בחודשים יוני-יולי 2010 נערכה חפירה מצפון-מזרח לתל אפק (הרשאה מס' 5898-A; נ"צ 21111-24/75017-23), לקראת בנייה בשמורת עין אפק. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ר' אבו ריא ול' פורת (צילום), בסיוע י' לבן (מנהלה), מ' קונין ומ' קאהן (מדידות ושרטוט), א' שפירו
(GPS), מ' הרטל (הנחייה), ד' שיאון (גלאי מתכות ונומיסמטיקה), ע' שטרן (כלי חרס) וח' טחן-רוזן (ציור כלי חרס).
במרחק של כ-250 מ' מצפון-מזרח לתל אפק נפתחו ארבעה שטחי חפירה (A – מידות 4×32 מ'; D – מידות 3×110 מ'; E – מידות 4.5×20.0 מ'; F – מידות 3×10 מ'; איורים 1–4), והתגלו ארבעה קטעים של תעלות (D–A) השייכות לשתי מערכות מים (II ,I). מערכת I כוללת את תעלות C–A, היא נמשכת בכיוון כללי צפון–דרום והובחנו בה שני שלבים. מערכת II כוללת את תעלה D והיא נמשכת בכיוון כללי מזרח–מערב.
בשנת 2009 נערכה באתר חפירה והתגלו קטעים של תעלות מים (
חדשות ארכיאולוגיות 122). בתקופה הצלבנית חולק האזור בין מסדרי ההוספיטלרים והטמפלרים, שבנו טחנות קמח וסכרים. האזור הפך למרכז חקלאי חשוב שגידלו בו בעיקר קני סוכר ושעורה. שטח החפירה מרוחק כ-100 מ' מצפון לטחנת דה רכורדנא
ההוספיטלרית, שנחשפה ותועדה בשנת 1999, ובמרחק של כ-200 מ' ממזרח לטחנת דוק הטמפלרית, העומדת על תלה עד ימינו (ע' שקד. 2000. זיהוי טחנות הקמח של דוק ורכורדנא, מפתח להבנת הסכסוך על מימיו של נחל הנעמן במאה השלוש עשרה.
קתדרה 61:98–72).
מערכת מים I
השלב הקדום (תעלות B ,A). נחשף קטע ממערכת מים (55 מ' אורך), שהובילה מים מצפון לדרום. תחילת המערכת בנביעה (כ-2.5×5.0 מ'; כיום היא סתומה באבני גוויל) שמימיה זרמו אל תעלת מים (A; כ-15 מ' אורך, כ-0.25 מ' רוחב, 0.4 מ' עומק; איור 5). תעלה A נבנתה באבני גוויל ואבנים מהוקצעות והייתה מקורה; כיום השתמרו אבני הקירוי רק בחלקה הדרומי של התעלה (איור 6). תעלה זו הובילה דרך פתח קטן (איור 7) אל מתקן (L32; כ-1.6×2.1 מ', 0.9 מ' עומק; איור 8), שנבנה באבנים, חלקן גזית, בשימוש משני. המתקן שימש להרמת המים והעברתם דרך מגרעת חצובה באבן, שנבנתה בראש הקיר הדרומי של המתקן (איור 9), אל תעלה אחרת (B). תעלה B משופעת לכיוון דרום, והשתמר ממנה רק קיר היסוד (24 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב, כ-0.5 מ' גובה השתמרות; איור 10). הקיר נבנה מאבני גוויל ואבני גזית בשימוש משני. הוא שקע בתוך אדמת סחף ביצתית, שנוצרה במקום בעקבות הצפות שנגרמו עם בניית סכר וטחנת קמח על ידי הטמפלרים בראשית המאה הי"ג לסה"נ (שקד 2000. עמ' 71–72).
השלב המאוחר (תעלה C). נחשף קיר איתן, ששימש כיסוד של תעלת מים (C; אורך 31 מ', רוחב 0.8 מ', גובה 0.8 מ'; איורים 11, 12). הקיר הושתת בחלקו הצפוני על הקיר של תעלה B ובחלקו הדרומי על אדמת סחף. הוא נבנה מאבני גוויל ואבנים מהוקצעות, שלוכדו היטב בחומר מליטה קשה במיוחד. על הקיר התגלו שרידים דלים של טיח הידראולי. נראה שקיר זה שימש גם כסכר על גדה של מאגר מים, שנוצר כתוצאה מבניית סכר אחר במקום על ידי הטמפלרים.
בחפירת המערכת התגלה ממצא כלי החרס מן התקופות הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והצלבנית. במתקן 32 התגלו שברי כלי חרס מהתקופה הצלבנית (המחצית השנייה של המאה הי"ב והמאה הי"ג לסה"נ), ובהם שתי קערות מיובאות (איור 13: 1, 2) וסיר בישול (איור 13: 3).
מערכת מים II (תעלה D)
נחשפו קטעים מתעלת מים (כ-120 מ' אורך, 0.2 מ' רוחב מפנים, כ-0.25 מ' עומק; איור 14), שנבנתה מאבני גוויל ואבנים מהוקצעות וטויחה מפנים בטיח הידראולי בגוון אפור על בסיס סיד, שנמרח על שכבת חרסים המתוארכים למן התקופה הפרסית ועד לתקופה הצלבנית (איור 15). התעלה ניגשת אל הקיר הצפוני של מתקן 32, וממשיכה לאורכו. כמו כן, היא עוברת מעל הקטע הדרומי, המקורה, של תעלה A, כך ששתיהן יכולות לפעול בו זמנית. בנייתה של תעלה D מעל תעלה A מלמדת שתעלה D נבנתה לאחר תעלה A, וכן שהן פעלו כנראה בו זמנית. באמצע התעלה התגלה שבר טקטוני אופקי, שגרם להטיית החלק המזרחי של התעלה כדי 0.5 מ' לצפון. בחפירת התעלה התגלו חרסים למן התקופה הפרסית ועד לתקופה הצלבנית, בדומה לממצא במערכת I. כמו כן, קרוב לפני השטח התגלה מטבע של טריאנוס שנטבע במטבעת עכו (98–117 לסה"נ; ר"ע 141693).
שתי מערכות המים שהתגלו הן מערכות נפרדות זו מזו, שנבנו בתקופה הצלבנית, ופעלו כנראה בו זמנית. תחילה נבנתה מערכת I במטרה להעביר את מי הנביעה המתוקים (בניגוד למי האגם המזוהמים) מעל קיר הסכר שנבנה בקרבת מקום, לטובת תושבי הכפר הטמפלרי ששכן במקום ולטחנת הקמח. בשלב מאוחר יותר נבנתה מערכת II על ידי המסדר ההוספיטלרי, אולי לשם השקיית השדות שלהם שהשתרעו במזרח. קיום שתי מערכות מים נפרדות, ששירתו את שני המסדרים השכנים והיריבים, תואם לרוח ההסכם שנחתם ביניהם בשנת 1231. ההסכם נועד לאפשר את פעילותן התקינה של שתי טחנות הקמח. למסדר הטמפלרים ניתנה הרשות לאגום את מימיו של נחל הנעמן ולשפר ולהגביה את גדות המאגר של טחנתם ששכנה בשטחים של מסדר ההוספיטלרים, וזאת בתנאי שגובה המים שיאגרו במאגר המשופר לא יעלה על הסימון המוסכם בקיר הטחנה ההוספיטלרית (שקד 2000. עמ' 65). הפעילות של שתי מערכות המים, שבאה אולי כתוצאה מהסכם זה, מלמדת על תקופת רגיעה בסכסוך המתמשך במהלך המאה הי"ג לסה"נ בין שני המסדרים.