שכבה III. בריבוע 1 נחשפו שלוש אבנים השייכות לקיר (W206); אל הקיר ניגשה מדרום רצפת טיח (L110). הקיר והרצפה נחתכו במזרח על ידי קיר (W202) משכבה II. ייתכן ששרידים אלה שייכים לחדר או למתקן ששאר חלקיו לא השתמרו בשל הבנייה המאוחרת. בחפירת הרצפה והמילוי שמתחתיה נאספו כלי חרס המתוארכים לתקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית (המאות הי"ב–הי"ד לסה"נ).

נמצאו שני שברים של כלי בישול פתוחים. אחד עשוי באובניים, דופנו עבה והוא מזוגג בחלקו הפנימי עד לשפה (איור 1:2). כלי זה מתוארך לראשית המאה הי"ב לסה"נ, אם כי טיפוס זה יכול להופיע כבר מסוף המאה הי"א לסה"נ (Arnon 2008:46, 330, 762b, 762d). הכלי השני עשוי ביד ומתוארך למאות הי"ג–י"ד לסה"נ (איור 2:2). בשכבה II נמצאה קערה מזוגגת מיובאת מקפריסין (איור 3:2), שלה עיטור חרות וזיגוג פוליכרומי צהוב וירוק. קערה זו מתוארכת למאה הי"ג לסה"נ (Stern 2012:60–65, Type CY.GL.5, Pl. 4.47:8–10), ועל כן נראה כי זה חרס שאריתי השייך למעשה לשכבה זו.
 
שכבה II. בריבוע 1 זוהו שני חדרים (B ,A), שביניהם הפריד קיר (W202), שחלק מן הפן המזרחי שלו נשדד. החדרים נתחמו מדרום בקיר, שהשתמר כמעט אך ורק בחדר המערבי (W204); מהמשכו מזרחה נותרו אבנים אחדות ותעלת שוד (L105). החדר נתחם מצפון בקיר (W203), שנותר ממנו רק קטע קצר; המשכו מזרחה ומערבה נשדד. הקיר התוחם המערבי לא נחשף, וייתכן שנמצא מחוץ לשטח החפירה. בחדר המזרחי (B) נחשפה רצפת טיח (L104) שניגשה אל קיר 202 ממזרח. בחפירת הרצפה ובמילוי שעליו הושתתה נמצאו חרסים המתוארכים לתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה (מאות הי"ד–הט"ז לסה"נ), ובהם שבר של ידית של סיר בישול עשוי ביד ומעוטר בדיקור (איור 1:3; Cytryn-Silverman 2014:124, Pl. 9.30:7). ממצא ייחודי מרצפה זו הוא קערת סלדון, שלה דופן עבה, בסיס כפול וחור בבסיס (איור 2:3). למרות שצורת קערה זו, עם חור בבסיסה, אינה מוכרת מארץ ישראל, קערות סלדון דומות, שיובאו מסין ומתוארכות לאותו פרק זמן, נמצאו בקרבת מקום ברמלה (קורנפלד 2010: איור 10:6) ובאתרים נוספים, למשל במצודת צפת (Avissar and Stern 2005:78, Type I.12.1, Fig.34:4, Pl. 1313IV:7). בהצטברות שמעל הרצפה (L103) נמצאה קערה מזווה, שלה עיטור מקדה בדופן החיצונית וזיגוג ירוק מבריק בחלקה הפנימי (איור 3:3). קערה זו יובאה מצפון איטליה, ודומים לה נמצאו ברמלה (Cytryn-Silverman 2010:129, Pl. 9.25:1, 2, Photos 9.38–9.41), ובאתרים שונים בארץ ישראל (Avissar and Stern 2005:73, Type I.9.5, Fig. 31:4–6).
בפינה הצפונית-מזרחית של ריבוע 2 אותרו שרידים של קיר (W205 ,W201), הבנוי משתי שורות של אבנים מסותתות סיתות גס וביניהן צרורות אבן (דבש). על שרידי הקיר הונח צינור חרס.
מדרום לקיר 205 נחפר חלק מבור אשפה גדול (L109 ,L102). בדופן הצפונית-מזרחית של הבור הובחנה תשתית של קיר קדום שפורק בעת בניית קיר 205. בתוך בור האשפה נמצאו חרסים רבים המתוארכים לתקופה הממלוכית (להלן), וכן שברי זכוכיות (ר' נספח) ועצמות בלי חיים. על כלים רבים נמצאה צמידה וסימנים ברורים שהם שהו ברטיבות גבוהה. בתחתית הבור נחשפה שכבת חול קשה שגונה ירקרק. בחפירות שונות ברמלה נמצאו סממנים דומים בבורות ספיגה. ייתכן אם כן שהאשפה הושלכה לבור ספיגה שיצא משימוש, ובשל ממדיה הקטנים של החפירה לא נחשף בשלמותו.
הכלים שנמצאו בבור האשפה תמימים או כמעט שלמים. רובם מתוארכים למאות הי"ד–הט"ו לסה"נ, וחלקם מתוארכים עד המאה הט"ז לסה"נ. בולטות קערות פשוטות לא מזוגגות, שכמותן נמצאו בכמויות ניכרות בחפירות רבות ברמלה (ר' למשל, קלטר 2009: איור 8; טורגה תשע"א:102, איור 6:9–17). בחפירה זו בולטת הכמות הרבה של קערות קוניות (איור 4:3) אף שברמלה נמצאו בעיקר קערות מזוות. קערות אלה עשויות מחומר גס שבו חצצים רבים וגדולים. קערות שלהן פרופיל דומה נמצאו בחפירות אחרות בעיר (Cytryn-Silverman 2010:121–122, Pl. 9.28:3, Photos 9.26, 9.27). קערות אלה ככל הנראה שימשו מעין 'קערות חד-פעמיות' ומיוחסות לצריכת מזון מבושל שנקנה בערים הגדולות, שבהן נאסר השימוש באש בבתים בשל סכנת שרפה (ר' דיון ב-Stern 2014a:99–100 ). עוד נמצא שבר של קנקן (איור 5:3) העשוי מטין צלהב, הנפוץ אף הוא בחפירות ברמלה ובסביבתה (Cytryn-Silverman 2010:123, Pl. 26:1–4). כן נמצאו כמה שברי קערות המעוטרים בחריתה עבה ובזיגוג צהוב וירוק מטיפוס Yellow and Green Gouged Ware (איור 6:3, 7; Avissar and Stern 2005:16, Type I.1.5.2, Fig. 6:6, 7). מתוצאות של בדיקות פטרוגרפיות שנערכו לכלים מטיפוס זה (Shapiro 2014:106, 109, Sample P5.3), נראה כי תצורות גיאולוגיות בצפון ארץ ישראל שימשו חומר גלם לייצור הקערות שנדגמו, ומציעות כי זה מקורן. בממצא בור האשפה בולט מספרן הרב של קערות חרס מזוגגות שלהן שפה פשוטה, דופן מעוגלת או מזווה ובסיס טבעת נמוך או גבוה, העשויות מחומר כתום ומחופות בגוון צלהב. הזיגוג על חלקו הפנימי של הכלי בגוון צהוב כהה (איור 1:4), ירוק כהה (איור 2:4), ירוק בהיר (איור 3:4), צהוב (איור 4:4) או צהוב עם התזות בחום ובירוק (איור 5:4). ייתכן שהקערות יוצרו ברמלה, הן על פי החומר שנראה מקומי (א' שפירו, מידע בעל פה) הן על סמך קערה אחת שעוותה בזמן הצריפה בכבשן ולא סביר ששווקה כך (איור 2:4).
עוד נמצא בבור האשפה מגוון רב של כלים מיובאים. נמצאו שתי קערות פריט (Frit; Soft Paste Ware) מעוטרות בגוון כחול (איור 1:5, 2), שזמנן סוף המאה הי"ד–המאה הט"ו לסה"נ ואשר יובאו ממצרים או מסוריה (Avissar and Stern 2005:29, Type I.2.3.4, Fig. 12:5, 6). נמצאה קערה, המכוסה כולה בזיגוג לבן ועליו שרידי עיטור בזהב (gold luster; איור 3:5), שיובאה מוולנסיה שבספרד; קערות דומות נמצאו בעבר ברמלה (Cytryn-Silverman 2010:127, 128, Pl. 9.32:6, Photo 9.36:2) ובצפת (Stern 2014b:147, Fig. 1:11). רוב קערות היבוא שנמצאו בבור האשפה מקורן בצפון איטליה. נמצאו קערות מונוכרום מזוגגות בפנים בצהוב-כתום, שלהן דופן מזווה מובלטת (איור 4:5, 5), השייכות לטיפוס המוכר מחפירות קודמות ברמלה ומחפירות מאתרים אחרים בארץ ישראל (Avissar and Stern 2005:73, 74, Type I.9.6, Fig. 31:8). כן נמצאו שתי קערות שלהן פרופיל דומה: שפה מעוגלת פשוטה, דפנות המשתפלות פנימה ובסיס רחב ושטוח, שאף הן יובאו כנראה מצפון איטליה; קערה דומה נמצאה בעבר ברמלה (Cytryn-Silverman 2010:128, 129, Pl. 9.25:3, Photos 9.42:1). לשתי הקערות עיטור חרות דומה; האחת מעוטרת בזיגוג מונוכרום ירוק (איור 6:5) והאחרת בזיגוג פוליכרום — התזות של ירוק וצהוב מעל זיגוג לבן (איור 7:5).
בחתכים הצפוני והדרומי של ריבוע 2 זוהו רצפות טיח שנחתכו בכלי מכני: בחתך הצפוני נחשפו שתי רצפות השייכות כנראה לשני שלבים נוספים (איור 1: חתך 1–1); בחתך הדרומי נראית רצפת טיח (L111; איור 1: חתך 2–2), ייתכן המשכה של הרצפה התחתונה שזוהתה בחתך הצפוני, ומתחתיה זוהתה רצפה נוספת.
 
שכבה I. בחדר המערבי (A) הונחה רצפה (L108), לאחר שקיר 206 פורק לגובה נדבך אחד. בחדר המזרחי (B), מעל רצפה 104 נחשפה הצטברות של אדמה (L103). את השרידים כיסו הצטברויות (L101 ,L100), שנמצאו בהן חרסים, שהמאוחרים בהם מתוארכים לראשית התקופה העות'מאנית, ובהם מקטרת (ראוכברגר, להלן), שכנראה חדרה מהצטברות פני השטח שהוסרו בכלי מכני.
בשכבה זו נמצאו כלי החרס הדומים לאלה משכבה II, וכן כלים מפרק זמן מעט מאוחר יותר, ובהם פכים וקנקנים העשויים מחומר אדמדם והנושאים חיפוי בהיר. למשל, פך שצווארו מעט נפוח ורכס בבסיס הצוואר (איור 1:6;  טורגה תשע"א:112, איור 19:9) וקנקן שלו שפה רחבה ומעובה וצוואר מעט מרוכס (איור 2:6; Cytryn-Silverman 2010:122–123, Pl. 26:5). עוד נמצא סיר בישול מחומר חום-אדמדם (איור 3:6). מבין הכלים המזוגגים נמצא שבר קערה העשויה בדפוס בחלקה החיצוני ומזוגגת כולה בירוק (איור 4:6). קערות תמימות מטיפוס זה נמצאו בחפירה אחרת ברמלה (טורגה תשע"א:102, איור 1:12, 2) וכן באתרים רבים נוספים, ובהם ירושלים, נצרת ויוקנעם (Avissar and Stern 2005:22–24, Type I.1.7, Fig. 8:8–11). נמצאו קערות מיובאות מאיטליה, ובהן קערה שלה דופן מזווה, עיטור מקדה ובפנים הכלי עיטור חרות וזיגוג צהוב כהה (איור 5:6); קערה זו דומה לקערה משכבה II (איור 3:7). כן נמצאו שברי קערות מטיפוס Graffita Arcaica, המעוטרות בחריתה והמזוגגות עם עיטור פוליכרומי של התזות צבע ירוק וצהוב מעל זיגוג לבן. מטיפוס זה נמצאו שבר של קערה שלה שפת מדף (איור 6:6) ובסיס קערה (איור 7:6). קערות אלו יוצרו במגוון מרכזים בצפון איטליה במאה הי"ד–ראשית המאה הט"ז לסה"נ, ונמצאו בעבר בחפירות ברמלה (Cytryn-Silverman 2010:129, Pl. 9.32:4, 5, Photos 9.42, 9.43), וכן באתרים נוספים, ובהם ירושלים, לטרון, חורבת בורין וגבעת יסף (Avissar and Stern 2005:72–73, Type I.9.4, Fig. 31:1–3).
 
מקטרת חרס
ליאור ראוכברגר
 
בהצטברות שכיסתה את השכבות הקדומות (שכבה I, ב-L100) נמצא קנה (טין אפור בהיר; 0.8 ס"מ קוטר פנימי; איור 7) של קערת חרס של מקטרת לעישון טבק (Chibuk). קצה הקנה נפוח ומעוטר בקווים חרותים אנכיים ומסתיים בטבעת מעובה ופשוטה. בתחתית הקנה, מתחת לקצהו הנפוח, נמשכת רצועה עבה המעוטרת בעיטור מקדה של מעוינים ומשולשים, וצמודה לה ידית לולאה קטנה שבמרכזה חור (4 ס"מ קוטר). הידית נועדה לנשיאת המקטרת בתלייה עם חוט על הצוואר או על אבנט. מקטרות שלהן ידיות יוצרו במאות הי"ז–הי"ח לסה"נ ונמצאו בבניאס (Dekkel 2008:131, 136–137, Figs. 4.6.20, 4.6.23) וברמלה (de Vincenz 2011:50*–52*, Figs. 3.27, 3.28).
 
בחפירה נחשפו שרידי מבנים ובור אשפה המתוארכים לתקופה הממלוכית. ממצאים אלה מעשירים את הידוע לנו על התכנית העירונית בתקופה זו. מחפירות נוספות בסביבה זו של העיר רמלה — מבין עשרות החפירות שחשפו בעשורים האחרונים את עברה של העיר — עולה שהאזור היה ככל הנראה מיושב בצפיפות בתקופה הממלוכית. הממצא הקרמי העשיר, ובו כלי יבוא, מחפירה זו ומחפירות קודמות בסביבה, מעיד על המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה של חלק מהתושבים שהתגוררו באזור זה.
לכלי הבישול הפתוח מן התקופה הצלבנית (איור 1:2) חשיבות רבה, שכן כלי חרס מן התקופה הצלבנית נדירים ברמלה; הכלי מצטרף לשני כלים מתקופה זו שנמצאו בחפירה בקרבת מקום (קורנפלד 2010: איור 1:6, 2). הקערה הקפריסאית (איור 3:2), המתוארכת למאה הי"ג לסה"נ, מיוחסת בדרך כלל למכלולים צלבניים, אם כי נמצאו קערות מטיפוס זה גם באתרים איובים או ממלוכיים (Stern 2008:5). עיקר הממצא הקרמי מחפירה זו מתוארך לתקופות האיובית, הממלוכית והעות'מאנית הקדומה, והוא מרחיב את מגוון הטיפוסים במכלול כלי חרס מתקופות אלו ברמלה, הן של כלים מייצור מקומי, שחלקם יוצרו ברמלה, ובעיקר של כלי יבוא. יש בממצא זה תרומה למחקר כלי חרס והממצא החומרי של ראשית השלטון העות'מאני באזורנו, מכלול שלא נחקר לעומקו בעבר. טיפוסי כלי חרס מייצור מקומי המשיכו לשמש ללא שינוי ניכר מן התקופה הממלוכית אל תוך התקופה העות'מאנית, ועל כן חשיבותם של כלי החרס המיובאים, שכן הם המאפשרים תיארוך מדויק יותר של הכלים מייצור מקומי. נוסף על כך, הכלים המיובאים מאירים פרק עלום בהיסטוריה המסחרית-כלכלית של סוף התקופה הממלוכית וראשית התקופה העות'מאנית. נראה שיש לקשור את כלי היבוא מאיטליה ומספרד שנמצאו בחפירות שונות ברמלה עם המסחר בכותנה שמשך כנראה סוחרים ונציאנים לעיר (Amar 2003:155). עדות מאוחרת יותר, מהמאה הי"ח לסה"נ, על סוחרים צרפתיים שסחרו דרך נמל יפו אך התגוררו ברמלה וניהלו את עסקיהם משם בשל חוסר הביטחון ביפו (Cohen 1985:165–166), יכולה ללמד שגם במאות השנים שקדמו לכך העדיפו סוחרים אירופאים שסחרו דרך נמל יפו להתגורר ברמלה. יש בכך מן ההיגיון משום שיפו לא הייתה מבוצרת בפרק זמן זה וסבלה מפשיטות של שודדי ים. רמז נוסף לכך שסוחרים שסחרו ביפו לא התגוררו בה דרך קבע בתקופת שפל זו הוא היעדר כמעט מוחלט של ממצא ארכיאולוגי משלהי התקופה הממלוכית ומראשית התקופה העות'מאנית (ארבל תשע"ד), למרות עדויות כתובות על עולי רגל וסוחרים שפקדו את יפו בדרך הים. ברצוננו, אם כן, להציע כי 'טביעות האצבע' של פעילות הסוחרים האירופאים הן הקערות המיובאות, בעיקר מאיטליה, אך גם מספרד ומסין, השכיחות במכלול כלי החרס מן התקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה בחפירה זו ובחפירות אחרות ברמלה. עדות עקיפה זו מלמדת גם על פעילות הסחר הימי בנמל יפו בפרק זמן זה.