קברים מתקופות הברונזה הביניימית, התיכונה 2 והמאוחרת

מתחת לדרדרת אבנים שכיסתה את כל שטח החפירה נחשפו בריבוע B שרידים של קבר חצוב (T105) שהשתמורותו ירודה מאוד. הקבר נחצב בסלע הקרטון, שממנו שרדה חציבה מפותלת. סמוך לחציבה נמצאה ערימה של כלי חרס (L111; איור 3). ערמה דומה (L112; איור 4) נמצאה כשני מטרים צפונה, בריבוע C. על פי הממצאים ניתן להניח שהחציבה היא שריד של חדר חצוב בתוך מערה ששימשה לקבורה וערימות כלי החרס (111, 112) הן מנחות קבורה שהוזזו הצדה כדי לפנות מקום לקבורה חדשה. כלי החרס נמצאו מעורבבים אלה באלה ולא ניתן היה להפריד ביניהם ולהבחין בין שלבי הקבורה. החרסים הקדומים במכלול מתוארכים לתקופת הברונזה הביניימית ובהם סיר בישול (איור 1:5) ושתי ידיות נקב של כלי סגור (איור 2:5, 3). רוב כלי החרס הם מתקופות הברונזה התיכונה 2 והברונזה המאוחרת. במכלול קערות פתוחות, בהן קערה קטנה מזווה (איור 4:5), קערה קטנה שלה דופן מעוגלת פנימה (איור 5:5), קערות שלהן דופן ישרה או מעוגלות (איור 6:5–10), קערות גדולות שלהן דופן עבה, שפה מעובה מקופלת פנימה, והן מחופות וממורקות (איור 11:5–13), ובסיס קדרה מחופָּה באדום וממורקת (איור 14:5). קערות וקדרות דומות שנמצאו בבית שאן מתוארכות לסוף תקופת הברונזה התיכונה 2 והן ממשיכות להופיע גם בתקופת הברונזה המאוחרת (Maeir 2007:248).
לתקופת הברונזה המאוחרת ניתן לשייך בסיס קובעת (איור 1:6), קדרות (איור 2:6, 3), סירי בישול שלהם שפה מעוצבת נוטה החוצה (איור 4:6–6), וסיר בישול שלו שפת מרזב (איור 7:6), שכמוהו נמצאו בבית שאן (Maeir 2007: 424, Pl. 74:11). כמו כן נמצאו קנקנים (איור 8:6–10), פך (איור 11:6), פכית דלייה (איור 12:6) וידית שעל גבה חריתה (איור 13:6). עוד נמצאו כלים דו-גוניים מעוטרים בחום ובשחור (איור 1:7–3), כלים דו-קוניים מחופים בחום-כתום ומעוטרים בחום–אדום (איור 4:7–6), וכלי ייבוא קיפריים, בהם קערות חלב (איור 7:7, 8), קערות מטיפוס base ring (איור 9:7, 10), ידית של בילביל (איור 11:7), פכית מקורצפת (איור 12:7) ונר (איור 13:7). קבוצת כלים זו דומה מאוד למכלול הכלים שנמצא במערת קבורה בחורבת זלף (Covello-Paran 2011:24–29, Figs. 21–24). כלים דומים נמצאו גם בבית שאן (Maeir 2007:439–440, Photo 5.54).
 
קברים מהתקופות הרומית הקדומה–הביזנטית
בריבועים B ו-C נמצאו שלושה קברי שוחה (T115 ;T113; ו-T116) ובחתך D זוהו עוד שלושה קברים (T109 ,T108 ו-T110). הקברים נחפרו בתוך הצטברויות שהכילו שרידי קברים מהתקופות הקדומות, ועל אף השתמרותם הדלה ניתן היה להבחין בדיפון של אבני גוויל. קבר 113 נחשף בחתך המערבי של ריבוע B (איור 3), כיוונו צפון-מערב–דרום-מזרח, והוא מדופן באבנים שטוחות. הקבר נחפר בשרידי קבר 105 החצוב ואף חתך את ערימת כלי המנחות 111 מהתקופות הקדומות. מקבר 116 שממזרח לו שרדו אבני גוויל גדולות שנמצאו בפיזור מעגלי (איור 8). קבר 115 בריבוע C, שכיוונו צפון-מערב–דרום-מזרח, מוקף אבני גוויל במתאר מלבני מאורך (איור 9). בין הקברים 108 ו-110 בחתך D הפריד קיר בנוי אבני גוויל (W117; איור 10). בקבר 108, סמוך לקיר 117, נמצאו גולגולת ועצמות של ילד כבן 5 שנים. בקבר 109 נחשפו גולגולת ועצמות של אישה בוגרת כבת 30 שנים, ובקבר 110 נמצאו עצמות וגולגולת של פרט בוגר כבן 5060 שנים, כנראה בקבורה ראשונית שהופרעה. בהצטברויות בכל שטח החפירה נמצאו כלי חרס רבים המתוארכים לראשית המאה א' – המאה ד' לסה"נ, רובם נמצאו בתוך הקברים ובתחתיתם, ובקבר 116 נמצא אף קנקן שלם באתרו (ר' להלן איור 14:11). כלי החרס מאפשרים לתארך את הקברים לתקופות אלה. כלי החרס כוללים קערה מטיפוס כלי כפר חנניה KH 1A (איור 1:11; לטיפוסי הכלים מכפר חנניה [KH] ר' Adan-Bayewitz 1993:88–128); שתי קבוצות של סירי בישול פתוחים, באחת סירי בישול שלהם שפת מדף מטיפוס KH 3B (איור 2:11–4) ובשנייה כלי בישול שונים בצורה ובחומר מהקודמים, בהם קדרה (איור 5:11) וסירי בישול שלהם שפת מדף ודופן מזווה (איור 6:11–8) הדומים לטיפוס Type 2 ו-Type 1A מחורבת עקב (Calderon 2000: 95–96, Pl. III:53); קבוצה של סירי בישול סגורים, מטיפוס KH 4A (איור 9:11) ומטיפוס KH 4B (איור 10:11–12).כן נמצאו קנקני שק אחדים שלהם שפה רחבה נוטה החוצה (איור 13:11) שהיו נפוצים במאה הא' לפסה"נ – 70 לסה"נ לערך, אולם מרביתם הם מטיפוס קנקני שיחין, שלהם צוואר רכוס, שפת מרזב פנימי וכתף מזווה, דוגמת הקנקן שנמצא בקבר 116 (איור 14:11), ומתוארכים למאה הב' – סוף המאה הג' לסה"נ (Adan-Bayewitz and Perlman 1990:170). כמו כן נמצאו פכיות (איור 15:1117) האופייניות לתקופה הרומית.
מערת הקבורה  Eנתגלתה מפגיעת דחפור בדופן המזרחית שלה, תועדה, אך לא נחפרה (איורים 12, 13). המערה נחצבה בסלע הקרטון והיו בה חדר מלבני (E; כ-6 מ' אורך, 3.4 מ' רוחב, עד 2 מ' גובה), ארבעה כוכים חצובים בדופן הצפונית (E4–E1), שני כוכים בדופן המערבית (E6 ,E5) וכוך אחד בדופן הדרומית (E7) שנמצא חסום באבנים. בכוכים (2.3 מ' אורך, 1.1 מ' רוחב, 1.2 מ' גובה) נמצאו עצמות אדם מפוזרות. סמוך לדופן הדרומית של החדר המלבני נמצאו סרקופג ומכסה עשויים אבן גיר (איור 14). המכסה, גמלוני ולו אקרוטריה (acroteria) בכל ארבע פינותיו, נמצא מוסט הצדה. פתח הכניסה למערה, מצפון-מזרח, בקצה מבוא (כ-2 מ' אורך), נמצא חסום באבן גולל (איור 15). על המשקוף שנראה ברווח שבין אבן הגולל לפתח, היה חרות צלב מלטזי (איור 16). לא ניתן לתארך את תחילת השימוש במערה, אולם ניתן להעריך שסתימת הפתח באבן הגולל אירעה בתקופה הביזנטית.
 
ממצאי החפירה מעידים על מסורת קבורה ארוכת שנים על מדרגת סלע גבוהה מחוץ לתחום היישוב הקדום בנאעורה. הקבורה החלה כנראה כבר בתקופת הברונזה הביניימית, המשיכה בתקופות הברונזה התיכונה 2 והמאוחרת, ולאחר פער שנים גדול, חזרה בתקופות הרומית והביזנטית.
הקברים מתקופות הברונזה הם עדות נוספת ליישוב מתקופות אלה ששרידים מעטים ממנו נמצאו בחפירה בערוץ הנחל (קובלו-פארן 2014). עדות ליישוב בתקופה הברונזה המאוחרת עולה משבר צלמית אשה על לוח (איור 17) שנמצא בזמן פיקוח שנערך במגרש, כ-200 מ' מדרום לחפירה. פסלונים אלה היו נפוצים בדרום הלבנט בתקופת הברונזה המאוחרת (Kletter, Covello-Paran and Saarelainen 2010:17).
במרוצת השנים הארוכות שבין תקופת הברונזה המאוחרת לתקופה הרומית הקדומה, חלו באזור תהליכי בליה וסחף שככל הנראה טישטשו את הטופוגרפיה, ונותרה ממנה דרדרת אבנים ובה שרידי קברים ומנחות הנקברים. בראשית התקופה רומית, כאשר חזרו התושבים לקבור במקום, הם חפרו קברים בדרדרת ובשרידי הקברים הקדומים. לצד קברי השוחה קברו גם במערת קבורה, תופעה מוכרת מאתרים רבים, כמו למשל בנין הסמוכה (הרשאה מס' 7318-A) ובמרכז הארץ (גורזלזני תשע"א: *120–*123).