השטח שעליו משתרעים שרידי היישוב שטוח לחלוטין והשרידים מחולקים לשני מכלולים, מערבי ומזרחי, שביניהם נחשף רחוב ישר בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב (איורים 3, 4). השרידים האדריכליים כוללים חדרים במגוון ממדים ושטחים פתוחים. סביר להניח שחלק מהשטחים הלא בנויים בין מקבצי חדרים שימשו חצרות. מהשרידים האדריכליים נראה שבשטח היו מבני חצר אחדים. בכל שטח האתר נמצאו חדרים קטנים (2 × 2 מ') וגומחות קטנות צמודות לקירות. חדרים גדולים יותר נבנו במידות לא אחידות וניכר מאמץ לבנות את הקירות בזוויות ישרות. כמעט כל הקירות באתר נבנו בכיוון אחיד משורת אבנים אחת במגוון גדלים. ראשי הקירות לא היו מפולסים ונראה שיסודות האבן שנחשפו לא שימשו להנחת לבנים. על גבי הרצפות של חלק מהחדרים נמצאו אבנים שטוחות שנראה כי שימשו בסיסים לעמודי עץ, שתמכו בגגות המבנים (איור 5). בסיסי העמודים הם עדות יחידה לגגות במבנים.

בשרידי המבנים לא ניכרים תכנון או בנייה אחידים, למעט הרחוב הישר והרחב. לפיכך אפשר להניח שתכנון היישוב היה בחלוקת השטח לשטחי בנייה ודרכי מעבר בין המבנים, אך לא בבנייה הפרטית בין הרחובות.
בחלק מהחדרים הגדולים נמצאו אבני שחיקה במגוון גדלים, חלקן מסלעים גדולים (יותר מ-1 מ' אורך, כ-0.8 מ' רוחב). לצד אבני השחיקה הכבדות נמצאו אבני שחיקה במגוון צורות וגדלים. המכלול הקרמי באתר הוא משני מקורות: כלי חרס באתרם שנמצאו בחלק מהחדרים ומאות שברי כלים שנמצאו בחלק מהחצרות וכיסו את הרחוב בשכבה עבה. אפשר להניח כי שכבות החרסים שימשו ליצירת תשתית הרחוב. במכלול הקרמי שנמצא בחדרים שפע קערות, קדרות, סירי בישול כדוריים, קנקנים, פיטסים, קנקניות ומעט נרות. הפנים החיצוניים של חלק מהכלים נמצאו סרוקים בסרוק עבה. נמצאו גביעים ספורים, חלקם מעוטרים בחיפוי אדום וכן שברי בקבוק מחומר חום כהה, מעוטר בפסים לבנים; מקורו מחוץ לאתר וסביר להניח שיובא מסוריה.
כלי החרס הגדולים, בעיקר סירי בישול, קנקנים ופיטסים, מוכרים מאתרי יישוב אחרים. כלים קטנים, בעיקר קומקומים וקנקניות קטנות, מוכרים מבתי קברות בסביבת האתר (תל בית שאן, תל רחוב, תל עמל ותל ערטל). ממצאים אלה מסייעים לקשור את האתר בתל אצטבה עם אתרים אחרים בסביבתו ולהגדיר את אופיו. 
 
היישוב בתל אצטבה גדול ונרחב, משתרע על עשרות דונמים והיה חלק מהיישוב בתל בית שאן הסמוך. נראה שבסוף תקופת הברונזה הקדומה 3 בחרו רוב תושבי תל בית שאן להתגורר על מישור מפולס מצפון לנחל חרוד ורק מיעוט קטן נשאר לגור על התל עצמו (Mazar 2006) בתקופת הברונזה הביניימית. ממצאי הכלים המרוסקים על רצפות הבתים מלמדים שבסוף התקופה האתר נהרס ונעזב. לפי אופי הבנייה, בעיקר צורת הנחת האבנים בקירות, נראה שהמבנים באתר נבנו מחומרים מתכלים ולא היו בו קירות לבנים. ייתכן כי חלק מהקירות היו מבוץ, אך נראה שרובם היו מחומרים אחרים. בחירת השטח המישורי הנמוך מסביבתו (פרט לנחל חרוד שמדרום לו), מלמד כי לתושביו לא היו שיקולי ביטחון בבחירת אתר ההתיישבות. תופעה זו נמצאה גם באתרים אחרים מתקופת הברונזה הביניימית בתל זבדה, בכפר חסידים, במגדל העמק ובתל יוסף. בניית יישוב מפורז במישור אינה ייחודית אם כן לתל אצטבה. אתר דומה נמצא גם בבריכות הדגים של שער הגולן (Eisenberg 2012). כלי האגירה וכלי השחיקה הגדולים והרבים שנחשפו בו מלמדים כי תושביו היו חקלאים שעסקו בגידולים בסביבתו ובעיבוד מוצרי החקלאות בתוך הבתים ובחצרות. לא נמצאו באתר עדויות למבני ציבור. בחלק מהבתים נמצאו אבנים שעשויות להתפרש כפינות פולחן פרטיות. הרחוב הישר והרחב מלמד כי באתר התקיימה חלוקת שטחים ודרכי מעבר. האחידות המוחלטת בחומרי הבנייה, ממדי המבנים וחלוקתם לחללים דומים בגודלם עשויה ללמד על חברה חד-מעמדית שקיימה תקשורת חברתית ותרבותית בתוכה ועם חברות ביישובים סמוכים ולא נזקקה לבניית יישוב מוגן ומגודר מפני שכניה.