שכבה VII (התקופה ההלניסטית המאוחרת; המאות הב'–הא' לפסה"נ; איור 2). נחשף מאגר מים, הכולל פיר אנכי חצוב בסלע (L173; כ-1.6 × 2.0 מ'; איור 3). בכל שטח החפירה התגלו שרידי מחצבה, ובהם סימני חציבה של אבני בנייה מלבניות (כ-0.5 × 1.3 מ'); חלק מהאבנים לא נותקו מהסלע. על הסלע במחצבה התגלו שברי כלי חרס, שהקדומים שבהם מתוארכים לתקופה הרומית הקדומה. החוצבים במחצבה הכירו את פתח המאגר וחצבו מסביבו בלי לפגוע בו, ועל כן נראה כי המאגר קדום למחצבה. מאגר מים דומה המתוארך לתקופה ההלניסטית התגלה בקרבת מקום בחפירה בחניון גבעתי (בן עמי וצ'חנובץ 2013). על סמך הדמיון בין שני המאגרים והיחס הסטרטיגרפי בין פתח המאגר לחציבות, תוארך המאגר לתקופה ההלניסטית. המחצבה תוארכה לתקופה זו שכן מעליה התגלו שרידי בנייה מהתקופה הרומית הקדומה (להלן, שכבה VI).

 

שכבה VI (התקופה הרומית הקדומה; ר' איור 2). מעל שרידי המחצבה התגלו שרידי בנייה ומתקנים, שתוארכו על סמך הממצא הקרמי והסטרטיגרפיה. במרכז השטח נחשף מאגר מים גדול, הכולל שני חדרים וביניהם מעבר צר (L243 — כ-3.75 × 4.00 מ'; L244 — כ-2.8 × 3.0 מ'; 4.3 מ' גובה השתמרות; איור 4). חלקו התחתון של המאגר נחצב בסלע, לתוך המחצבה משכבה VII, ואילו חלקו העליון נבנה באבנים; החלק התחתון רחב מהעליון. דופנות המאגר וקרקעיתו טויחו בשלוש שכבות עבות של טיח אפור ולבן. תקרת המאגר לא השתמרה, אך על סמך התחלה של קימור בחלק העליון של הדופנות וצורתן של אבני מפולת שהתגלו במאגר, נראה כי התקרה הייתה קמורה. נראה כי המאגר הכיל לפחות 92 מ"ק מים. בין שני חדרי המאגר נבנו שתי אומנות מטויחות (1 מ' רוחב, 4.3 מ' גובה), שתמכו כנראה בתקרה. בחדר המזרחי התגלתה חציבה של אבנים שלא נותקו ממקומן (L245); ייתכן שהחציבה הופסקה מהחשש לפריצה של תעלה (L247, להלן) וסיכון השימוש במאגר.

בצפון-מערב השטח התגלה מתקן רבוע חצוב בסלע ומטויח (L242; כ-2.0 × 2.5 מ' מידות חשיפה). ממזרח למתקן 242 התגלה קמרון (L234; כ-2.5 × 3.0 מ' מידות חשיפה; איור 5), שקירו הדרומי השתמר לגובה ארבעה נדבכים. בתוך הקמרון התגלה קיר חלוקה פנימי (W246), וכן תעלות וספלול חצובים בסלע; נראה כי התעלות שימשו לניקוז מים שחלחלו לתוך הקמרון. קמרונות דומים, שהם חלק מקומת מרתף של מבנה, התגלו בקרבת מקום בחפירה בחניון גבעתי (בן עמי וצ'חנובץ 2008). בדרום שטח החפירה התגלה מתקן (L229), שנבנה הישר על סלע האם; הוא טויח בכמה שכבות של טיח לבן. בקרקעית הסלע של המתקן נחצב ספלול (כ-0.4 מ' עומק), שבוטל בעת טיוח השכבות העליונות במתקן. אפשר שמעל המתקנים והקמרון היו מבנים שנהרסו בבנייה של שכבות מאוחרות.

נראה כי מאגר מים 173 משכבה VII הועמק בשלב זה (כ-6 מ' עומק; ר' איורים 2, 3) וחובר בחלקו התחתון אל תעלה טבעית (L247; כ-4 מ' אורך, כ-1 מ' רוחב, 1.5 מ' גובה); שניהם טויחו יחדיו באותו טיח, האופייני לתקופה הרומית הקדומה. על קרקעית המאגר התגלו חמישים וחמישה כלי חרס תמימים, רובם סירי בישול משלהי התקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ; איור 6), שחלקם נוקב במכוון; כלי חרס זעירים, ובהם קערות, בקבוקים וסירי בישול; ושברים רבים של כלי חרס, ובהם מעט קנקני עזה מהמאה הב' לסה"נ. על פי ממצא זה המאגר יצא מכלל שימוש לקראת החורבן בשנת 70 לסה"נ. לא ברור אם הכלים התמימים שהתגלו במאגר הם כלים שנפלו לתוכו כשעוד היו בו מים ולכן הם לא נשברו, או שכלים אלה השתמרו מזמן שהמאגר שימש מערכת מסתור בימים האחרונים לפני החורבן של שנת 70 לסה"נ.

 

שכבה V (התקופה הרומית המאוחרת; איורים 7, 8). נחשפו שרידי מבנה מגורים מפואר, שביטל את מאגר המים משכבה VI. מן המבנה נחשפו בחלקו הדרומי-מזרחי של השטח שני חדרים (L171 ,L166), התחומים בקירות (149W, 169W, 213W). חלקם המזרחי של החדרים נחשף בחפירה בעבר (עוזיאל 2013: שכבה VI). בחדרים התגלו רצפות פסיפס עשויות מאבנים לבנות, פרט לקטע צבעוני קטן שהתגלה ברצפה בחדר 166. קטע הרצפה הצבעוני השתמר גרוע, אך הובחנו בו מסגרת מעוטרת בעיטור גיאומטרי של דגמי גיוש ומשולשים בכמה צבעים. על הרצפה ומתחתיה התגלה ממצא קרמי, המתוארך למאות הג'–הד' לסה"נ, שכלל בין היתר רעפים רבים. מעל רצפת הפסיפס (L170) התגלתה משקולת עופרת (10.5 ס"מ גובה; איור 9) מעוטרת בעיטורים האופייניים למעבר משלהי התקופה הרומית לתקופה הביזנטית. במילויי אדמה ממערב לקיר 149 התגלה פסלון מתכת של האלה הרומית איזיס פורטונה (8.4 ס"מ גובה; איור 10).

 

שכבה IV (התקופה הביזנטית; איור 11). בחלק הדרומי של שטח החפירה נחשפו שני מתקנים מלבניים מטויחים צמודים זה לזה.

 

שכבה III (התקופות הביזנטית המאוחרת–האסלאמית הקדומה). נחשף קיר של מדרגת עיבוד (6.5 מ' אורך חשיפה), שנבנה בכיוון צפון–דרום וחוצה את שטח החפירה; הוא משופע כלפי מטה לדרום, בהתאם לשיפוע הטבעי של השטח. ממזרח לקיר נחשפו שכבות של אדמת חקלאית, ובהן חרסים מעטים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. שכבות דומות של אדמת חקלאית מוכרות היטב מהחפירה בחניון גבעתי הסמוך (בן עמי וצ'חנובץ 2013). בחתך הדרומי של החפירה נחשפה תעלת ניקוז, שנבנתה באבנים וכוסתה באבני כיסוי.

 

שכבה II (התקופה העבאסית). נחשפו רק שרידים מעטים מתקופה זו. במרכז השטח נחשפו בור אשפה וטבון. בורות אשפה מהתקופה העבאסית מוכרים היטב מהחפירה בחניון גבעתי (בן עמי וצ'חנובץ 2010). בחלקה הדרומי-מערבי של החפירה, בתוך התעלה שחפרה קניון, נחשפו קיר ורצפת טיח לבנה הניגשת אליו. חרסים שהתגלו חתומים מתחת לרצפת הטיח מתוארכים לתקופות הביזנטית והעבאסית, ולפיכך יש לתארך את הרצפה והקיר לתקופה העבאסית.

 

שכבה I (התקופות הממלוכית–העות'מאנית). השרידים המאוחרים ביותר בשטח כוללים שלושה קירות של מדרגות עיבוד (W119 ,W116 ,W107; איור 12) ומשטח אבנים (L131–L127) הניגש ממערב אל קיר 116. משטח האבנים כולל ארבעה מפלסים של אבני גוויל קטנות זה מעל זה; בין האבנים התגלו חרסים מהתקופות הממלוכית–העות'מאנית. נראה כי משטח האבנים נועד לפלס את השטח למטרה חקלאית כלשהי. צדו המערבי של משטח האבנים נחתך על ידי התעלה שחפרה קניון.

 

לחפירה חשיבות רבה שכן היא נמצאת במיקום אסטרטגי ובראש הגבעה שעליה משתרעת עיר דוד. כן, השטח שנחפר מחבר בין שתי חפירות חשובות שנערכו ממזרח וממערב לו. חשיבות מיוחדת יש למאגר המים הגדול משכבה IV, שמאיר באור חדש את נושא אגירת המים בעיר בתקופה הרומית הקדומה. בתקופה זו פסגת עיר דוד כבר אינה נמצאת במרכז העיר כמו בתקופת הברזל, אלא בשוליים של עיר שמתפתחת יותר ויותר לכיוון צפון. המאמצים הציבוריים הופנו כנראה לרווחת עולי הרגל, ולכן התושבים, שהיו כנראה בעלי אמצעים, נאלצו לדאוג לעצמם למי שתייה וטהרה ולצורך כך בנו מאגרי מים גדולים כמו זה שהתגלה בחפירה. גם למכלול הכלים התמימים מהתקופה הרומית הקדומה, שהתגלה במאגר המים החצוב משכבה VI, יש חשיבות רבה. מבנה המגורים המפואר, ובו רצפת הפסיפס, מהתקופה הרומית המאוחרת, מלמד על חשיבות האזור גם בתקופה זו.

 


בן עמי ד' וצ'חנובץ י' 2008. ירושלים, חניון גבעתי. חדשות ארכיאולוגיות 120.

 

בן עמי ד' וצ'חנובץ י' 2010. ירושלים, חניון גבעתי. חדשות ארכיאולוגיות 122.

 

בן עמי ד' וצ'חנובץ י' 2013. ירושלים, חניון גבעתי. חדשות ארכיאולוגיות 125.

 

בן עמי ד', צ'חנובץ י' ודן-גור ש' 2018. ירושלים, חניון גבעתי. חדשות ארכיאולוגיות 130.

 

עוזיאל ג' 2013. ירושלים, עיר דוד (א'). חדשות ארכיאולוגיות 125.