בחודש ספטמבר 2012 נערכה חפירת הצלה במודיעין, בוואדי בשכונת בוכמן, כ-300 מ' ממזרח לח' אום אל-עומדאן (הרשאה מס' 6614-A; נ"צ 200096-450/643216-432), בעקבות גילוי שרידים קדומים במהלך בדיקות לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת אשדר, נוהלה על ידי ח' טורגה, בסיוע י' עמרני (מנהלה), א' פרץ (צילום שטח), מ' קאהן ור' מישייב (מדידות ושרטוט). י' קורנפלד וא' טנדלר ערכו באתר בדיקות מקדימות.
בשכונת בוכמן נערכו בעבר חפירות ארכיאולוגיות רבות שהעלו ממצאים מן התקופות הכלקוליתית, ההלניסטית, הרומית הקדומה והביזנטית (ספיבק 2011; לקיצביץ' 2009; קורנפלד 2005; ון דן ברינק 2005; רפיואנו 2004). בח' אום אל-עומדאן נחשפו שרידי יישוב יהודי מימי בית שני ומהתקופה הביזנטית ובו מבני מגורים, מקוואות, מגוון מתקנים ובית כנסת (און ואחרים תשס"ג; און ווקסלר-בדולח תשס"ו). בסביבה נסרקו ותועדו מתקנים חקלאיים רבים, מדרגות עיבוד חקלאיות, דרך עתיקה, מחצבות קטנות ומערות קבורה (היימן, חלאילה וברדה 2006). בעקבות הסקר נערכו בסביבה שלוש חפירות שבהן נחשפו סכר גדול בנוי לרוחב הוואדי (הרשאה מס' 5944-A); מדרגות עיבוד חקלאיות וגת (ראם ועג'מי 2013); וכן תשע מדרגות חקלאיות ושומרה (טואג 2013). במהלך הבדיקות המקדימות אותרו מתקנים חקלאיים וחציבות שחלקם תועדו בחפירה (איור 1).
מדרגות עיבוד חקלאיות. תועדו עשר מדרגות עיבוד (5–7, 19, 22, 24, 26, 28–30; איורים 1–3) לאורכו ולרוחבו של הוואדי. קירות התמך נבנו על גבי סלע טבעי גבוה במורדות הדרומיים של הוואדי (כ-10 מ' אורך מרבי). הארוכים נבנו בעיקר בחלק התחתון של המדרון.
אגנים חצובים. נחשפו שלושה אגנים חצובים (1, 3, 4; 0.37–0.48 מ' קוטר, 0.16–0.24 מ' עומק; איורים 4, 5) ששוליהם מסותתים למכסה (0.08–0.10 מ' רוחב) ובמרכזם בור שיקוע קטן ורדוד. ייתכן ששימשו לייצור שמן בכמות קטנה.
מערות טבעיות. תועדו שלוש מערות טבעיות (2, 25, 27).
פסולת חציבה. סמוך למחצבה גדולה (16) נמצאה ערמה של פסולת חציבה (20; 2.0 × 3.5 מ').
מחצבה. במרכז הוואדי נחשפה מחצבה גדולה (16; כ-30 × 50 מ'; איור 6) שנחפרה חלקית בחלקה הדרומי הקרוב לשטח המיועד לפיתוח. המחצבה שימשה להוצאת אבנים במגוון גדלים. במערב אפשר לראות סימני חציבה וניתוק של אבנים קטנות יותר מאלה שבמזרח. גובה המחצבה משתנה — במזרח הדפנות גבוהות וניכר כי נחצבו אבנים רבות מאזור זה, ואילו במערב הדפנות רדודות ונראה שנחצבו שם פחות אבנים (איור 7). סימני החציבה והניתוק מעידים על שיטת הוצאת האבנים: תחילה סותתו חריצים עמוקים ואלכסוניים בין גושים שנועדו לניתוק ולאחר מכן הוצא המילוי מהחריצים, כך שאפשר היה לנתק את האבן בעזרת מוט ברזל (איור 8).
חלק מהאבנים לא נותקו עד הסוף, וגושי אבן אחדים נותרו במחצבה, אף שסיתותם הושלם (איור 9).
תועדו ונחפרו בעיקר מתקנים חקלאיים, ובהם אגנים ומדרגות עיבוד שאת זמנם אי אפשר לקבוע בוודאות. האזור שימש לחקלאות בתקופות קדומות ואפשר לשער כי גידלו בו זיתים או גפנים. מקרבתו לח' אום אל-עומדאן אפשר להסיק שהשטח החקלאי שימש את תושבי האתר. המחצבה היא הגדולה שנחפרה במודיעין ושימשה לחציבת אבנים רבות, אולי אף ליישוב בינוני בגודלו. אמנם אין בה ממצא מתארך, אך קרבתה לח' אום אל-עומדאן מעלה את האפשרות כי האבנים שימשו לבניית היישוב ובית הכנסת.
און א', וקסלר-בדולח ש', רפיואנו י' וקניאס צ' תשס"ג. ח' אום אל-עומדאן. חדשות ארכיאולוגיות 74:114–78.
און א' ווקסלר-בדולח ש' תשס"ו. חורבת אום אל-עומדאן – כפר יהודי ובו בית כנסת מתקופת הבית השני במודיעין. קדמוניות 107:130–116.