בחפירה הנוכחית (54 מ"ר) נחשפה חצר מרוצפת אבן ובה גת קטנה ומאגר מים מטויח. מתקנים אלה נבנו מעל הסלע ובתוכו, שקודם לכן שימש מחצבת אבן (איור 2). על סמך החרסים המעטים שנתגלו בחפירה אפשר להציע כי פעילויות אלה התרחשו בתקופה הרומית התיכונה–מאוחרת ולאחר מכן יצאה החצר מכלל שימוש.
בפני סלע הנארי במדרון נראות מדרגות חצובות, וכן סימני תשלילים דהויים של אבנים גדולות ומסותתות (0.6–0.9 מ' אורך, 0.4–0.5 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה). החציבה נעשתה בקווים סדורים שכיוונם צפון-מערב–דרום-מזרח וצפון-מזרח–דרום-מערב (איור 3). אפשר ששני קווי מדרגות מקבילים וקו מדרגה נוסף הניצב להם (L101) שימשו בשימוש משני מסד לקירות אבן של מבנה/חדר.
לאחר שפעילות המחצבה פסקה שימש השטח חצר ששולבו בה מתקנים אחדים. השטח החצוב בין שני קווי המדרגות (L101) מולא בשורות של אבנים גדולות שבורות שהיו אולי פסולת מפעילות החציבה; רק אבן אחת הייתה כמעט שלמה (0.4×0.5×0.9 מ'). השטח הצפוני (L102) היה מרוצף בלוחות אבן במגוון צורות וגדלים שהונחו בקפידה כמעט ללא רווחים ביניהם (איור 4). שתי אבנים מרובעות גדולות הונחו מעל ריצוף האבן במרחק של 0.7 מ' זו מזו ואולי שימשו בסיסים לעמודים שתמכו בגג שקירה חלק מהחצר. אגן מרובע קטן (L106; מידות 0.2×0.4 מ', 0.4 מ' עומק; איור 5) היה שקוע בתוך הריצוף, שימש אולי לקלוט מי גשם שנוקזו מגג המבנה. לאגן שתי יציאות: אחת מובילה לתעלה פתוחה צרה (L107; כ-2.5 מ' אורך, 0.2 מ' רוחב, 0.15 מ' עומק) והייתה מטויחת בשילוב עם האגן, והשנייה – לתוך צינור חרס סגור (2 מ' אורך, 0.1 מ' קוטר, 0.5 ס"מ עובי הדפנות). הצינור, שהיה מותקן במפלס גבוה יותר מהתעלה, היה עטוף באבנים קטנות מחוברות בטיט (L105; איור 6). התעלה והצינור ניקזו את המים מהאגן הקטן מערבה; הצינור הוביל למאגר מים מרובע ואילו התעלה הובילה ככל הנראה מים למתקן נוסף, מעט צפונה יותר, מעבר לגבולות החפירה (ר' להלן). נראה שהאגן הקטן לכד חלק מהסדימנטים במים לפני שהם זרמו לתוך התעלה והצינור, ונראה שהמים שזרמו בצינור היו נקיים יותר בשל היציאה המוגבהת מהאגן לצינור.
בפינה הצפונית -מערבית של ריבוע החפירה נחפר מאגר המים המרובע (L109; מידות 1.4×1.9 מ' מידות פנימיות, 0.9 מ' גובה; איור 7) שהיה חצוב בסלע. פנים המאגר דופן באבני נארי מסותתות (כ-0.4×0.6 מ') שמקורן כנראה במחצבה המקומית. בפינה הצפונית-מזרחית של רצפת המאגר נחשפה מדרגה קטנה (0.38×0.54 מ', 0.12 מ' גובה) שאִפשרה כניסה. הדפנות הפנימיות של המאגר והמדרגה היו מצופים בטיח הידראולי – שכבה עבה (3 ס"מ) של טיח לבן רך ומעליה שכבה דקה (0.5 ס"מ) של טיח ורוד קשה עם גימור מעוגל מוקפד בפינות. בחלקה הגבוה של הדופן הצפונית (כ-0.4 מ' מעל הרצפה) נראה מתאר מטויח של תעלה נוספת (0.44 מ' רוחב) שהובילה למתקן מים נוסף, ככל הנראה בור פעמון גדול שנמצא מחוץ לגבולות החפירה. נראה שאל הבור נאספו עודפי המים מהמאגר (איור 8). בתוך מאגר 109 נמצאו אבנים גדולות שהוכנסו פנימה לאחר שהבור יצא מכלל שימוש, בהן אבן גזית גדולה (0.4×0.4×0.6 מ') וחוליית עמוד גלילי (0.4 מ' קוטר, 0.62 מ' גובה), שלא פונו מהמאגר בעת החפירה בשל גודלן ומשקלן. מעט החרסים שנמצאו במאגר תוארכו לתקופה הרומית המאוחרת או לתקופה הביזנטית הקדומה והם מציינים את מועד הפסקת השימוש במאגר. שבר גוף יחיד שנמצא בתוך הטיח על הקיר תוארך לתקופה הרומית.
בחלק הדרומי-מערבי של הריבוע נחשפה גת קטנה שלה משטח דריכה משופע קמעה (L110; מידות 1.8×3.0 מ') שהובחנו בו תשלילי האבנים שנחצבו במקום (איורים 9, 10). הנוזל שהופק במשטח הדריכה זרם צפונה לתוך בור איגום קטן דמוי ר' (L104; מידות 0.90×0.93 מ') שבפינתו הצפונית-מזרחית גומה שקועה (0.38 מ' קוטר, 0.18 מ' עומק) לאיסוף הגפת. דופנות בור האיגום מצופות בשכבת טיח לבן רך ומעליה שכבה דקה של טיח ורוד קשה, בדומה לדופנות מאגר 109, וגם כאן הפינות מעוגלות. בצדדים המערבי והצפוני של בור האיגום שני משטחים מטויחים קטנים שנפגעו בעת חפירת תעלות הבדיקה. בור האיגום שולב בריצוף האבן ולפיכך הגת שימשה עם החצר המרוצפת (L102). 

מיעוט החרסים שנאספו בחפירה מתארך את החצר והמתקנים לתקופות הרומית התיכונה והמאוחרת: סירי בישול מטיפוס כפר חנניה 3B (איור 11: 1) ו-4C (איור 11: 2), בסיס מורטריום מחומר צלהב קשה (איור 11: 3) וקערות בישול אחדות מטיפוס כפר חנניה 1E (איור 11: 4, 5); חרסים אחדים מהתקופה הביזנטית הקדומה כנראה מתארכים את סוף השימוש בחצר: קערה מטיפוס 9 על פי הייז ממשפחת Late Roman Red Ware Cypriote (איור 11: 6) וקערת בישול פתוחה עם ידיות אופקיות (איור 11: 7).

 
בחפירה הקטנה נחשפו מחצבת נארי מקומית ומעליה חצר מרוצפת שאולי הייתה מקורה בחלקה, בור מים ומערכת פשוטה לאיסוף מי גשם מגגות הבתים. אגירת המים הייתה חיונית בשל המרחק הניכר והטיפוס הקשה מהמעיין. הגת הקטנה מעידה ששטח החצר היה שייך לבית פרטי. מעט החרסים מתארכים את זמן השימוש לתקופה הרומית התיכונה ואת נטישת האתר לתקופה הרומית המאוחרת או התקופה הביזנטית הקדומה. אפשר להניח שהחצר ומתקניה היו בשימוש בו בזמן עם המבנה שנחשף בחפירה הקודמת. דומה שבתקופה הרומית היו באתר מבנים של בתי חווה בודדים.