המערה נחצבה בתחתית המדרון המערבי של נחל קדרון. חלקה המזרחי נפגע במהלך הרחבת הכביש ולכן הכניסה אליה אינה ידועה וכן לא ברור אם היה חדר מבוא או חצר. למערה חדר קבורה מלבני (כ-3.5 X 5.5 מ', 2.6 מ' גובה; איור 1) ושלושה כוכים עם פתחים טרפזיים, שנחצבו בגובה של כ-1.1 מ' ממפלס הרצפה. בדופן הדרומית שני כוכים רגילים

(1.8 מ' אורך, 0.75 מ' רוחב, 0.95 מ' גובה) ובדופן המערבית כוך ארוך ורחב במיוחד בחלקו הפנימי (2.75 מ' אורך, 1.3 מ' רוחב חלק פנימי). תקרת המערה ישרה. היא נחצבה בסלע סדוק ולכן כוסו הדופנות במקומות רבים בטיט אפור שכלל חצצים קטנים. בתוך המערה נמצאו עצמות אדם מעטות במצב השתמרות גרוע ומעט שברי כלי חרס: שבר סיר בישול ששפתו משולשת ושברים נוספים של סיר בישול, שבר פיה של נר מקורצף ושבר פכית עם שפת 'ספלול'. על סמך הממצא ניתן לתארך את המערה למאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ, ולשייכה לבית הקברות של ירושלים מימי הבית השני.