התקופה הרומית המאוחרת

בשטח בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת (איור 1) נחפרו ארבעה ריבועים והוסרו מחיצות עפר מהעונות הקודמות. התגלו קטע קטן מהסטרה המערבית, חלק מהסטרה המזרחית וחלקים מאולם התווך. בהסרת מחיצות העפר שתחמו פסיפסים שנחשפו בעונות הקודמות התגלו יסודות נוספים של הקיר הדרומי של בית הכנסת וכן אבני ריצוף גדולות בחצר. כן נחשפו בעונה זו פסיפסים נוספים בסטרה המזרחית, בחלק קטן מהסטרה המערבית ובאולם התווך.
 
פסיפסים בסטרה המזרחית. בעונת 2012 התגלה קטע מפסיפס, שהשתמר בו חלק מכתובת עברית או ארמית הנתונה במדליון ולצדה פנים של אישה (מגנס ואחרים 2013). בעונות 2013 ו-2014 נחשף ברובו פסיפס, שכונה 'פסיפס הפיל' (מגנס ואחרים 2014; מגנס ואחרים 2016). פסיפס זה כוסה באדמה בתום כל עונת חפירה. בעונת 2015 הוסרו כיסויי האדמה ומחיצות העפר מעל הפסיפס, ו'פסיפס הפיל', שבו שלוש רצועות, נחשף במלואו, בעיקר צדו המערבי. חלק זה של הפסיפס (צד שמאל) מתאר ברצועה העליונה דמות שלמה של גבר מניף חרב; ברצועה האמצעית — שתי דמויות נוספות של גברים, שמעל ראשיהם קשתות; וברצועה התחתונה — חייל מוטל על הקרקע המחזיק מגן ופיל מלחמה שעליו רוכב חייל, שניהם הרוגים.
עם הסרת מחיצות העפר נחשפה הכתובת העברית/ארמית מדרום ל'פסיפס הפיל'. הכתובת הוצבה במרכז מִחבר (קומפוזיציה) סימטרי, היוצר ספין (פאנל) רבוע נפרד (כ-4.5 מ"ר). למרות שהפינה הדרומית-מזרחית של לוח זה חסרה אפשר לשחזר את המִחבר כולו על סמך עיצובו הסימטרי. הכתובת מוקפת בזר, ששולבו בו משני צדי הכתובת עיגולים התוחמים ראשי נשים; שני ראשים אלה, שנחשפו בעונת 2012, פונים אל הכתובת. בעונה זו נחשף ראש שלישי, כנראה של גבר, הנתון בעיגול בחלק העליון, המערבי, של הזר; עיניו פונות מטה, לכתובת. קרוב לוודאי שהיה עיגול נוסף מתחת לכתובת, אך זה לא השתמר. הזר נישא בידי ארבע דמויות של גברים, הנמצאות בארבע פינות הספין. דמויות אלה לובשות מכנסיים הדוקים החגורים במותניים ונועלות מגפיים רכים. החלק העליון של גופם חשוף, ומתוארים בו שרירי חזה מפותחים. ידי הדמויות מורמות מעל לראשיהן כדי לתמוך בזר. זר ארוך קושר בין ארבעת הגברים: הוא עובר מעל הכתף השמאלית של כל אחד מהם ומאחוריהם. רגליה של כל אחת מהדמויות ניצבות על כדור הנמצא בכל אחת מפינות הספין. בתוך כל כדור מתואר עלה המורכב מארבעה חלקים, ובו מסכה; רק המסכה הצפונית-מערבית השתמרה בשלמותה (איור 2). כל כדור אחוז בידיהם המושטות של שני קופידונים מכונפים, שמיקומם מקביל לצדי הספין הרבוע. ארגון הפרטים בספין נועד לכוון את תשומת לב הצופה לכתובת שבמרכזו.
 
פסיפסים בסטרה המערבית ובאולם התווך. בשל אילוצי זמן נחשפה רצפת בית הכנסת בסטרה המערבית ובאולם התווך בחצי ריבוע בלבד; התגלו קטעים מרצפת פסיפס שהשתמרה חלקית. בין רצפת הסטרה המערבית לרצפת אולם התווך נמשכת תעלת שוד, העוקבת אחרי מהלכו המקורי של הסטילובט המערבי. רצפת הפסיפס באולם התווך נמוכה ב-0.2 מ' מרצפת הפסיפס בסטרה המערבית, ועל כן נראה כי אולם בית הכנסת היה נמוך משתי הסטרות. הפסיפסים בשני האזורים נמשכים אל מתחת למחיצות העפר ואל מחוץ לגבולות ריבוע החפירה.
הפסיפס בסטרה המערבית כולל קטע של מסגרת קלועה וחלק מסצנה (1.00 × 1.76 מ'), הנחלקת לשתי רצועות אופקיות, שבהן מתואר גדיד תמרים. ברצועה העליונה מתוארת שורה בת שישה עצי תמר, כל עץ נושא שני אשכולות תמרים. בין העצים מונחים מכלי אבן לייצור דבש תמרים. בקצה הדרומי של קטע הפסיפס, ברצועה העליונה, מתוארת דמות גבר הנושאת קנקן על כתפה. הגבר לובש טוניקה קצרה, הקשורה על כתף אחת; רגליו וחלק מגופו העליון חשופים. ברצועה התחתונה של הפסיפס מתוארת שורה בת תשעה עצי תמר. באחת מצמרות העצים יושבת דמות גבר ובכיסוי חלציו תחוב פיגיון המשמש להסרת אשכולות תמרים. את אשכולות התמרים הוא מוריד באמצעות חבל אל ידיו של גבר המתואר למטה מימין, הלבוש אף הוא בכיסוי חלציים.
הפסיפס באולם התווך כולל ספין שבו תיאורי בעלי חיים, ובהם חמורים, דובים ונמר, הסדורים בחמש שורות, וספין נוסף מדרום, הכולל שורה בת ארבעה חיילים, המוצגים חזיתית בחלקם העליון. נראה כי החיילים נמצאים בעגלה הנהוגה בידי דמות גבר יושבת. העגלה נמשכת בידי בעל חיים שלו ארבע רגליים, שרק חלק ממנו השתמר בפינה הדרומית-מזרחית של הספין. שני הספינים הללו תחומים ממערב במסגרת מעוטרת כפולה: מסגרת פנימית קלועה ומסגרת חיצונית, הכוללת ספינים מלבניים ובהם תיאורי מרדף אחר בעלי חיים, הסדורים לסירוגין בין ריבועים ובהם מאנדר תלת-ממדי. תיאורי גדיד התמרים בפסיפס שבסטרה המערבית פונים כלפי פנים, לכיוון אולם התווך, ואילו הפסיפס באולם התווך פונה לדרום, כנראה לעבר הפתח הראשי המקורי של בית הכנסת.
 
ימי הביניים
בימי הביניים (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ) הוקם מבנה ציבור מונומנטלי על בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת; במבנה הציבור נעשה שימוש משני בחלק מהפריטים האדריכליים מבית הכנסת. נראה כי מבנה הציבור הורחב לדרום ולמערב, מעבר לתחומי בית הכנסת (ר' איור 1). במבנה הציבור נעשה שימוש חוזר בכמה קירות מבית הכנסת: הקיר המזרחי שהוארך בתקופה זו לדרום, הקיר הצפוני שהוארך למערב והסטילובטים והבסיסים שהורמו לגובה הרצפה של המבנה מימי הביניים. להלן יתואר המבנה מצפון לדרום.
בעונה זו נחשפה הפינה הצפונית-מזרחית של המבנה. למרות שמבנה זה משמר את קווי הקירות של בית הכנסת, חלק ניכר מקירותיו נבנו מחדש באבני גזית במגוון מידות בשימוש משני. לאורך הקירות המזרחי והצפוני של המבנה מפנים נבנה ספסל מאבני בנייה גדולות. אולם התווך מופרד מהסטרות המזרחית והצפונית בסטילובט שנבנה באבנים מסותתות היטב עם בסיסים גדולים, ששימשו בבית הכנסת והורמו כמטר אחד לגובה הרצפה של ימי הביניים. רצפת מבנה הציבור עשויה מתשתית אבנים שכוסתה בשכבה עבה של טיח. ברצפת המבנה הובחנו תיקונים רבים, המלמדים על שימוש מתמשך במבנה. בעת הקמת המבנה נעשה שימוש חוזר באבני הסטילובט של בית הכנסת לאחר שהוצאו ממקומם המקורי; בתהליך שוד זה חלק מפסיפסי בית הכנסת וחלק מהצטברויות האדמה שמעליהם נחתכו. רצפות מבנה הציבור מימי הביניים הונחו על מילויים עבים שנועדו לפלס את השטח. המילויים עשויים רובדי אדמה חומה ורובדי חצץ צהוב לסירוגין, בדומה למילויים שהתגלו בעונות הקודמות מתחת לרצפת הסטרה המזרחית במבנה מימי הביניים (מגנס ואחרים 2016). הסטילובטים (0.75 מ' רוחב) נבנו מאבנים גדולות ומסותתות היטב, רובן מלבניות ומקצתן אבנים דמויות האות L שתאמו זו את זו.
מתחת לסטילובט המזרחי התגלו פריטים אדריכליים בשימוש משני, ובהם עמודים מטויחים שעליהם השתמר עיטור צבוע מקורי של עלי גפן או קיסוס בצבעים אדום וצהוב (איור 3); הם נועדו לתמוך במשקל הסטילובט והבסיסים שעליו. בעונת 2014 התגלה בסיס הניצב עדיין על הסטילובט (מגנס ואחרים 2016: איור 9), ובעונת 2015 הוחזר למקומו בסיס נוסף שנמצא מוטל על רצפת המבנה מימי הביניים סמוך למקום שבו ניצב במקור. קירות תמך קצרים, שנבנו בכיוון מזרח–מערב מעל הפריטים האדריכליים ומפולות האבנים שמתחת לרצפת המבנה, סיפקו תמיכה נוספת לבסיסים.

ההשתמרות בחציו הדרומי של המבנה מימי הביניים פחות טובה. אף שבסטרה המזרחית של המבנה השתמרה רצפת האבן בחלקה, הסטילובט נשדד ובאולם התווך השתמר רק מעט מהרצפה. יתר על כן, בשטח שממערב לסטילובט, מתחת למפלס הרצפה של ימי הביניים, התגלתה מפולת אבנים. בקצה הדרומי של אולם התווך התגלה עמוד יחיד מעל מפלס רצפת ימי הביניים. באולם התווך התגלו שתי ממגורות מדופנות אבן, שחותכות את רצפת ימי הביניים.


התקופה העות'מאנית המאוחרת וימינו
שרידים של הכפר יאקוק התגלו בעונה זו בעיקר בצפון-מזרח ובדרום-מערב שטח 3000. ברוב ריבועי החפירה האחרים העמיקה החפירה לשכבות קדומות יותר כבר בעונות הקודמות.
בחמש העונות האחרונות של החפירה התגלו בשטח 3000 שלושה שלבי בנייה עיקריים מהתקופה העות'מאנית המאוחרת ומימינו: (1) שלב ביניים בין המבנה מימי הביניים לבין השרידים מן המאה הי"ט לסה"נ, הכולל שרידים מקוטעים ומנותקים; (2) שלב מהמאה הי"ט לסה"נ, הכולל שטח פתוח ובו טבונים רבים ומעט קירות מחיצה; (3) שלב מסוף המאה הי"ט והמאה הכ' לסה"נ, הכולל כמה מבני מגורים וביניהם סמטה בכיוון צפון–דרום.
שרידים הקשורים לשטח הבישול הפתוח של שלב 2 התגלו בעונת 2015 רק בחלקו הצפוני-מזרחי של שטח 3000. אלה כוללים טבון יחיד שהשתמרותו גרועה ושכבה עבה של אפר המקיפה אותו. שרידים הקשורים לשלב 3 התגלו בעונה זו בצפון-מזרח ובדרום-מערב שטח 3000, והם כוללים מבנים ובהם מתקנים; במבנים הובחנו שלבי משנה, ובהם תוספות וביטולים של קירות מחיצה והרמת רצפות. המבנים בדרום-מערב כוללים מערכת אחת או שתיים של קשתות לתמיכת הגג, שנישאו על זוג אומנות. האומנות נבנו מאבנים מלבניות מסותתות שהונחו על אבן מלבנית גדולה שליבתה עשויה מצרורות אבנים (איור 4). נראה כי כל המבנים הם מבני מגורים; הם נמצאו מלאים במפולות גדולות של אבנים ובאפר משרפה שהחריבה את הכפר בשנת 1948. במפולות במבנים התגלו תֵּילים, כלי מתכת ובקבוקי זכוכית.