מתארכים אותם לתקופה הממלוכית.
בשטח א' התגלו שרידים נוספים של התקופה העות'מאנית, לרבות חלקים של מבנים, תעלות השקיה מטויחות ובריכה מטויחת. כמו בשטח ב' כיסו השרידים שכבה שהכילה קבורות שכולן בציר מזרח–מערב, ראשו של הנפטר כלפי מערב ופניו דרומה. תחת קבורות אלו היו שרידים של מבנים ומיתקנים אחדים מהתקופות הצלבנית והאסלאמית הקדומה שכיוונם צפון–דרום, כמו בשטחים אחרים ברחוב בית אשל. ניתוח נוסף של הממצא הקטן יתארך טוב יותר את השרידים; לפחות מיתקן אחד שימש תנור להתכת מתכות בתקופה האסלאמית הקדומה, על פי כמות גדולה של סיגים שהתגלתה בשטח. חפירות בדיקה שנערכו לסירוגין הגיעו לשכבות שתוארכו לתקופות הביזנטית וההלניסטית.
השרידים האדריכליים שנחפרו ברחוב בית אשל מוציאים מכלל אפשרות שהרחוב היה הדרך הראשית לירושלים בתקופות קדומות.
מהתוצאות הראשוניות של חפירות הפרויקט המתמשך נוסף מידע חשוב על ההיסטוריה והארכיאולוגיה של חלק כמעט לא ידוע זה של יפו. השטח היה מיושב בצפיפות כבר בתקופה ההלניסטית ויצר מעין 'עיר תחתית' בשוליים המזרחיים של יפו. לאחר פער בתקופה הרומית, שימש השטח לייצור יין תעשייתי בתקופה הביזנטית שהיה קשור כנראה לנמל יפו. כיוון השרידים מעיד על מתאר מתוכנן של מערכת הרחובות וגילוים של רעפים וחלקי שיש מצביע על קיומם של מבנים ציבוריים בשטח. במשך התקופה האסלאמית הקדומה נשאר תפקוד השטח כפי שהיה בתקופה הביזנטית אף שתעשיית היין דעכה לאטה ופסקה כמו באתרים אחרים, אולי מהעדרם של שווקים בינלאומיים (ייצוא). בתקופה הצלבנית היה השטח שוב מיושב בצפיפות. אף שהכיוון הכללי של המבנים נותר כשהיה, נראה כי הרובע שימש עכשיו יותר למגורים, אולי לכוחות הצלבניים שחנו מחוץ למצודת יפו. העיר התחתית של יפו היתה כנראה מבוצרת, על פי השרידים ברחוב עולי ציון והשכבה העבה של חומר שרוף שהובחנה בכל שטחי החפירה ומצביעה על סופה האלים של התקופה. לאחר התקופה הצלבנית נותר השטח שומם ושימש שדה קבורה בתקופה הממלוכית. תעלות ההשקיה הרבות מהתקופה העות'מאנית מעידות על ניצול השטח לחקלאות, שבא לקצו בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט, אז קיבל השטח את מתארו הנוכחי.