המערה חצובה בסלע קרטון במדרון הצפוני-מזרחי של תל ג'ת (איור 1; ר' עתיקות 37). עקב הפגיעה הקשה השתמר רק חלק ממנה (1.9 × 2.0 מ') ולא ניתן לשחזר את תוכניתה המקורית. מתחת לאדמת סחף שכללה שברי כלי חרס מהתקופה הביזנטית נתגלו אבני מפולת של מבנים מחוץ למערה ומתחתן שכבה שהכילה קנקנית מתקופת הב"ק 4, וקערות, קנקנים, פכים, פכיות, כלי יבוא וחרפושית מתקופת הברונזה התיכונה 2ב'. כן נתגלתה כמות קטנה של עצמות אדם שנלקחה על ידי נציגי הרבנות ולכן לא ניתן היה לעמוד על פרטי הנקברים.

 

ממצא כלי החרס נמצא פזור בכל שטח המערה ללא סדר נראה לעין (איורים 4-2). לקנקנית מתקופת הב"ק 4 (איור 2: 1) בסיס שטוח, גוף כדורי, צוואר קצר, שפה מעוגלת כלפי חוץ ושתי ידיות רחבות ודקות מהשפה אל הכתף. ידיות רחבות עם חתך צר נדירות ונמצאו רק בגליל העליון (Tadmor M., 1978. A Cult cave of the Middle Bronze Age 1 near Qedesh. IEJ 28: 1-30).

 

הקערות מתקופת הב"ת 2ב נחלקות לפתוחות ולמזוות. הקערות הפתוחות כוללות: קערה רדודה עם שפה חדה (איור 2: 2); קערות רדודות עם שפה חתוכה (איור 2: 3, 4); קערה עם שפה נטויה חוצה (איור 2: 5); קערה רדודה עם שפה מעוגלת (איור 2: 6); קערות עמוקות (איור 2: 7–10); קערה עם דופן מעט מעוגלת ושפה מעוגלת פנימה (איור 2: 11); קערה עמוקה (איור 2: 12). הקערות המזוות כוללות: קערה שקוטרה גדול (איור 2: 13); קערה שקוטרה בינוני (איור 2: 14); קערה שקוטרה קטן (איור 2: 15); קערה שקוטרה בינוני ולגופה זיווי מעוגל (איור 2: 16). נתגלו שני קנקנים: אחד עם ידית כתף (איור 3: 1), ואחד ללא ידיות (איור 3: 2).

 

הפכים והפכיות נחלקים למקומיים ולמיובאים. הפכים והפכיות מתוצרת מקומית כוללים: פכים עם גוף כדורי (איור 3: 3, 4); שלוש פכיות אגסיות (איור 3: 5–7), מהן אחת מחופה אדום וממורקת אנכית; פכית אליפטית (איור 3: 8); חמש פכיות דלייה (איור 3: 9–13), שתיים גדולות ושלוש קטנות. חלק מהפכים והפכיות יוצרו מחומר לא מקומי ובדיקה פטרוגרפית העלתה כי הם יוצרו בחוף לבנון ובאזור הנילוס. הפך המעוטר בצבע שחור (איור 3: 14) יוצר כנראה בצפון חוף לבנון, אולי באזור תל ערקא. הפכיות האגסיות (איור 3: 15, 16) דומות למקומיות אך חומר הגלם שלהן והגימור באיכות גבוהה יותר וגם הן יוצרו כנראה באזור חוף לבנון. הפכית ממשפחת תל יהודייה (איור 3: 17) עשויה מטין אפור כהה ופני הכלי שחורים. היא מטיפוס Piriform 2 של קפלן (Kaplan M., 1980. The Origin and Distribution of Tell el-Yahudiyeh Ware, Goteborg). הגוף מחולק לשישה פלחים מאונכים מהצוואר לבסיס, שלושה מהם מעוטרים בדקירות וביניהם שלושה שטחים צרים ממורקים. השטחים הממורקים נמשכים מהבסיס ולכל אורך הגוף כולל הצוואר והשפה. עיטור הדיקור נעשה בטכניקת דיקור של מסרק עם שמונה שיניים ולא נמצאה עדות למילוי החורים בפיגמנט בצבע לבן. על פי הבדיקה הפטרוגרפית מקורה של הפכית בעמק הנילוס. פכית הדלייה (איור 3: 18) עשויה מחומר מנופה היטב וממורקת מירוק יד אנכי על הגוף והצוואר. היא מאופיינת בטין המכיל מיקה ועשיר בתחמוצות ברזל וגרגרי קוורץ עדינים. לפכית שיוצרה ככל הנראה בקפריסין או בצפון סוריה פרופורציות שונות מפכיות הדלייה המקומיות: גופה קצר ורחב מעט יותר וכתפה מזווה יותר.

 

 

החרפושית
יוסי מזרחי

החרפושית עשויה מעצם ומעוטרת בבסיסה בדגם המופיע שבע פעמים ובו שלושה עיגולים חד-מרכזיים שבמרכזם נקודה (איור 4). שישה דגמים מסודרים בצמדים והשביעי בקצה שטח העיטור. בין צמד הדגמים המרכזי מקשר קו כפול שאליו מתחברים קווים אל הדגמים האחרים. משני עברי צמד הדגמים הקיצוני שתי חריתות שמתארן משולש הנסמכות על קו התיחום של שטח העיטור. דגם עיטור זה מופיע לראשונה על חותמות סגלגלים מתקופת הביניים הראשונה במצרים והיה בשימוש מועט בימי השושלת ה-12. פריחתו המחודשת מופיעה על חרפושיות המיוצרות בארץ ישראל בתקופת הב"ת 2ב, בהשראת הגליפטיקה המצרית בשנים 1750–1550 לפסה"נ. לפרק זמן זה יש לייחס גם את החרפושית מג'ת.

 

מכלול הכלים מהקבר בג'ת מקביל למכלולי כלים אחרים שהתגלו בג'ת ובקברים ליד ח' ימא (ארץ צפון: 106-91) המרוחקת 3–4 ק"מ מג'ת (עתיקות 78-1:37). היישובים הסמוכים זה לזה ייצרו כלי חרס זהים כמעט בצורותיהם, סוגי החומרים וטכניקות הייצור והגימור. הקבר נפגע והמכלול אינו שלם ולפיכך ייתכן כי הוא כלל שני שלבי קבורה: מהב"ק 4 ומהב"ת 2ב. הקנקנית מהב"ק 4 יכולה להעיד על שימוש קדום בקבר, אך ייתכן שהיא הוכנסה לקבר בשימוש משני בתקופת הב"ת 2ב. הממצא מתקופת הב"ת 2ב הוא מכלול אופייני לתקופה של כלי מנחה בקברים הכוללים בדרך כלל מגוון קערות, קנקנים, פכים ופכיות; החרפושית גם היא מאפיינת קברים בני התקופה.

 

נמצאו הבדלים ברורים בין כלים שיוצרו באזור לקבוצת פכיות שאיכותה גבוהה במיוחד והיא יובאה  מהחוף הסורי/לבנוני. מידע זה מצטרף למידע הולך וגדל על סחר בפכיות מחופי סוריה ולבנון לארץ ישראל. הפכית מאפיינת מנחות קבורה בארץ-ישראל ולכן עד כה נמצאו פכיות מיובאות מהחוף הסורי/לבנוני רק בקברים. אין אפשרות לקבוע אם הפכיות נסחרו כדי לשמש כלי לוואי לקברים בלבד. בדיקת פכיות משכבות יישוב יאששו או יסתרו הנחה זו.