נראה שיותר ממחצית המערה נשתמרה (אורך מזרח–מערב 6 מ', רוחב צפון–דרום 12 מ'). במקור הייתה המערה חדר קרסטי שהתמוטט בזמן העתיק. הכניסה למערה הייתה ככל הנראה מלמעלה וכשהתמוטטה בתקופה הפרהיסטורית, התמלאה המערה בסדימנטים מרובדים, בשברי התקרה ובצנפות של דורסי לילה שמצאו מחסה במערה במהלך השנים.
בפני השטח בחלק העליון של המערה חלה בליה. החלק שהוסר היה במקור גבוה יותר מהעומק שנמדד היום מפני השטח לתחתית המערה (כ-5 מ'). ניתן להבחין בשרידים אחדים של מתאר המערה בחלקה העליון.
שחזור ההיסטוריה הגיאולוגית והארכיאולוגית של המערה מתואר מתחתית המערה למעלה.
שלב 1. המערה הייתה שלמה ותקרתה גבוהה בכ-5-2 מ' מזו הנוכחית. פעילות קרסטית הובילה להיווצרות משקעי מערות. רבדים של חרסית ותלכידים של מנגן, מלווים בחומר אורגני רב שהצטברו בתחתית המערה מעידים על תנאי רטיבות והצפות מים.
שלב 2. חלק מתקרת המערה קרסה אבני סלע נערמו במרכז המערה. משקעי מערה שבורים נמצאו בתוך הסדימנטים.
שלב 3. לאחר קריסת דפנות המערה נפלו לתוכה מפריסי פרסה והייתה בה פעילות של טורפים ודורסי לילה וכן ביקורים קצרי מועד של הומינידים מסביבת המערה. במשך הזמן הצטברה לצד גושי הסלע במערה אדמה עשירה בעצמות בעלי חיים ופריטי צור אחדים. חלק מהעצמות ופריטי הצור עברו תהליך התאבנות בגין התנאים הרטובים במערה.
שלב 4. תהליכים משלב 3 נמשכו גם בשלב זה. ההבדל המרכזי בין שני השלבים הוא שהאדמה בשלב זה הייתה טרה רוסה תחוחה עם פעילות מעטה של התאבנות. לפיכך שרידי בעלי החיים השתמרו בשלב זה טוב יותר מבשלב 3.
שלב 5. חלקה העליון של המערה נחתם באדמת רנדזינה אפורה כהה שנשטפה ממדרון הגבעה במהלך אלפי השנים האחרונות.

 

מכלול הצור

המכלול כלל 39 פריטים, בעיקר נתזים ושבבים לא משובררים (איורים 5; 1:6, 3; 7 ;9) העשויים מצור איכותי. נמצאו שני בולבוסים סגלגלים ונראה כי בסביבה הקרובה של האתר היה מחשוף צור אף שמיקומו אינו ידוע.  
גודל הנתזים מגוון (61-24 מ"מ אורך, 52-17 מ"מ רוחב). דגם הצלקת על הפן הדורסלי היה בעיקרו פשוט וישר (איורים 1:5, 2, 4; 1:6; 3:7) אם כי נראו גם דגמים דו-כיווניים או של צלקות מתכנסות כלפי הרכס המרכזי (איורים 3:5; 1:7, 2). צורת משטח הנקישה פשוטה (איורים 3:5, 4; 3:7), או נדיר יותר, פן-פנית (איורים 1:5, 2; 3:6, 5), קליפתית (איור 2:6) ורחבה יחסית (30-10 מ"מ רוחב, 18-3 מ"מ עובי; איורים 1:5; 3:7). תועד גם שטח נקישה מרוסק (איור 1:6). בין טיפוסי פסולת גרעין (איורים 1:5; 4:6, 5) נמצא נתז דבורדנט סגלגל שהיה תוצר סיתות של טכניקת לבלואה (איור 1:5). נמצא גרעין אחד בלבד בעל משטח נקישה יחיד; ההכנה על גבו דמתה לגרעין דיסקואידלי (איור 8). נמצאו בסך הכול שבעה כלים ובהם שתי שקערוריות (איור 5:6), שני נתזים משובררים, כלי כפול שמשלב שקערורית בצלע אחת ושברור בצלע הנגדית ונקר אחד רוחבי (איור 4:6) וכן נתזים בעלי הסרות בודדות (איור 1:6). אף לא אחד מהכלים היה 'מאובן מנחה' ולפיכך קשה לייחס את המכלול לתעשייה או לתקופה מסוימת. עם זאת, הנתזים בעלי משטח נקישה פן-פני ובעלי דגם פשוט וישר (איורים 1:5, 2; 3:6) עשויים להעיד שפריטי צור אלה נוצרו בתקופה הפליאוליתית התיכונה, לעתים בטכניקת לבלואה. נתז דבורדנט יחיד (איור 1:5) וכנראה גרעין דיסקואידלי (איור 8) מחזקים השערה זו.

 

תיארוך האתר
המחקר הרב-תחומי במערה כלל שימוש בשיטות פליאומגנטיות ורדיומטריות לתיארוך המערה. שני תאריכי אורניום-טוריום של משקעי מערה שנשברו והורבדו מחדש בתחתית קרקעות הטרה רוסה הם 141.2 ו-143.2 Ka. מרבית הדגימות הפליאומגנטיות שנלקחו מהמערה מעידות על קוטביות נורמלית הצעירה מ-780,000 שנים לפני זמננו. תאריך של 140,000 שנים לפני זמננו בערך מציין את הגיל המרבי של הממצאים (post quem); נראה שעיקר ההרבדה במערה, הפעילות האנושית בה ופעילות בעלי החיים היו מאוחרים יותר.
 
בעלי החיים
זוהו 240 עצמות ושיניים של יונקים גדולים, בהם יחמור (68% מסך כל העצמות; Dama mesopotamica; איורים 12-10) וצבי (13% מסך כל העצמות; Gazella gazella). בשכיחות נמוכה יותר נמצאו בקר הבר (Bos primigenius), עז (Capra sp.) וחזיר בר (Sus scrofa). לא נמצאו מינים של בעלי חיים קטנים, מלבד שני פריטים של שפן (Procavia sp.). זוהו שרידים של חמישה טורפים, כל אחד מיוצג ב-3-1 פריטים: נמר (Panthera padus), זאב (Canis lupus),דב חום (Ursus arctos), מין לא מוגדר של צבוע (Hyena/Crocuta) ופרט קטן ממשפחת הכלביים, אולי שועל (Vulpes vulpes) או תן
(Canis aureus).
סימנים על שטח הפנים של העצמות, התפלגות חלקי השלד ומבנה הגילאים של היחמור מצביעים על השפעה נמוכה של הומינידים וטורפים על שרידי בעלי החיים במערה. ההצעה היא ששרידי היונקים הגדולים במערה הצטברו בעקבות מוות טבעי כאשר המערה שימשה מלכודת. לעתים נמשכו הומינידים וטורפים למערה, אולי לצורך ניצול פגרים של מפריסי פרסה.
מידע נוסף התקבל מהמיקרופאונה. נמצאו שרידים רבים של יונקים זעירים (איור 13), שהיו שייכים בעיקר לנברן שדה (Microtus gunetheri), עכבר שדה (Mus macedonicus) ויערון (Apodemus sylvaticus). שני מינים אחרים כללו את המריון המצוי (Meriones tristrami) וחדף (Crocidura spp.).