חצר 1 (כ-240 מ"ר). חלקה הצפוני של החצר גובל במערת קבורה שלא נחפרה, וחלקה המערבי תחום בדופן סלע חצובה גבוהה (3 מ' גובה). בפינה הדרומית-מזרחית של החצר נחשפו סימני חציבה של אבן גדולה מאוד (A; מידות 1.3×2.4 מ'; איור 4). בחלקה הצפוני של החצר נחצבו אבנים קטנות (0.4×0.6 מ' מידות מרביות).

 
חצר 2 (כ-260 מ"ר). חלקה המערבי של החצר משופע למערב ואילו חלקה המזרחי ישר. לאורך חלקה הדרומי של החצר נחשפו סימנים של שורת אבנים (כ-2 מ' אורך). האבן המזרחית בשורה זו נשברה ועל כן הושארה באתרה (איור 5). בצד המערבי של החצר נחשף קרדום בתוך תעלת חציבה (28 ס"מ אורך; 2.4 ק"ג; איורים 6, 7). קרדום זהה התגלה בחפירה סמוכה, שבה נחשפה מחצבה מהמאות הא' לפסה"נ–הב' לסה"נ (חדשות ארכיאולוגיות 120).
 
חצר 3 (כ-180 מ"ר). בחלקה המערבי של החצר יש משטח סלע בולט, הגבוה כדי 4 מ' מחלקה המזרחי של החצר. בחצר נחצבו אבנים במגוון מידות (0.7–1.6 מ' אורך). בדרומה של החצר נחשפה אבן שנשברה ועל כן הושארה במקומה (B; איור 8). אבן זו הורמה והונחה על אבן קטנה (איור 9), כנראה לצורך שינועה, וכתוצאה מכך היא נשברה לשני חלקים לאורך סדק שהיה בה.
 
חצרות 4–7 (כ-1600 מ"ר). חלקים נרחבים מחלקה המערבי של חצר 4 לא נחפרו כדי להותיר שטח מעבר. הגבולות בין ארבע החצרות ברורים בחלק המערבי של השטח, בעוד שבחלק המזרחי מטושטשים הגבולות ממזרח לתעלת מי השופכין. בחצרות 4 ו-5 נחצבו אבנים במגוון מידות, בדומה לחצר 3. בין חצר 6 לחצר 7 מפריד גוש סלע גדול (איורים 10, 11), שנחצב קלות בשוליו הצפוניים והמזרחיים. ניצול הבלטים בפני הסלע הביא לחציבת אבנים קטנות בשכבות העליונות של המחצבה, וככל שירדו לעומק בחציבה גדלו מידות האבנים שנחצבו. בחצר 7 נחשפה בצד מערב דופן סלע גבוהה (4–6 מ') בעוד שבצד מזרח נחשפה דופן סלע נמוכה (כ-1 מ'). בחצר 7 נחשפו בור מים חצוב ומטויח (איור 12) ומדרום לו בור שיקוע עגול (0.9 מ' קוטר). בתחתית החצר נחצבו אבנים גדולות (0.5–1.0×1.1–1.6 מ').
 
חצר 8 (כ-150 מ"ר; איור 13) נמשכת למזרח אל מחוץ לתחום החפירה. פני השטח בחצר נותרו מפולסים לאחר סיום החציבה. בחצר נחצבו אבנים גדולות (1.2–2.0 מ' אורך).
 
חצר 9 (350 מ"ר). נראה שחצר זו נמשכת למזרח אל מחוץ לתחום החפירה. בחצר נחצבו אבנים במגוון מידות (0.4–1.5×0.6–2.5 מ').
 
בחפירה התגלו 31 שברים של כלי חרס, המתוארכים למן תקופת הברזל ועד למאה הי"ט לסה"נ. מתקופת הברזל 2 ו-3 התגלו קנקים (איור 14: 1–3) ופך (איור 14: 4). עיקר ממצא כלי החרס מתוארך לשלהי התקופה ההלניסטית ולתקופה הרומית הקדומה (ימי החשמונאים והורדוס), והוא כולל קערות (איור 14: 5, 6), סירי בישול (איור 14: 7–9) וקנקנים (איור 14: 10–13). משלהי התקופה הביזנטית התגלו ארבעה שברים של כלי חרס, ובהם קערות (איור 14: 14–16) ופך (איור 14: 17). כן, התגלו חרסים אחדים מן התקופה האסלאמית הקדומה, ובהם פך (איור 14: 18), מן התקופה הממלוכית, ובהם קערות (איור 14: 19–21), מן התקופה העות'מאנית, ובהם קערות (איור 14: 22–25) ומקטרת (איור 14: 26), ומשלהי התקופה העות'מאנית (המאה הי"ט לסה"נ), ובהם קערות (איור 14: 27–29).
עוד התגלו בחפירה שישה מטבעות, מהם שניים עתיקים, האחד מטבע של אלכסנדר ינאי (ר"ע 138043) והאחר מטבע מימי החשמונאים (129–37 לפסה"נ; ר"ע 136480).
 
על סמך רוב הממצא הקרמי והקרדום שהתגלה בתחתית תעלת חציבה נראה כי יש לתארך את עיקר הפעילות במחצבה לימי החשמונאים והורדוס. המידות של רוב האבנים שנחצבו באתר (0.4–1.2×1.1–2.4 מ') מלמדות שאבנים אלה שימשו למפעלי הבנייה בשלהי ימי הבית השני בירושלים. האבנים הגדולות שנחצבו מלמדות שהיה במקום ארגון ממלכתי, שכן רק מפעל ממלכתי יכול היה לגייס כוח עבודה שמספיק לחציבה ולניוד של אבנים כה גדולות. מחצבה זו היא חלק מאזור נרחב של מחצבות מימי הבית השני שהתגלה מצפון לירושלים, ששימש כמאגר אבן למפעלים הציבוריים בתקופה זו, ששיאם בימי הורדוס (שיאון, ששון, זילברברוד ורפואנו תשע"א).