בחודש מרס 2007 נערכה חפירת הצלה במרכז הקדום של הכפר נין שבעמק יזרעאל (הרשאה מס' 5049-A; נ"צ 233082-97/726172-97). החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי פ' אבו זידאן, בסיוע י' לבן (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות וסרטוט), ה' סמיטליין (צילום), י' גורין-רוזן (זכוכית), ל' פורת (רפאות), ח' טחן-רוזן (ציור חרסים) וג' ביכובסקי (נומיסמטיקה). תודה לפ' גנדלמן, ו' אטרש, נ' פייג, ד' אבשלום-גורני וא' ברלין שסייעו בזיהוי החרסים ובהכנת הדוח. תודה מיוחדת לא' פלג שסייעה בזיהוי טבעות הזהב.
האתר נמצא בלב הכפר נין שבדרום-מזרח עמק יזרעאל, במורדות הצפוניים של גבעת המורה, במרחק כ-2 ק"מ מצפון לעפולה עלית (איור 1). באתר נערכו חפירות רבות ונחשפו בהן מפלסי חיים מתקופת הברונזה הביניימית (קובלו-פארן 2011; מוקארי 2009 [א]), מערכת מסתור מהתקופה הרומית (אשרי תשנ"ח:40), גתות מהתקופה הביזנטית (מוקארי תשס"ג) ושרידי מבנים מהתקופות האסלאמית הקדומה, הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית (אבו עוקסה תשנ"ו; פורת תש"ס:6; אבו ריא 2006; עמוס 2008; מוקארי 2009 [א]; מוקארי 2009 [ב]; אבשלום-גורני 2011).
החפירה (40 מ"ר) נערכה בלב הכפר, במרחק כ-70 מ' מדרום-מזרח לכנסייה מהתקופה הביזנטית, שלימים כונתה 'כנסיית בן האלמנה'. נחשפו שרידי בנייה המיוחסים לארבע שכבות (I–IV; איור 2), ובהם מבנה מהתקופה העות'מאנית (שכבה I), שני טבונים מהתקופה הממלוכית (שכבה II), מבנה מגורים מהתקופה הרומית הקדומה (שכבה III) ומבנה מהתקופה ההלניסטית (שכבה IV).
שכבה IV: התקופה ההלניסטית. המקום נושב לראשונה בתקופה ההלניסטית. נחשף מבנה מגורים ובו שלוש יחידות אדריכליות. קירות המבנה הושתתו על הסלע ונבנו בבנייה יבשה מאבני גיר מהוקצעות ואבני גוויל; הם נשתמרו לגובה מרבי של 4–5 נדבכים (1 מ'). רצפות המבנה עשויות גיר כתוש מהודק, ועליהן הצטבר רובד אדמה שהכיל חרסים מהתקופה ההלניסטית ושני מטבעות מימי אלכנסדר ינאי מהשנים 80/79 לפסה"נ.לא נשתמרו פתחים או מעברים בין היחידות האדריכליות, ולפיכך קשה לקבוע את הקשר ביניהן. בשלהי המאה הא' לפסה"נ וראשית המאה הא' לסה"נ יצא המבנה מכלל שימוש מסיבה שאינה ברורה, שכן אין עדות להרס או לחורבן.
שכבה III: התקופה הרומית. נתגלו שרידי מבנה איתן, שלו שלושה חדרים וחצר, שנבנה על שרידי קירות המבנה מהתקופה ההלניסטית. המבנה נבנה היטב מאבני גזית גדולות ובינוניות (כ-0.8 מ' עובי קירות; איור 3). רצפת המבנה עשויה מלוחות אבן גדולים ושטוחים, והשתמרה חלקית רק בחדר המרכזי. המבנה חרב בשרפה עזה במחצית השנייה של המאה הא' לסה"נ; הוא התמוטט על דייריו כפי שמעידים שכבת אפר ופחם עבה המכסה מפולות אבנים על רצפות ושלדים שרופים מתחת להריסות. ייתכן שהחורבן קשור למאורעות המרד הגדול ברומאים, שהתרחש בגליל בשנים 66–67 לסה"נ. שכבת ההרס הכילה שברי כלי חרס, ובעיקר כלים מיובאים מטיפוס טרה סיגלטה, שברי כלי זכוכית באיכות גבוהה ובשלל צורות, חפצי מתכת, הכוללים מפתח ברזל (איור 1:4) ותכשיטי זהב, ובהם עגילים מעוטרים באשכול ענבים (איור 2:4) וטבעת משובצת קרניאול (איור 3:4), המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ). סביר להניח כי ממצאים אלה הם חלק מרכושם של משפחות אמידות ונציגי השלטון הרומי בארץ.
שכבה II: התקופה הממלוכית (איור 5). משכבה זו לא נותרו שרידים רבים בשל בניית המבנה מן התקופה העות'מאנית. בחתך הצפוני של החפירה נחשפו שני טבונים עגולים. כן התגלו חרסים מהמאה הי"ד לסה"נ.
שכבה I: התקופה העות'מאנית (איור 5). בשטח עמד מבנה רב קומות, שנהרס מטעמי בטיחות זמן קצר טרם החפירה. שרידיו כללו קירות יסוד וכן חרסים שנמצאו בפני השטח בכל אזור החפירה.
אבו עוקסה ה' תשנ"ו. נין.
חדשות ארכיאולוגיות קד:52.
אשרי א' תשנ"ח. נין. חדשות ארכיאולוגיות קח:40–42.
מוקארי ע' תשס"ג. חדשות ארכיאולוגיות 136:114.
פורת ל' תש"ס. נין. חדשות ארכיאולוגיות 6:111–8.